(צילום: שחר גולדשטיין)
"נתחיל מהסוף - הכול בסדר. יום חמישי אחרון של חופשת הקיץ. אני בבית, הילדים משחקים במרתף ואני בטלפון. לפתע, הבת הגדולה מגיעה. 'אבא?' רגע, מסמן לה עם האצבע, אני בטלפון. היא לא מוותרת. 'אבא, רעות עם שקית על הראש שוכבת בתוך הפיפי שלה'.
"יורד במהירות למרתף. הקטנה שלי שוכבת על הרצפה עם שקית על הראש. לא זזה. לא נושמת. הלם. העיניים רואות והראש מסרב להאמין. קולות בראש - תתאפס על עצמך! זורק את הטלפון, רץ בבהלה, מוריד לה את השקית. הילדה כחולה, לא מגיבה", כך החל הפוסט שכתב אלרואי חדד שבתו נחנקה משקית על ראשה וניצלה.
"האירוע קרה ביום חמישי האחרון של חופשת הקיץ", מספר חדד בראיון לאולפן ynet. "הייתי בבית עם הילדים, עשיתי ראיון עבודה למישהו בטלפון והילדים שיחקו למטה במרתף. לפתע, הבת שלי הבינונית, שי-לי, קוראת לי ואומרת - 'אבא, רעות ישנה בפיפי שלה'.
"היו לי הבזקים מהטירונות של המ"כ שלי צועק עליי. לא יודע מאיפה זה בא. הרגשתי שהוא צועק - 'תנשים אותה, תעשה משהו'"
"רצתי למטה, ראיתי אותה בבגד ים של אלזה עם שקית על הראש, לא נושמת, כחולה. עברתי גיהינום של החיים. אני רואה אותה עם השקית על הראש, כולה כחולה, לא נושמת. התאבנתי, פשוט התאבנתי, לא ידעתי מה לעשות.
"פתאום שמעתי קולות בתוך הראש שלי - 'תקום, תתעורר! מה אתה עושה? הבת שלך שוכבת! תקום'. קמתי, זרקתי את הטלפון, הרמתי אותה וצעקתי - 'רעות! רעות! תתעוררי'. נתתי לה פליקים כדי שתעורר אבל כלום, הילדה לא נושמת.
מה עשית בשלב הזה?
"במזל היו לי הבזקים מהטירונות, של המ"כ שלי צועק עליי. לא יודע מאיפה זה בא. הרגשתי שהוא צועק עליי - 'תנשים אותה, תנשים אותה, תעשה משהו'. התחלתי להנשים אותה. הילדה לא זזה ואני לא נושם. מתחיל להגיד לילדים שלי להתקשר מהר לאמא ולהזמין אמבולנס, ותוך כדי עשיתי לה הנשמה".
מתי אתה מבין שהמאמצים שלך נשאו פרי?
"האמבולנס הגיע רק אחרי חצי שעה. בינתיים אני מנשים אותה, עושה לה פולסים על החזה. מתחיל לחזור על כל התרגולות שהיו לי בטירונות. פתאום לקחתי אוויר הכי חזק שאני יכול. עשיתי לה הנשמה והילדה מזנקת, מקיאה עליי. אמרתי תודה לקדוש ברוך הוא שהחזיר לי את הילדה.
לדבריו, בתו בסדר גמור ועלתה בשבוע שעבר לכיתה א'. "היא לא זוכרת כלום אבל השבר נשאר אצלי בלב ואני לא אשכח את זה לכל החיים".
קראו עוד:
לייצר סביבה בטוחה לילדים
ליאת ורד חן, מנהלת מרחב דרום של ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים, שכנה של משפחת חדד והייתה עדה לקריאות העזרה מהבית, אומרת: "זה יכול לקרות לכל אחד. זה עניין של חוסר מודעות, של שגרה משתנה ושל ילדים בחופשה. הדבר שיעזור הוא לא להגיד לי זה לא יקרה, אלא - זה יכול לקרות גם לי ואני אעשה את כל המאמצים ואת כל הדברים שצריך כדי שלי זה לא יקרה".
"חשוב להסביר לילדים מה מותר ומה אסור, ולומר שאם הם מתלבטים שישאלו את אחד ההורים"
מה צריך לעשות כדי למנוע תאונות בבית?
"מצד אחד לייצר סביבה בטוחה לילדים, לדוגמה, לקחת את השקית, לקשור אותה ולהניח במקום גבוה שילדים לא יכולים להגיע אליו. מעבר ליצירת סביבה בטוחה, יש את העניין של התנהגות בטוחה.
"התנהגות בטוחה זה גם עניין של השגחה, ונכון, ילדים בני חמש לא צריכים השגחה צמודה של מבוגר, אבל אם עכשיו אני עובדת מהבית והילדים שלי משחקים בחדר, אז אחד הגדולים אני נותנת לו אחריות - אתה משגיח, אם יש בעיה לבוא להגיד לי.
"העניין הכי חשוב בגיל הזה זה העניין של חינוך - מה מותר ומה אסור. עכשיו ילדים התחילו את הלימודים, יש ילדים שחוזרים הביתה לבד, צריך הסביר להם - מה מותר לעשות ומה אסור. להסביר שאם יש להם שאלה או ספק, להתייעץ עם ההורים".
חדד מוסיף: "אני מאוד מאוד ממליץ לכל הורה ללכת לעשות קורס החייאה. שלא נזדקק לזה אבל ליתר בטחון שיהיה לכל ההורים שלום ורפואה שלמה".
