"אין לך תקנה", "שום דבר לא יצא ממך", "פחדן", "עצלנית", "נמאסת עליי, נודניק", "תראה איזה ציונים טובים מביאה אחותך", "תעמדי ישר, את כל הזמן עקומה", "שתדע שאני ממש מאוכזב ממך". אלה מקצת הביטויים שהורים מפנים כלפי הילדים, ולא מתוך כוונה רעה.
ביקורת שיטתית ומתמשכת של ההורים היא הרסנית, למרות שהיא לא נעשית בכוונה רעה. הרבה פעמים, ההורים תופסים את תפקידם, ובצדק, כמחנכים אחראים ומכוונים. אלא שהורים רבים נוטים לבלבל בין "הכוונה" ל"ביקורת".
הילדים מאמינים לכם
חלק גדול מהביקורת שהורים מפנים כלפי הילדים מוגדר בפיהם כ"ביקורת בונה", שמוטחת באריזות המוכרות של: "זה רק לטובתך", "אני רוצה שיהיה לך קל בחיים", "שתצליח/י בחיים", "שתצליח/י בלימודים", "שלא יקרה לך שום דבר רע".
חייבים להיות מודעים למילים שיוצאות לנו מהפה ולפגיעה הרבה שהן יכולות לגרום
ילד שגדל ומתפתח בצל ביקורת תכופה ותדירה עלול לתפוס את עצמו כלא מוצלח, לא שווה, מכוער או טיפש. הסכנה באלימות מילולית כזאת היא שהילד גדל לתוכה ומפנים אותה כל כך עמוק, עד כדי כך שהביקורת הזו הופכת להיות חלק ממנו. הוא באמת ובתמים מאמין שהוא כזה.
ילד שספג אלימות מילולית יכול לגדול להיות אלים או מבודד. ייתכן שיסבול מהפרעות אכילה קיצוניות, מבעיות הרטבה, חרדות ומדימוי עצמי נמוך. סביר להניח שיאבד את הביטחון, דבר שישפיע גם על הישגיו הלימודיים והתוצאה תהיה ירידה מובהקת בערך העצמי.
אדם שפועל באלימות חש כאב. לרוב, הוא אפילו לא יודע שהוא מרגיש כאב, כי הוא מיד מנסה להיפטר ממנו על ידי כך שיכאיב לאדם אחר, חלש ממנו. בכאב יש לטפל, לא להדביק אחרים, לא להכאיב לאחרים. זה אסון נפשי מתמשך, וזה קורה גם להורים מול ילדיהם.
מה עושים?
1. עצרו את הביקורת
ביקורת היא שורש הרע. במילה עצמה מסתתר צמד המילים: "קור בבית". ביקורת מתמקדת בטעויות ובכישלונות. היא מאירה את השלילי, הלא מוצלח והלא טוב. היא מנמיכה את הילד ומאדירה את ההורה כיודע הכול ולא טועה.
צעקתם? העלבתם? נפלטה לכם מילה לא במקום? התנצלו. זה לא מפחית מכבודכם, להפך
2. אל תנסו לתקן
הילד טעה? לא הצליח? נכשל? השתדלו לעצור את הצורך לתקן ולבקר אותו. במקום זה, שוחחו עימו. שאלו מה לדעתו היה אפשר לתקן ולעשות אחרת? שאלו אם הוא רוצה לשמוע מה דעתכם בעניין, ומה אתם הייתם עושים במקרה דומה? אם הוא מעדיף שלא, הניחו לזה. הוא כבר יבין לבד.
קראו עוד:
3. התנצלו
הכול בר תיקון - צעקתם? העלבתם? נפלטה לכם מילה לא במקום? התנצלו. זה לא מפחית מכבודכם, להפך, זה הופך אתכם לאנושיים. דברו איתו, זו יכולה להיות הדגמה נהדרת לטעות ולתיקון, הילד ילמד מזה ויעריך אתכם.
4. קחו אחריות
אל תאמרו "אין מה לעשות, ככה אני", "אני לא אשתנה". קחו אחריות מלאה על המצב המשפחתי, ושנו את מה שצריך לשנות בכל הנוגע להתנהגות התוקפנית. זה אפשרי. חכו דקה לפני שאתם מגיבים, שימו לב גם לדרך שבה אתם, ההורים, מתווכחים ביניכם. אל תנהלו ויכוחים צורמים ולא מכבדים בנוכחות הילדים. הם מתצפתים עליכם, הפנימו את האחריות הרבה שאתם נושאים.
5. עידוד
דווקא כשקשה לנו, כשאנחנו נכשלים ולא מצליחים, דווקא אז, אנו זקוקים לעידוד טוב, מכיל ותומך. הילדה למדה כל הסופ"ש למבחן גדול, ולבסוף הוציאה 70? היא גם ככה מבואסת ועצובה על התוצאה, היא לא צריכה שננשוף בעורפה. עודדו אותה על התהליך ולא על התוצאה, התייחסו לאחריות שגילתה, למוסר הלימודי, לחריצות ולהתמדה שלה ללמוד למבחן במשך כל הסופ"ש. בהמשך, אם תרצו, אפשר לשבת יחד ולבדוק מה קרה במבחן.
6. צעדים קטנים
סבלנות היא שם המשחק. גלו סבלנות במיוחד לעצמכם. החליטו על ימים מסוימים, או אפילו על יום אחד בשבוע שבו אתם נותנים את הדעת ועוצרים את האוטומט שלכם. בהמשך הוסיפו עוד יום, ועוד יום.
חכמינו כבר אמרו: "חיים ומוות ביד הלשון" (משלי יח'). המילים מבטאות את מחשבותיו של האדם ומשפיעות על הרגשתו ועל מעשיו. למילים יש כוח רב ועוצמה חזקה, ויכולות להיות להן השפעה הרסנית. אנחנו חייבים להיות מודעים למילים שיוצאות לנו מהפה ולפגיעה הרבה שהן יכולות לגרום. המרקם המשפחתי הוא עדין ועלינו לשמור עליו מכל משמר.
בואו נעשה את זה, לא רק למען הילדים שלנו, אלא גם למעננו.
הכותבת היא מומחית גנים ומשפחה, מכון אדלר
