הורים רוצים לגדל ילדים עצמאיים שלוקחים אחריות ומתנסים בדברים חדשים, אך לפעמים הם פשוט לא יודעים איך ללמד אותם להיות כאלו. בהמשך להמלצות שכוללות לתת להם להתנסות, לשים לב שהציפיות מותאמות לגילם, לקבל את המצב גם כשהם לא תמיד יסכימו איתנו, להכיל את התסכול שלהם ולשקף להם במה הם גאים, הנה עוד כמה רעיונות שיכולים לעזור לכם להעצים אותם.
1. הכוח של "טרם"
עצמאות נרכשת מתוך חוויות מעצימות. במקום להתייחס ליכולת של הילדים להיות עצמאיים במונחים של "יכולים" או "לא יכולים", "מצליחים" או "לא מצליחים", נתייחס ליכולות אלה ככישורים המתפתחים בהדרגה.
נשתמש במילים כמו "עוד לא" ו"טרם", על מנת לשדר מסר של תקווה ואמונה לגבי היכולת לפתח עצמאות עם הזמן. אף אחד מאיתנו לא נולד עם סט היכולות שיש לנו כיום. ככל שנתייחס יותר למאמץ שהושקע, לרצון להצליח ולניסיונות החוזרים, ופחות לתוצאה, כך נצליח להעלות את הילדים שלנו על נתיב ש"לא מתייאש" בדרך לעצמאות.
"בכל פעם שנסדר במקום הילדים את הצעצועים ונפנה במקומם את הצלחת מהשולחן נרחיק אותם מהצורך שלהם לעשות את זה"
2. הימנעו מ"שירותים מיותרים"
הכוונות שלנו כהורים טובות על פי רוב, ואנחנו בסך הכל רוצים לעזור. אבל בשם הכוונה הטובה, אנחנו עלולים להוות מכשול רציני בדרך לעצמאות. בכל פעם שנסדר במקומם את הצעצועים, נשרוך להם את השרוכים, נפנה במקומם את הצלחת משולחן האוכל, אנו מרחיקים אותם מן הצורך שלהם לעשות את זה.
ברור ששעת לחץ של בוקר, בדרך לעבודה או לגן אינה הזמן הכי טוב לתרגל עצמאות, אבל חפשו כמה שיותר מצבים במהלך היום, שבהם ניתן להתעכב מעט ולאמן את הילדים. הבית הוא שדה האימונים שלהם. הבית הוא המקום שבו מצטיידים בכלים להתמודדות טובה עם החיים.
קראו עוד:
3. הרשו לעצמכם "לא לדעת"
ד"ר סוס כבר גילה לנו ש"כשיוצאים, מגיעים למקומות נפלאים". מטרת-העל של האדם על פי התיאוריה האדלריאנית היא להרגיש משמעותי. להרגיש בעל ערך ולהרגיש מסוגל. תחושה זו מתגבשת תוך התנסות בפתרון בעיות שצצות בדרך. אם לנו ההורים יש את התשובות לכל השאלות ואת הפתרונות לכל הבעיות, מה עוד נותר להם לפתח?
כאשר אנחנו מרשים לעצמנו להתמסר ללא נודע, אנחנו מדגימים לילדים, שגם אם לנו אין את התשובה לכל שאלה, יש לנו את הכוח לפתור את הקושי שצץ בדרך.
"הבית הוא שדה האימונים שלהם. הבית הוא המקום שבו מצטיידים בכלים להתמודדות טובה עם החיים"
4. החליפו שבחים מוגזמים במילות עידוד
כאשר אנו חוגגים את ההצלחה של ילדנו, אנו מבקשים להעביר להם את התחושה שאנחנו גאים בהם, מאמינים שהם מסוגלים, מתפעלים מיכולותיהם. אבל מה אם זו בדיוק התגובה שתגרום להם להפסיק לנסות שוב? חוקרים בדקו ומצאו שעודף של מחמאות ושבחים עלול להיתפס אצל הילדים שלנו באופן שונה ממה שהתכוונו. הם עלולים לפרש את התגובה שלנו כלא אמינה ("את אמא שלי, את הרי חייבת להגיד שאני מדהים").
לחילופין, הילדים עלולים לפתח חרדת ביצוע (כי איך יצליחו לשחזר את ההצלחה שהובילה להתלהבות כזו של ההורים?). במקום להשתמש בשבח, שמשאיר את החוויה אצלכם, עברו למילים או משפטים המבטאים את ההשתתפות שלכם בשמחתם מחוויית ההצלחה.
5. ותרו על המושלם
אף אחד מאיתנו לא נולד עם היכולת לעשות דברים בצורה מושלמת. יחד עם זאת, כשהילדים שלנו מנגבים את השולחן אחרי האוכל באופן שנראה לנו יותר כמו פיזור שווה של הפירורים על פני שטח רחב יותר, קשה לנו שלא להחמיץ פנים (במקרה הטוב) ולומר משפטים לא מקדמים כמו "אתה לא מנגב, אתה מורח, תן לי!".
בכל פעם שאני מאבדת שיווי משקל באמצע אימון יוגה ומועדת אני זוכה לקבל את המשפט שהכי מעורר אצלי רצון להמשיך לנסות: "על נפילות מקבלים ניקוד מיוחד", אומרת לי המאמנת, ומסבירה: "אם הרשית לעצמך ליפול, זה אומר שהרשית לעצמך לנסות".
צ'רצ'יל אומר: "הצלחה זה לנוע מכישלון לכישלון בהתלהבות". אני לא מכירה אף אחד שמוכן להתלהב מכישלון, אלא אם כן הצליח לפרש אותו כצעד נוסף אל עבר ההצלחה.
הכותבת היא מרצה ומנחת קבוצות הורים, מכון אדלר
