הסיפור של סיון וליטל פניץ ישראלי נשמע אולי כמו סרט בדיוני, אבל למרבה הפלא הוא אמיתי לחלוטין: שתי נשים שהתאהבו, נישאו, היו באותה תקופה בהיריון, ילדו יחד בהפרש של שבועיים, עזרו זו לזו בחופשת הלידה, וכיום מגדלות יחד את הילדים.
סיון (29) וליטל (35) פניץ ישראלי, אמהות לשניים (בן ובת, בני תשעה חודשים), הכירו לפני שבע שנים. "הכרנו בטינדר, וכבר מהפגישה הראשונה היה בינינו קליק מטורף, כמו אהבת נעורים", מספרת סיון, "ומיד החלטנו שנהיה יחד. בואי נאמר שאם חברה שלי הייתה מספרת לי סיפור כזה לא הייתי מאמינה, הייתי אומרת לה שזה רומן שייגמר בתוך חודש".
מיטל מוסיפה: "היו לנו המון שיחות עומק, ומהר מאוד היינו כל היום ביחד. לאחר שלושה חודשים החלטנו שכל אחת מאיתנו תתפטר ממקום העבודה שלה, ושאנחנו מקימות עסק ביחד לבניית אתרי אינטרנט לעסקים. זה היה אתגר מטורף אבל זה חיזק את הקשר שלנו. בכלל, מאז שהכרנו הכול קורה לנו ביחד, ובאופן מקרי לחלוטין".
וככה בדיוק, יחד, הן גם הציעו נישואים זו לזו: "אחרי שנתיים רציתי להזמין את ליטל לתאילנד, לחגוג לה יום הולדת 31", מספרת סיון. "ניסיתי להזמין כרטיסים, ובסוף די הסתבכתי עם ההזמנה, לכן ביקשתי ממנה שהיא תזמין לנו כרטיסים מהאשראי שלי. הזמנו כרטיסים, ובדיעבד התברר שכל אחת מאיתנו קנתה לשנייה בסתר טבעת, ותכננה להציע נישואים. כשהגענו לתאילנד ליטל הציעה לי נישואים, ואני בתשובה אמרתי לה שגם לי יש טבעת עבורה".
לפני ארבע שנים הן התחילו לדבר על הרחבת המשפחה. "התחלנו לעשות בדיקות, קנינו מנת זרע, עשינו הכול בקצב איטי במשך שנה", מספרת סיון. "בהתחלה היינו מאוד תמימות. היינו בטוחות שמיד נכנסים להיריון, ויש ילד. אבל השנים עברו וזה לא הצליח. במשך שלוש שנים עשינו המון בדיקות, המון ניסיונות, פגשנו הרבה רופאים והוצאנו המון כסף".
מי ניסתה להיכנס להיריון במהלך הזמן הזה?
ליטל: "החלטנו שאני אהיה זו שמנסה להיכנס להיריון, מכיוון שזה יותר מתאים לי. סיון חוששת מתהליכים רפואיים, ומתעלפת אפילו מבדיקת דם. הבעיה הייתה כי לאחר שלוש שנים כבר היה לי לא פשוט להמשיך, בעיקר מבחינה נפשית, ובמיוחד לאחר שהייתה לי הפלה. לכן החלטנו שסיון תנסה פעם אחת, ונראה מה קורה".
סיון: "פגשתי שלושה רופאים, ומרוב לחץ אפילו לא הצלחתי לעשות בדיקה גינקולוגית. ואז הגענו לרופאה חדשה, ד"ר קטי שלוש, והכול השתנה. היא הסתכלה על הבדיקות והסבירה לנו איזה בדיקות עלינו לעשות על מנת להצליח. היא ממש הסתכלה על הכול אחרת, עודדה אותנו ואמרה לנו שנצליח בתהליך הזה.
"החלטנו שגם ליטל תעשה אצלה טיפול. הבעיה הייתה שהרופאה הסבירה לנו שליטל צריכה הפסקה על מנת לחזק את הגוף. היא צריכה לקחת ויטמינים ולהקטין את כמות ההורמונים שהיא מזריקה לעצמה".
קראו עוד:
סיון התחילה טיפול אבל מכיוון שהיה לה קשה לעשות את הבדיקות, הן החליטו לעשות הכול יחד. "האמת היא שלא היו לנו ציפיות להיכנס יחד להיריון אלא רצינו לנסות, מתוך מחשבה שאולי אחת מאיתנו תצליח, ולכן החלטנו שכל אחת מאיתנו תנסה למשך חודש", מספרת ליטל.
"לא היו לנו ציפיות להיכנס יחד להיריון אלא רצינו לנסות, מתוך מחשבה שאולי אחת מאיתנו תצליח"
סיון: "היה חודש שבו המחזור שלנו היה יחד, והייתה גם פעם שבה היה לי סיבוך שחלתי, והיה ברור שהגוף שלי קיבל את זה בצורה קשה. לכן, החלטנו שכל אחת תעשה מה שהיא יכולה, ושאנחנו סומכות אחת על השנייה לאורך כל הדרך.
"זאת תקופה ממש לא פשוטה, ויש לא מעט סיפורים שזוגות מתפרקים בשלב הזה. בכלל, תקופה של טיפולי פוריות זה אומר להתמסר לעניין: לקום בבוקר, לעשות בדיקות דם, לקחת הורמונים, לגלות לפעמים שפיספסת את הביוץ שלך. יש השפעות הורמונליות ותנודות רגשיות. באיזשהו שלב את מרגישה שאת כבר מאבדת את זה, יש עוד טיפול ועוד טיפול. התחושה הייתה שאנחנו מנסות ומנסות אבל זה לא קורה".
שיתפתן את הסביבה במה שעובר עליכן?
סיון: "אנחנו מאוד שונות. אני קשקשנית וליטל יותר סגורה. אני סיפרתי לכל העולם כל מה שקרה, וליטל פחות שיתפה. הסביבה פחות הבינה. לא ידעו מה זה אומר בדיוק, והיה קשה להסביר מה אנחנו עוברות.
"בכלל, אני חייבת לציין שאין מספיק מודעות לנושא. כשמישהי אומרת שהיא בהיריון יש הבנה למצבה והכלה, אבל כשמישהי מספרת שהיא לוקחת הורומונים אז אנשים לא יודעים כיצד להתייחס לכך. גילינו גם שיש המון בושה והסתרה סביב העניין, ובעיקר שלא מדברים על זה, כשבעצם מדובר במסע ולכן הסביבה צריכה לגלות תמיכה ורגישות".
בשלב מסוים ליטל עברה טיפול ואחרי תשעה ימים גם סיון עברה טיפול. "היום אנחנו יודעות שכאשר סיון עשתה את הטיפול כבר הייתי בהיריון אבל לא ידענו", אומרת ליטל. "כעבור שבועיים עשיתי בדיקה, והייתי בהלם".
סיון: "ממש שמחנו, ומיד אמרתי לה: 'מהיום תרימי רגליים למעלה. אני עושה הכול במקומך'. הסברתי לה שהיא חייבת לאכול בריא, ולשמור על עצמה. שבועיים לאחר מכן עשיתי בדיקה, וגיליתי שגם אני בהיריון".
איך הגבתן לעובדה ששתיכן בהיריון?
ליטל: "היינו בשוק. זה לא היה נראה לנו הגיוני, הזיה. אני לא רציתי לספר לאף אחד כי בדיוק שנה לפני כן נכנסתי להיריון, ואחרי תשעה שבועות הייתה לי הפלה. באותה תקופה שיתפתי את כולם, והתלהבתי, ולאחר מכן זה היה קשה. לכן עכשיו רציתי לחכות.
"בכלל, ההיריון עצמו לא היה קל, והיה שלב שבו היו דימומים, וחשבתי שגם ההיריון הזה עלול להסתיים בהפלה. התקשרנו אל הרופאה באמצע הלילה, והיא הפנתה אותי למיון. בעצם רק בשבוע 15 הרשיתי לעצמי להאמין שאני בהיריון, ורק אז סיפרנו לכולם".
"סיון הייתה יחד איתי בלידה, כשהיא מחוברת לאינפוזיה עם צירים בשל חשש ללידה מוקדמת שלה"
סיון: "ההיריון היה עבורי תקופה קשה, שבה חלק מהזמן לא הרגשתי טוב. בעצם הייתי משבוע 32 עם צירים, מאושפזת מדי פעם למשך מספר ימים בבית חולים. אבל מעבר לזה היו גם דברים משעשעים. למשל: במשך כל תקופת ההיריון אמרתי לליטל שאין מצב ששתינו שוטפות את הבית.
"בפועל, לא היינו מרוצות מאף מנקה שהגיעה אלינו, וזה היה מסתיים בכך שבכל פעם שתינו היינו שוטפות את הבית. היו לנו גם כל מיני שטויות של היריון, למשל: חיפשנו בכל הארץ גוון מסוים של צבע אפור בהיר שהחלטנו שאנחנו רוצות כדי לצבוע להם את החדר".
ומה היה בלידה?
ליטל: "מבחינתנו זה היה פשוט מטורף. ביקרנו אצל הרופאה, והיא שלחה אותנו לבית חולים כדי ללדת. היא הסבירה לנו שהעובר לא גדל, וזה מסוכן. כך שבעצם ילדתי שבועיים לפני הזמן המתוכנן, ובכל אותו הזמן סיון הייתה יחד איתי בלידה, כשהיא מחוברת לאינפוזיה עם צירים בשל חשש ללידה מוקדמת. כעבור שבועיים הגעתי איתה שוב לבית החולים, הפעם ללידה שלה, שהסתיימה בניתוח קיסרי".
הן הגיעו הביתה עם שני תינוקות ובדיוק אז הגיעה גם הקורונה לחיינו. "היה ברור שאף אחד לא יכול לבוא לעזור לנו", אומרת סיון. "מצאנו את עצמנו עם שני תינוקות, לא יודעות לעשות דבר, וללא עזרה. למרבה המזל כל אחד מהם היה בפגייה אז קצת למדנו מהצוות הרפואי איך לטפל בהם".
ליטל: "אין ספק שהתקופה הראשונה הייתה מאתגרת מאוד. זו הייתה תקופה קשה, שבה שתינו היינו הורמונליות ומניקות, ומאוד חששנו. זאת הייתה הפעם הראשונה בשביל שתינו".
"שתינו אימהות שילדו, ולכל אחת מאיתנו יש את הקצב שלה שבו היא מעכלת ומשלימה עם השינויים"
בימים אלו שתיהן נמצאות בבית עם הילדים ועם עסק שממשיך לעבוד, מתוך החלטה להיות איתם בבית עד גיל שנה. "זה בהחלט מאתגר", אומרת סיון. "בהתחלה היינו עובדות בשעות מטורפות. קמות ב-4:00 בבוקר, עובדות בשעות הזויות. ישנות פחות מארבע שעות בלילה, וגם זה לא רצוף.
"היום האתגר שלנו, מעבר לטיפול היומיומי, הוא לחשוב על מסגרת עבורם. זה קשה בכלל, ובתקופת הקורונה בפרט. שתינו מאוד דואגות, שתינו אימהות שילדו, ולכל אחת מאיתנו יש את הקצב שלה שבו היא מעכלת ומשלימה עם השינויים, כמו לתת להם לאכול אוכל של גדולים ולהיפרד מהנקה. שתינו מניקות את שניהם. הם גדלים ממש כתאומים מבחינתנו. אגב, אנחנו גם לא מסכימות להגיד מי ילדה את מי, כי מבחינתנו הם תאומים לכל דבר".
וליטל מסכמת: "אנחנו מבינות שזו תקופה מאתגרת, ושהם לא יישארו תינוקות לנצח. למדנו איך להסתדר שתינו עם שני תינוקות, והיום הכי כיף לנו בעולם. הסוד הוא לקחת הכול בפרופורציות, ולדעת שאם באמת מאמינים, בסופו של דבר מגשימים".
