(צילום: שחר גולדשטיין)
"יש לי קורונה. עברו שלושה ימים מהאבחנה. הטלטלה הרגשית מטורפת. בגל הראשון, היו בפיד שלי מלא פוסטים 'איך לא שומעים את החולים?' אז הנה, אני כאן, כדאי להשמיע. את הסימפטומים כולם מכירים - כן, גם לי יש אותם, אבל ממש בקטנה וזה כרגע ממש בסדר (תתפללו שככה זה יישאר). אבל לחוות קורונה מבחינה רגשית, וואו - על זה לא מדברים".
כך החל הפוסט שכתבה ענבר כהן, אם יחידנית לשלושה ילדים. עוד היא כתבה - "האדמה רועדת, פחד אלוהים, לא תכננתי תסריט כזה, ובדיוק עכשיו חייבים לקבל החלטה מהר. בהתחלה אמרתי, 'הם נשארים איתי ומה שיהיה יהיה'. אחר כך הבנתי שאם חלילה תהיה התדרדרות אני לא מוכנה שהם יחשפו לזה ויהיו לבד".
"אחותי חלתה והגל השני יהיה גל של משפחות, קהילות וקבוצות, זה לא יהיה גל של הבאים מחו"ל, שאחד נדבק מתוך משפחה", אומרת כהן בראיון לאולפן ynet. "אני חושבת שאף אחד בגל הראשון לא דיבר על המשמעות הרגשית של ההתמודדות עם קבלת ההחלטות שצמודה לאבחנה של היותך חולה קורונה.
"אני אם יחידנית, יש לי מעגל מאוד רחב של תמיכה כאן ביישוב לשמחתי הגדולה מאוד אבל הייתי צריכה לקבל החלטה אם אני משאירה את הילדים איתי בבית לתוך התמודדות עם החולי או שאני מוציאה אותם מהבית.
"המחשבה האוטומטית הראשונה הייתה שהם נשארים איתי, לא משנה מה יקרה, ואז הבנתי שאני בהתחלה של מחלה שאני לא יודעת לאן היא תתפתח ואני לא יודעת איך היא תראה. ראיתי את הבן הגדול שלי מול העיניים צריך להתמודד אם חס וחלילה יהיו לי קשיי נשימה, וברגע שאמא שלי יצאה שלילית, הדבר הנכון היה להוציא אותם מהבית".
בימים אלו שלושת הילדים נמצאים בבית של סבתא והם בבידוד מוחלט. "לקחנו את הסיכון שיכולים להתפתח סימפטומים אצל הילדים וגם אצל אמא שלי בימים הקרובים כי בדיקה שלילית ראשונה לא אומרת שום דבר. צריך להישאר בבידוד גם אחר כך".
איך את מרגישה מבחינה רגשית?
"זה מטורף. אני אמא מאוד טוטאלית. יש לי ילד בן שבע. לא עזבתי אותו מעולם, למעט היום שהלכתי ללדת את האחים שלו, ופתאום לקבל החלטה שאני מוציאה אותם מהבית ואני לא יודעת לכמה זמן זה יימשך - זה פסיכי ולא תואם את מי שאני. המצב שנוצר לא תואם את הדרך שבה קיבלתי החלטות עד היום אבל זו המציאות ועם זה היה צריך להתמודד".
לדברי כהן, כל בני המשפחה חילקו את הבתים לשניים - החולים נמצאים בחדר אחד ובני המשפחה בחדר אחר. "אתה מייצר מודלים של 'האח הגדול' בבתים הפרטיים שלנו. מחלקים את זמן המרפסת לפי קבוצות ולפי חולים ובריאים.
"אלו דברים שלא שמענו עליהם בגל הראשון, ועכשיו כשזה משפחות שלמות חולות אז אתה כל הזמן עסוק בשאלה איך מחלקים שלא נפגע חלילה בילדים הבריאים או בבן זוג הבריא. אני חושבת שזה צו השעה. עכשיו צריך לחשוב על הדברים האלו".
