"אני מרבה להתפרץ עליו ומרגישה שהוא בלתי ניתן לריסון. כואב לי לראות שהרבה מהאנשים שנמצאים במחיצתו כועסים עליו רוב הזמן ולא מצליחים ליהנות איתו, כי הוא משתולל ומאבד שליטה. אני רוצה שיראה את עצמו באור חיובי" (אמא לילד בן שמונה עם קושי בוויסות הרגשי).
"לפעמים אני לא מצליחה לעצור, למרות שבראש אני מבינה שזה משהו שאסור לעשות. כאילו שהגוף שלי רץ קדימה ולא מקשיב למחשבות. אחר כך אני מצטערת שלא עצרתי אם אני רואה שעשיתי נזק או שכועסים עליי (ילדה בת תשע עם קושי בוויסות הרגשי).
לבחון את המצב ולתכנן
ויסות רגשי הוא היכולת של הילד לכוון ולהתאים את הרגשות וההתנהגות שלו למצב נתון. זהו מנגנון השליטה על המערכת הרגשית של הילד, המאפשר לו להתמודד עם רגשות ורצונות חזקים, להתאפק ולא לפעול באופן מיידי על פי הרגשות המשתנים, אלא קודם לבחון את המצב ולתכנן.
ילדים עם קשיים בוויסות הרגשי רגילים לכך שמרבית האינטראקציה שלהם עם מבוגרים כוללת שיח על כללי התנהגות, נזיפה על התנהגות לא מתאימה וניסיונות לעצור ולרסן אותם, לעיתים על ידי אחיזה פיזית, הרמת קול ולעיתים בענישה.
כהורים ואנשי חינוך וטיפול קשה להיות במחיצתם של ילדים עם קשיים משמעותיים בוויסות, כיוון שלצד הרצון לבלות עימם זמן נעים, מלמד ומעצים עולה תמיד הצורך לשמור עליהם מפגיעה בעצמם, לשמור על הסביבה, ולאפשר תפקוד תקין לילדים ולמבוגרים בסביבתם.
מבוגרים שעובדים באופן קבוע עם ילדים המתקשים בוויסות או הורים לילדים כאלה מדווחים על תסכול רב, פער בין הכוונות הטובות למה שמתרחש בפועל, רגשות אשם כאשר הם נאלצים להעניש או להרים את קולם ומעגל חוזר של חוויות לא מספקות בקשר עם הילד.
קראו עוד:
ילדים עם קשיי ויסות חווים ביום-יום התנגשויות רבות עם הסביבה, מה שיוצר פגיעה קשה בדימוי העצמי, תחושה שקשה להיות איתם, אשמה ותסכול מכך שאינם מצליחים "להשתפר".
איך יוצאים ממעגל התסכול הזה ומגדילים את הסיכוי לחוויות טובות?
1. תכנון: חשוב מאוד לתכנן מראש את סביבת העבודה או השהות עם הילד. להכין לוח זמנים מוגדר ופעילות מתוכננת שמתאימה לילד. לא להשאיר הרבה מקום ל"זרימה" ואלתור כי בזמן אמת הילד זקוק להכוונה בטוחה, והמבוגר לא תמיד מצליח לחשוב ולתכנן נכון, תוך כדי כך שהילד מגיב באופן סוער או באימפולסיביות.
2. סביבה בטוחה: כאשר רוצים ללמד את הילד או לעשות עימו פעילות עם תוכן שיקדם אותו, מומלץ לבחור סביבות עבודה תחומות מבחינה פיזית, עם מספר לא רב מדי של גירויים. מומלץ לעבוד או לשהות יחד בסביבה קבועה ומוכרת לילד, מכיוון שכל שינוי של הסביבה גורם לילד להיות סוער ומקשה עליו. אם חלים שינויים רצוי להכין את הילד מראש ולספר לו מה עומד לקרות.
3. תחומי עניין: חשוב לגשת לעבודה עם ילדים אלה מתוך עולמות התוכן האהובים עליהם. יש לזכור שהילד חש לעיתים קרובות פער בינו לבין המבוגרים ותחושה שלא מבינים אותו. החיבור לילד דרך עולמות התוכן שלו (דמויות מהסדרה החביבה עליו, הכנת כלי נשק, לחימה, בובות, אוספים של הילד, דיבור על משחקי מחשב שהילד אוהב, ספורט, טבע, חיות וכדומה) מעצים את הילד, ויוצר עניין משותף.
הפעילות עם המבוגר העוסקת בעולמות התוכן האהובים על הילד, משמחת את הילד, מעלה לו את הביטחון העצמי ונותנת לו מוטיבציה חיובית לקשר או לעבודה המשותפת.
4. להוציא אנרגיה: ילדים עם קשיים בוויסות הרגשי זקוקים להזדמנויות לפרוק אנרגיה, להיות בחוץ, להיות פעילים, להשתולל, לעשות ספורט ולבטא את עצמם דרך הגוף. יש לספק להם הזדמנויות רבות לפעילויות כאלה ולא לאפשר זמן רב מדי במקומות סגורים ללא פורקן פיזי (למשל במסכים).
5. לבחור מתי להגיב: מומלץ להימנע מעצירה של הילד או ניסיונות לשליטה בהתנהגותו שלא לצורך, כיוון שכך הוא נעצר עוד לפני שמשהו מתרחש, לא לומד לשלוט בהתנהגותו ולומד לצפות כל הזמן לריסון של המבוגרים שפוגע בביטחון העצמי שלו.
יש לבחור זמנים מסוימים בהם נותנים לילד יותר חופש באופן מודע, פחות מעירים ומכוונים, ושומרים את הריסון רק למקרים של פגיעה ממשית בעצמו או בסביבה. זמנים כאלה מרגישים כמו "אובדן שליטה" על הילד, אך הם חשובים עבורו כדי לחוש חופש ולבטא את עצמו (בהנחה שרוב היום הוא תחת מגבלות מסויימות).
6. חיזוק הקשר: זכרו שהדרך הטובה ביותר ללמד ילדים אלה ויסות ושליטה עצמית היא לא מתוך משמוע, אלא מתוך קשר קרוב, מקבל ומיטיב עם של הילד עם הסביבה. למבוגרים המשמעותיים לילד יש מרחב גדול ללמד את הילד להתמודד עם אתגרי הוויסות.
השקיעו בבניית קשר קרוב ואוהב, בהעלאת הדימוי העצמי של הילד, בפעילות משותפת מהנה, בחיזוקים רבים וביצירת מרחב משותף שיש בו שמחה והנאה לצד החינוך והלמידה.
זכרו שדרך המראה שאתם מהווים עבור הילד (באופן שבו אתם חווים אותו ומגיבים אליו), הוא מגבש את ההערכה העצמית שלו, מה שמהווה בסיס איתן לביטחון ואמון של הילד בעצמו ובסביבה.
