כמו נחליאלי ראשון המבשר על בוא הסתיו, כך נדמה שהדבר אשר מבשר על תחילתו של גיל ההתבגרות הוא הופעתו של החצ׳קון הראשון. הפצעון הזה הוא כמו נורה שנדלקת להעיד על כל מה שמתחולל ועוד עתיד להתחולל בגופם ובנפשם של מתבגרנו: סערת ההורומונים, הגדילה, ההתפתחות והשינויים העתידיים.
מדובר בתופעה מאוד שכיחה. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי כ-80% מהאוכלוסיה סובלים בשלב מסויים בחייהם מאקנה, לרוב בין גילאי 25-12. ואם לא די בכך, אז פצעי בגרות לעיתים קרובות אינם נחלתם רק של מתבגרים ובכ-20% מהמקרים מופיעים גם בקרב מבוגרים, בעיקר נשים.
למרות השכיחות הגבוהה, ההתמודדות עם האקנה אינה פשוטה ועשויה להיות גם בעלת השלכות רגשיות, על הדימוי העצמי של הנערים והנערות, על עולמם החברתי ועל עולמם הרגשי. להשלכות אלו לרוב אין קשר לחומרת מצב הפצעונים, כך שגם מקרים קלים כביכול של אקנה עשויים לגרום לתופעות רגשיות משמעותיות.
נערים ונערות רבים הסובלים מאקנה חווים פגיעה בדימוי העצמי שלהם ובדימוי הגוף שלהם. ניתן לייחס זאת לכך שהמתבגרים, כחלק מהשלב ההתפתחותי הנורמטיבי, נמצאים בשלב בחייהם שבו הם מייחסים חשיבות רבה לאופן בו הסביבה תופסת אותם, לייתר דיוק לאופן שבו בני גילם תופסים אותם. מתבגרים רבים מרבים לבחון את עצמם, להשוות את עצמם לבני גילם ולחפש את מקומם החברתי, תוך שהם עסוקים במחשבות על האופן בו הם נתפסים בעיני אחרים.
קראו עוד:
מתבגרים רבים הסובלים מאקנה מציינים שהעובדה שהאקנה משפיע על המראה החיצוני שלהם וגורם לפגיעה בדימוי העצמי שלהם. ישנם מתבגרים שעשויים לחוש שהם נתפסים כפחות שווים או פחות מוצלחים, אחרים עשויים לחשוב שהאקנה שלהם מגעיל את הסביבה ופוגע ביכולת של בני גילם לראות אותם כאטרקטיביים או מושכים. מתבגרים רבים מעידים על בושה, חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך.
המתבגרים הללו ייטו יותר להסתיר את פניהם, למשל באמצעות שיער ארוך שמכסה את הפנים, או שימוש מרובה במייקאפ, למרות שהוא דווקא מחמיר לרוב את מצב האקנה. בנוסף, הצורך בכיסוי והסתרה של הפצעים גורם למתבגרים הללו להתכנס יותר ויותר בתוך עצמם ולהתבייש להראות את פניהם, כך שישנם מתבגרים שעשויים להימנע מיצירת קשר עין במהלך שיחה.
הרצון להסתיר את הפצעים, יחד עם תחושות של חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך, עשויים להשפיע על האופן בו הנערים והנערות הללו מתנהלים בסיטואציות חברתיות, לגרום לקשיים וחוסר מוטיבציה להימצא עם בני גילם.
הקשיים עשויים להתגבר בעת מפגש עם אנשים חדשים, או במצבים בהם הם במרכז תשומת הלב. יש מתבגרים שעבורם הקושי כל כך גדול ומעורר חרדה, כך שהם יעדיפו להימנע מהימצאות בסיטואציות חברתיות, ייטו להתבודד או להימצא בחברתם של מספר מצומצם של אנשים מוכרים.
יש מתבגרים שעבורם הקושי כל כך גדול ומעורר חרדה, כך שהם יעדיפו להימנע מהימצאות בסיטואציות חברתיות
התנהגויות אלו למעשה מקשות עליהם ליצור ולטפח קשרים חברתיים, ובמקרים מסוימים ההימנעות עלולה להתפתח לכדי חרדה חברתית. במקרים חמורים הדימוי העצמי השלילי והקושי החברתי שנוצר בעקבותיו עשויים אפילו להוביל לדיכאון, להסתגרות, ולבידוד של המתבגר מבני גילו.
אז איך אפשר לעזור למתבגרים שלנו?
הדבר הראשון הוא לא להקל ראש בכך, לא לפטור את התחושות הקשות של המתבגרת או המתבגר באמירות כמו "נו לכולם יש חצ׳קונים, זו לא סיבה לא ללכת לבית הספר". חשוב לתת תוקף לרגשות שלהם ולקשיים שהם חווים, לאפשר להם להביע את עצמם ואת המצוקה שלהם ולהיות אמפתיים כלפי זה.
עם זאת, כדאי לחזק את הנער או הנערה שסובלים מהדימוי הנמוך. לעיתים, נערים אלו ייטו לצבוע את כל הזהות שלהם בדימוי השלילי שלהם כלפי עצמם וכדאי אם כן, להפנות את הזרקור לכך שהאקנה שלהם הוא לא הדבר היחיד שיש להם להציע, אלא להתמקד בדברים טובים אחרים וחוזקות שיש להם.
גם אם ברגעים מסויימים נדמה שהם לא מסכימים עם דבריכם, שהם לא רואים בעצמם דברים טובים או שאינם חושבים שבני גילם רואים זאת בהם, עדיין כדאי לשתף אותם במה שאתם חושבים עליהם. גם אם נדמה שבגילים הללו דעת ההורים כבר לא רלוונטית והדבר היחיד שמשנה הוא מה קבוצת השווים חושבת, יש ערך רב לאופן בו הנער או הנערה משתקפים בעיני הוריהם, גם אם הם לא יודו בכך.
אל תתנו יד להימנעות או להסתגרות, משום שיש לה נטייה להזין את עצמה. ככל שהנער או הנערה יימנעו מלקיחת חלק בפעילויות חברתיות, הסיכוי שהם יימנעו גם מהפעילות הבאה הולך וגובר. התסריטים שהם מייצרים לרוב הרבה יותר קודרים וקטסטרופליים מהמציאות, וכאשר הם לא זוכים לחוות את הפער בין מה שהם חשבו שיקרה לבין מה שקרה בפועל הם נותרים רק עם התסריטים המאיימים.
אל תתנו יד להימנעות או להסתגרות, משום שיש לה נטייה להזין את עצמה
עזרו להם להתמודד עם החששות ולהימצא בחברה למרות הקשיים. במובן הזה שימו לב במיוחד אם הנער או הנערה מפגינים המתנהגויות דכאוניות, מתבודדים, לא מתפקדים או מסתגרים, שכן במקרים כאלו ייתכן ויש צורך לערב גם גורמים מקצועיים.
בנוסף, אפשרו שיח על הנושא, ואפילו נסו ליזום שיח כזה. יכול להיות שיהיה קל יותר לגעת בנושא דרך שיח קונקרטי על הטיפול בפצעי האקנה. עזרו לנערה או לנער למצוא מידע מקיף ומקצועי על הטיפול באקנה, עזרו להם ליצור קשר עם רופאי עור במידת הצורך או לרכוש תכשירים ייעודיים.
למעשה, הראו להם שאתם שם לתמוך ולסייע להם גם בהתמודדות הקונקרטית. מתוך כך יכול להיות שיהיה קל יותר לדבר גם על ההשלכות הרגשיות והחברתיות של האקנה, וגם על הדימוי העצמי של המתבגר והדברים הטובים שיש בו.
לבסוף, החזיקו בראש את העובדה שגם אם האקנה יחלוף או יתמתן בסיומו של גיל ההתבגרות, אלו השנים בהן הנערים והנערות עסוקים בגיבוש הזהות שלהם, במעבר מילדות לבגרות וההתמקמות החדשה הזו בעולם. מדובר בגילים משמעותיים ולעיתים לא פשוטים, וחשוב לתת את הדעת גם לדברים שנראים לכאורה קטנים או חולפים, כמו חצ׳קון.
הכותבת היא פסיכולוגית, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית של ילדים
