"לשטוף להם את הפה עם סבון", ככה הסבתות היו אומרות על ילדים שדיברו לא יפה כשאנחנו היינו ילדים. היום זה אומנם אסור לשטוף את הפה עם סבון, לתת פליק על הפה ועוד פתרונות כאלה שהיו נהוגים פעם כשילדים קיללו, אבל במקביל אנחנו שומעים יותר ויותר ילדים, אפילו כאלו בגילי גן, מנבלים את הפה ומקללים. אז מה עושים בשביל לעצור את זה?
קחו בחשבון שהם שמעו את זה קודם: ילדים ממציאים שמות, כינויים ומילים מצחיקות, אבל הם לא ממציאים קללות. כשאתם שומעים ילד קטן בגילי גן או יסודי מקלל הוא שמע את זה קודם. יכול להיות שהוא שמע את ההורים שלו או אחד מהם מנבל את הפה, יכול להיות שאת אחד האחים שלו או שהוא צופה בסרטונים שמקללים בהם. זה לא אומר שהוא מבין מה הוא אומר וזה לא ברור שהוא יודע מה המשמעות של המילים והביטויים שהוא משתמש בהם, זה רק אומר שהוא שמע אותם ועכשיו הוא משתמש בהם.
לילדים יש פחות מודעות ממבוגרים. הם לומדים בעיקר מחיקוי של אחרים, בעיקר של הגדולים אליהם הם נושאים עיניים. אם הם ישמעו את אמא שלהם מקללת את הנהג שלפניה בדרך לבית הספר הם יבינו שכשמתעצבנים מותר לקלל. אם הם ישמעו את אבא שלהם קורא לחברים שלו בצחוק במילות גנאי הם יבינו שככה מדברים בין חברים, כך שהדבר הראשון די ברור - שמשו דוגמה אישית.
זה לא אומר שאתם בתור מבוגרים לא יכולים לקלל. יש לכם, כאמור, יותר מודעות ויכולת הבנה מאשר לילדים שלכם. אבל בדיוק בגלל זה אתם צריכים לדעת מתי כן לקלל ומתי לא, לשים לב מה יוצא לכם מהפה ובאיזה הקשר, וגם אם הילדים בסביבה להקשיב ולחקות.
קראו עוד:
תרבות דיבור בבית היא זו שיוצרת את תרבות הדיבור אצל הילד. אם לא מקללים אצלכם בבית ולא צועקים, הילד לומד לנהל שיחה ולדבר מבלי לקלל ומבלי לצעוק, ואם הוא בכל זאת מקלל, הפעם אתם צריכים לבדוק מאיפה זה מגיע. גם כאן נכנסת האחריות שלכם - לבדוק עם מי הוא מסתובב, למי הוא מקשיב ובאילו סרטונים הוא צופה. יכול להיות שתגלו שהיוטיובר האהוב עליו שהוא צופה בו כל יום כל היום מקלל בלי הפסקה והוא רוצה להיות מגניב כמוהו וחושב שזאת הדרך. יכול להיות שתגלו שיש לו חברים שעדיף שלא יתחבר איתם.
הילד קילל? הסבירו לו
זה התפקיד שלכם כהורים לחנך אותו לדבר יפה, להתאים את הדיבור לסיטואציה ולנהל שיחה מבלי להיגרר למקום של קללות וגידופים. ובטח שלא להשתמש במילות גנאי וקללות כשמות לחברים במהלך משחק חברי.
קודם כל אל תילחצו מזה שהילד קילל. סביר להניח שהוא שמע אחרים, לא הבין מה הוא אומר וגם שהוא בודק גבולות. כן חשוב שתסבירו לו על הקללות, מה המשמעות שלהן, מאיפה הן הגיעו, שאנשים אחרים יכולים להיעלב מהן מאוד. שאולי הוא אומר אותן על הדרך ובלי להתכוון לפגוע אבל מילים יכולות לפגוע.
סביר להניח שאם הילד יבין את משמעות הקללות שזרק לאוויר לא ישתמש בכולן. אפשר לתרגם לו קללות שהוא אומר באנגלית כי צפה בסרטון כלשהו כדי שיבין מה יוצא לו מהפה. מצאו ביחד איתו מילים אחרות לומר כשהוא מתעצבן או כועס, עבדו איתו על דרכים להתעלם מאחרים שכן בוחרים לקלל ולא פחות חשוב - שמרו על הפה שלכם, לפחות לידו.
זה אולי נראה לכם שולי, לא חשוב במיוחד, כולה ילד קטן שאמר מילה לא יפה ויכול להיות שזה באמת חד פעמי. זה הזמן להקשיב לו עם חברים, בהפסקה בבית הספר וכשהוא משחק - כדי לוודא שזו לא התנהגות חוזרת.
