זאת הייתה שנה שהפכה לי את החיים. יחד עם דור שלם של הורי קורונה הבאנו לעולם בנים ובנות. כולנו נשקיע בחינוך ובבריאות (טפו טפו טפו) אבל מה אם הייתי מספר לכם שבעוד כמה שנים חלק מאותם חמודים וחמודות יגדירו את עצמם כ"פחדנים" או "מכוערים"? לא אולי, בטוח. האם זה גורם לכם לזוז בחוסר נוחות?
קטי קיי וקלייר שיפמן, שתי עיתונאיות אמריקאיות, ערכו לפני מספר שנים סקר עם מעל ל-1,300 בנות ובנים אמריקאים בני 18-8. התוצאות היו חד משמעותיות. כשבני הנוער נדרשו לתאר את עצמם, הבנים השתמשו במילים "בטוחים", "חזקים", "הרפתקנים" ו"חסרי פחד". כשהבנות תיארו עצמן הן השתמשו במילים כמו "מתוחות", "ביישניות", "רגשניות", "מודאגות", "מכוערות" ו"מדוכאות".
אף הורה לא היה רוצה שהילדה שלו תגדל להיות "מדוכאת". אז למה זה קורה? אני אבא לשתי תינוקות. כבר הפנמתי את זה שהן יגדלו בשלב כזה או אחר. מתינוקות הן יהפכו לילדות וירצו לצאת לעולם - לטעום, לנסות ולהתנסות.
אני כמובן אפחד. הרבה יותר משהייתי פוחד אם היו לי בנים. את הפחד שלי אני כנראה אתרגם לאזהרה "לא לעשות את זה" ו"לא לעשות אחרת"- הרבה יותר ממה שהייתי מתדרך את הבן שלי. מקווה מאוד שלא אתעסק באורך המכנסון ובפופיק כזה או אחר אבל אני בטוח שהרבה הורים עושים את זה כי הם רוצים להגן על הדבר היקר להם מכול.
הנערות שישנו את העולם
אתם עדיין מופתעים שבנות הן "מודאגות" ובנים "חסרי פחד"? זה אנחנו, ההורים והסביבה, שמכניסים בהן את הפחד. פחד שלצערנו הרבה פעמים מוצדק אבל הוא עדיין באחריותנו. באותו סקר הביטחון העצמי של נערות בין גיל שמונה לגיל 13 ירד בכ־30% (!) ולעולם לא הצליח לחזור לאותה הרמה כמו של הבנים.
קראו עוד:
חוקרות מסטנפורד הראו במחקר אחר כי ההערכה העצמית הנמוכה אצל הבנות גורמת להן להימנע ממשימות שבהן הן עלולות שלא להצליח. אני לא רוצה לגדל את הילדות שלי ככה. אני בטוח שגם אתם לא.
אם אנחנו רוצים לשנות את העולם עבורן אנחנו חייבים, גברים ונשים, להתעסק במנהיגות נערות. זה נשמע נישתי אבל יכול לשנות את העולם כולו. נערות שהן יותר "חסרות פחד", ייקחו יותר סיכונים, יגיעו רחוק יותר ויסללו את הדרך לאחרות. הן כבר ישנו את העולם עבורן. הן יטילו עונשים כבדים יותר על אונס, הן ישנו את המרחב הציבורי, הן ישנו את שוק העבודה.
נשמור את הפחדים לעצמנו
את עדן ואריאל, התאומות שלנו, נשתדל לגדל אחרת. זה יתחיל בללמד אותן שכשהן נופלות זה לא סוף העולם. בהתחלה נפילה פיזית אבל בהמשך גם נפילה מנטלית. נלמד אותן שאין צבעים של בנים ובנות כמו שאין עבודה של בנים ובנות.
נלמד אותן להיות גאות במי שהן ובגוף שלהן. אין לי ספק שזה יהיה קשה בעולם שבו ההתעסקות בדימוי הגופני כל כך מרכזית אבל ננסה. ננסה שהן לא יהיו הססניות כי לא נחזיר אותן להחליף בגדים כי הם לא מתאימים. ננסה הכי טוב שלנו. בעיקר ננסה לא להשליך את הפחדים שלנו עליהן.
בשביל ליצור מציאות אחרת אנחנו צריכים ללמד את הילדות איך לראות בכישלון (ובהצלחה) הזדמנות ללמידה ולא משהו שצריך לרפות את ידיהן, אלא בדיוק ההפך. אנחנו צריכים ללמד אותן לא לפחד להביע את דעתן ולא להיבהל לעשות דברים שהן בחיים לא עשו. אנחנו צריכים לעזור להן להיות אמיצות, גם אם אנחנו מפחדים.
אני מבטיח לנסות לשמור את הפחדים לעצמי כדי שהן לא יהיו "מתוחות" ו"עצובות" - ואתם?
