לא יאומן אבל החופש הגדול כבר עומד בפתח. הדבר האחרון שילדים צריכים עכשיו זה עוד שעות בית, מסכים והורים מג'נגלים או בני נוער שמחפשים אותו לעצמם. לכן, ההחלטה להמשיך את הלימודים גם בקיץ נכונה, גם אם במתכונת בית הספר של החופש הגדול, וגם אם לא לכל הגילים.
השאלה האמיתית והחשובה ביותר היא מה יעשו עם הזמן הזה של הלימודים בקיץ? אנחנו שומעים קולות רבים המודאגים מכמות החומר שילדים הפסידו וקריאות להשלמתו בקיץ. בואו נדבר קצת על הקביעה הזאת. האם זה בדיוק מה שהילדים צריכים היום? ואם לא, אז מה כן?
כל הילדים, בכל גיל, עברו שנה פלוס מטלטלת במיוחד. אמיתות וקביעויות התנפצו, התפיסה של עולם מסודר יחסית, של שגרות מוכרות הופרו, תפיסת הביטחון והמוגנות היחסית גם היא נשברה והתחלפה במודעות לקיומן של מגפות. עם כל אלה הגיעו פחדים, דאגות וחרדות, בדידות ושעמום, געגועים למשפחה וחברים, לפעילויות אהובות וסתם להיות בחוץ, חשיפה ללחצים של הורים, לסיר לחץ משפחתי ולעיתים אף לאלימות, ופעילות אינטנסיבית ברשתות החברתיות (שחלקה לפחות לא חיובית).
קראו עוד:
מחקרים רבים מצביעים על מצבם הרגשי הקשה של הילדים כיום. רמות הדיכאון, החרדות והבדידות עלו והן מלווות לעיתים קרובות גם בנזקים פיזיים ובקשיים חברתיים. יש חוקרים, כדוגמת הפסיכולוג דיוויד קסלר, המתארים את התקופה כתקופה של טראומה ואפילו של אובדן של החיים כפי שהיו, של התמימות הילדית ותחושת הביטחון. אם לא נטפל בכל אלה, הם לא יעלמו לשום מקום, ימשיכו להשפיע לאורך זמן ואף יחמירו.
גיא וינץ, פסיכולוג החוקר תהליכים רגשיים, שואל איך זה יכול להיות שתמיד נטפל במצב גופני, אף אחד מאיתנו לא ימשיך להתהלך עם רגל שבורה למשל, אבל את המצב הרגשי נזניח בקלות ונחשוב שדברים יסתדרו מעצמם? אנחנו כבר יודעים ממחקרים רבים כי חוויות רגשיות, בדידות למשל, נחוות באותה עוצמה כמו כאב גופני. לא סיבה מספיק טובה? מעבר לכך, רגשות שאינם מעובדים ומטופלים לא נעלמים, והשפעתם מצטברת.
עצב המגיע על בסיס עצב קודם יחמיר את העצב, שכן המשאבים של הילד כבר מדולדלים. מעבר לכך, ילד המביא עימו רגשות קשים מכל סוג שהוא, מפרש את האירועים הבאים שהוא חווה דרך הרגשות שהביא לסיטואציה, מה שימשפיע על הפרשנות והתגובות שלו בהמשך. למשל ילד שחווה כעס (על המצב, החיים, זה שאין חוג כדורגל) יפרש אפילו דחיפה קלה בטעות של חבר כמעשה עויין שיגביר את הכעס שלו ועלול לגרור אלימות כלפי אותו ילד, להחמרת הרגשות הלא נעימים ולמערכות יחסים פחות טובות. ילד שחווה בדידות ייטה לפרש כל סימן קטן כדחייה חברתית וייתרחק עוד יותר, מה שיעמיק את הבדידות שלו.
כפי שניתן לראות, העולם הרגשי קשור בקשר בלתי נפרד לעולם החברתי. הבידוד החברתי יצר פער של יותר משנה בהתנסויות החברתיות. החזרה לגן או לבית הספר נחוותה במקרים רבים כהתחלה חדשה בכל פעם מחדש. ילדים רבים לא יצרו עדיין קשרים משמעותיים עם חבריהם לכיתה, ואלה שהכירו משנים קודמות לא המשיכו את בניית הקשר, ובעיקר, לא היה מקום לשכלול מיומנויות חברתיות בתקופה הזאת. מיומנויות חברתיות הן קריטיות והכרחיות לתחושת שייכות וחיבור, לרווחה נפשית וגם להצלחה בלימודים ובחיים.
"ילד המביא עימו רגשות קשים מכל סוג שהוא, מפרש את האירועים הבאים שהוא חווה דרך הרגשות שהביא לסיטואציה, מה שימשפיע על הפרשנות והתגובות שלו בהמשך"
מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החיובית הראו כי הגורם הראשון במעלה לבריאות גופנית ונפשית הוא איכות מערכות היחסים שיש לאדם. מאידך, ילדים שיש להם חברים (ומספיק חבר או שניים בשביל זה) חשים רגשות חיוביים שגם עוזרים להם ללמוד ולהרחיב את הידע שלהם. במקביל, מחקרים בתחום הארגוני (העתיד של הילדים שלנו) מראים כי יכולות בין אישיות לא מפותחות גורמות לאנשים חכמים ומקצועיים שלא להצליח בעבודה ובקריירה. לכן, הקניית מיומנויות חברתיות, בין אישיות, הן קריטית, ואין זמן טוב יותר מהארכת שנת הלימודים לעסוק בהן.
החשיבות של העיסוק הזה גדלה כשנחשפים למה שקורה ברשתות החברתיות של הילדים, לבריונות ברשת, הפוגענות, החרמות והעלבונות. אם ילדינו בצד הפוגע, הנפגע או העומד מן הצד ונחשף לפגיעה, יש לכך נזקים עצומים ומתמשכים שחובה לטפל בתופעה. בעשורים האחרונים מחקרים מצביעים על ירידה מתמדת ברמות האמפתיה, שמה שקורה ברשתות הוא בבואה שלה. לכן יצירת תהליכים פרו-חברתיים, פיתוח אמפתיה, יכולת לעמוד בלחצים חברתיים, תקשורת מקרבת ונקיטת עמדה כנגד פגיעה הן קריטיות בתקופה זו ובכלל.
ומה לגבי החומר שהפסידו? נכון שידע הוא דבר חשוב, ובמיוחד כשמדובר בילדים צעירים הרוכשים מיומנויות יסוד של קריאה, כתיבה וחשבון, אבל כל איש חינוך יודע שכשלילדים אין פניות רגשית הם לא ילמדו, לא משנה כמה שעות של חומר ננסה לדחוס להם. לכן חשוב לעסוק בעולם הרגשי של הילדים, לתת מקום לרגשות ולעיבודם, ולפנות אותם ללמידה בהמשך.
מעבר לכך, המיומנויות הרגשיות והחברתיות הן המיומנויות העיקריות שילדינו יזדקקו להן בעולם משתנה, שבו הידע נגיש מחד, ומשתנה כל הזמן מאידך, כך שחלק גדול ממה שהם ילמדו לא יהיה עדכני או רלוונטי בעוד עשור או פחות.
מה שילדינו בעיקר יזדקקו לו הוא היכולת לנהל את העולם הרגשי שלהם, גם כשעוברים עליהם משברים, היכולת להיות גמישים ולהגיב לשינויים ולמשברים בצורה מסתגלת, תחושת המסוגלות והיכולת ללמוד לאורך החיים ולקחת אחריות על הלמידה.
הם יזדקקו גם ליכולת לחתור ליעדים וגם יכולות בין אישיות, כמו היכולת להבין את מי שעומד מולם, להקשיב ולשאול שאלות, ליצור ולתחזק מערכות יחסים חיוביות ולקבל ולשתף פעולה עם אנשים שונים מרקעים שונים. כל היכולות האלה ניתנות להקניה ולפיתוח.
"המיומנויות הרגשיות והחברתיות הן המיומנויות העיקריות שילדינו יזדקקו להן בעולם משתנה, שבו הידע נגיש מחד, ומשתנה כל הזמן מאידך"
את התקופה הקרובה ניתן וחשוב לנצל לעיסוק במצב הרגשי והחברתי של הילדים, לתמוך בהם ובחוויות שעברו, ובמקביל לספק להם הזדמנויות לרגשות חיוביים ומערכות יחסים בונות, תוך פיתוח יכולות ומיומנויות רגשיות וחברתיות שגם יאפשרו להם להתמודד במצבים מאתגרים בעתיד, ובאופן כללי יותר לחוש רווחה ולהצליח.
האם מערכות החינוך ערוכות לכך? אולי לא באופן מלא אבל להשפעות הרגשות על הלמידה אנשי חינוך מודעים זה מכבר. חלה עליה גדולה בהכרה בצורך בתהליכים רגשיים-חברתיים בתקופת הקורונה ואנשי חינוך ובתי ספר רבים הגבירו את העשייה בתחום, ומה שאנשי חינוך עדיין לא מרגישים מיומנים בו, יש לספק להם הזדמנויות ללמידה וכלים מעשיים. הרי גם את הזום מרבית אנשי החינוך לא הכירו קודם.
ובעיקר, נדרשת הכרה שזו העדיפות העליונה כרגע, ושהיא אינה שוללת, אלא תומכת בלמידה הקוגניטיבית. ואולי הכי חשוב, זה צריך להיכנס כחלק בלתי נפרד ומשמעותי מהעשייה של מערכות החינוך (וגם ההורים) הרבה מעבר לקיץ הזה, לאורך כל 12 שנות הלימוד ובאופן עקבי ומתפתח.
הכותבת היא ראש המחלקה לחינוך וקהילה במכללה האקדמית כנרת
