בטיחות בפורים:
בטיחות בפורים
(מתוך פורטל חירום לאומי של פיקוד העורף)
תמיד לפני פורים מתחילה התרגשות כזאת בקרב הילדים, שמתכננים ומסתודדים ומחפשים פרטנר לתחפושת כזאת או אחרת. פורים הנוכחי, כשברקע הקורונה, הוא דומה וגם שונה. פורים הנוכחי הוא למעשה גם פורים רגיל, אבל גם יום הולדת שנה לקורונה.
הילדים שלנו כבר למודי ניסיון שלא כל התוכניות שלהם השנה מתממשות, ושאפשר ורצוי לתכנן, אבל צריך גם לדעת שאולי זה לא יסתדר. הילדים שלנו כבר למודי אכזבות ומאומנים בביטולים, דחיות והזזות של אירועים וחגיגות נחשקות.
אז פורים כבר כאן, ונראה שהילדים אפילו יוכלו לחגוג אותו, אם כי באופן סולידי, וזה הזמן לדבר על כמה דברים חשובים לגבי המפגש בין הילדים שלנו וחג התחפושות השמח הזה.
מה התחפושת מספרת על הילדים?
כשיש לילדים שלנו חופש בחירה לגבי התחפושת שלהם, וכשהם לא נדרשים למחזר תחפושות של אחיהם הגדולים, הבחירות שלהם לרוב מעניינות ומספרות הרבה על הנפש שלהם.
ילדים לפעמים בוחרים דמויות שמגלמות את הפנטזיה שלהם, מה היו רוצים להיות. לפעמים זה ההפך הגמור ממה שהם באמת. למשל ילדים ביישנים שיתחפשו לכוכבי פופ מוחצנים או ילדים קצת "חנונים" שיתחפשו לדמויות שמייצגות כוחניות ושובבות.
לפעמים הבחירה בתחפושת שמבטאת תכונות שרחוקות מאוד מהאופי של הילדים ביומיום, מאפשרת להם לגעת בחלקים בנפשם שלא מקבלים מספיק מקום וביטוי בשגרה. למשל, בנים שמקפידים להיות מאוד "גבריים" יבחרו ביום הזה להתחפש לבנות מאוד נשיות, או ילדים שהם בדרך כלל מאוד שמרנים וסולידיים בהופעתם, יבחרו פתאום להתבלט ולהשתולל.
ילדים שלא רוצים להתחפש הם לפעמים ילדים שלא אוהבים להיות בפוקוס, ולא רוצים למשוך הרבה תשומת לב
יש ביום הזה לגיטימציה לתעוזה ותחושה ש"מותר הכול" ואף אחד לא יסתכל עלייך בתמיהה, לא משנה מה תעשה ואיך תראה. לכן, חשוב לתת לילדים חופש בחירה כמה שיותר גדול ביחס לתחפושת שהם בוחרים ולעיצוב שלה כדי לאפשר להם לבטא חלקים נסתרים בנפשם.
קראו עוד:
התנועה שנפשם של הילדים עושה לעבר מקומות שהם חווים כמושתקים או אסורים היא בריאה עבורם וחשובה להתפתחותם. אפשר לדבר עם הילדים על הבחירה בתחפושת, לשאול אותם מה כיף בלהיות... ולדבר על כמה זה שונה מהיומיום.
אפשר אפילו לחשוב עם הילדים איך לשלב את המוטיב שבחרו בתחפושת (למשל אומץ, שובבות, מוחצנות, כוח) בחיים שלהם, כדי לתת ביטוי לעוד חלקים שלהם שהם לא מעזים לבטא באופן שיגרתי.
לא רוצים להתחפש
דובר כבר רבות על הילדים שלא רוצים להתחפש ועל כמה קשה לפעמים כהורים לאפשר להם את זה בלי לעשות להם "רגשי" כלומר: בלי לתת להם להרגיש שהם עושים משהו לא בסדר.
זה מעניין שגם בחג שהוא לכאורה הכי חופשי ופתוח נוצרו נורמות שמקבעות את הילדים ודורשות מהם להיות כמו כולם, כמו הנורמה שמקובל להתחפש ומי שלא מתחפש צריך להתמודד עם ביקורת/שאלות/ הערות או שכנועים.
לפעמים הבחירה בתחפושת שמבטאת תכונות שרחוקות מהאופי של הילדים ביומיום, מאפשרת להם לגעת בחלקים בנפשם שלא מקבלים מספיק ביטוי בשגרה
ילדים שלא רוצים להתחפש הם לפעמים ילדים שלא אוהבים להיות בפוקוס, ולא רוצים למשוך הרבה תשומת לב. הם לפעמים לא מבינים שבפורים, היעדר ההתחפשות מושך יותר תשומת לב מההתחפשות עצמה, אבל עם רגשות אי אפשר להתווכח.
הבחירה לא להתחפש יכולה גם לנבוע מביישנות, נטייה לסרבנות או מרדנות, עמדה של "דווקא" להורים, חוסר ביטחון, נטייה או הרגל להביט על ההתרחשויות מהצד, תחושה שהם בוגרים יותר מחבריהם, ועוד.
השנה אפילו יותר מבכל שנה אחרת חשוב לגלות רגישות כלפי הילדים שהחזרה שלהם לשגרה מלווה בחוסר ביטחון ורצון לא להתבלט כי הם מספרים את סיפורה של תקופת הקורונה שבה הילדים יוצאים ונכנסים מהמסגרות החינוכיות, נדרשים להסתגל כל פעם מחדש ולהתאים את עצמם לשינויים.
פורים השנה "נפל" זמן קצר אחרי שרוב הילדים חזרו למסגרות באופן מלא או חלקי, וההיסוס להשתתף באופן מלא בחגיגות פורים עלול גם לבטא קושי להתרגל לשגרה החדשה או קשיים אחרים.
הזמן הממושך בבית, ומיעוט המפגשים החברתיים החמיר וקיבע קשיים חברתיים אצל ילדים שהיו להם קשיים חברתיים מלכתחילה, וזה מאוד מובן שילדים כאלה שממילא קשה להם להתחבר ולהסתגל חברתית, יבחרו לא להתחפש, כי הגעה בתחפושת דורשת מידה של ביטחון עצמי ונינוחות במרחב הכיתתי והחברתי.
פורים מעלה גם את נושא מצב הרוח כי הוא חג שבו מצופה להיות שמחים, ולא כל הילדים או בני הנוער חשים עכשיו שזה מצב הרוח הדומיננטי אצלם, ולחלקם פשוט לא בא להתחפש ו"לשחק" את המשחק הזה.
הלוואי ונוכל השנה כהורים לתת לילדים ש"עפים" על החג הזה את כל התנאים לשמוח, לחגוג, להתחפש ולהיות יצירתיים וחופשיים בדיוק כמו שהם רוצים מצד שני, לחבק ולתמוך, בלי ללחוץ, באותם ילדים שלא כל כך מבינים למה הם חייבים דווקא עכשיו לשמוח אם קשה ועצוב להם, ואם יש על כתפיהם משא כבד מדי שלא עושה להם חשק לחגוג ולהתנהג כאילו הכול בסדר.
הלוואי ונדע בפורים, כמו גם בימים אחרים בשגרה, להקשיב לכל אחד מילדינו - לבחירות שלו, לרצונות שלו, למצב הרוח שלו, ולאופי הייחודי שלו, ומתוך כך נוכל לאפשר לו פשוט להיות מי שהוא בכל רגע נתון, בלי תכתיבים וציפיות מגבילות ועם הרבה פתיחות וסבלנות גם לזמנים קשים יותר שבהם הנפש מצטנפת, וגם לימים של פריחה, התפתחות ושמחה.
