"אני מאוד אוהבת לקרוא 'הארי פוטר'. קראתי פעמיים את כל הסדרה", מספרת אפרת שיין מחולון, אמא לשלושה ילדים (13, 10 ו-4). "התחלתי בפעם הראשונה לקרוא את הסדרה עוד לפני הצבא וכשתהל, הגדולה שלי, הייתה בכיתה ב' התחלנו לקרוא ביחד. החלום שלי לבקר בפארק השעשועים של הארי פוטר בארה״ב ולראות את מאחורי הקלעים של הסרט".
שיין מספרת שבפורים כל המשפחה התחפשה ל"הארי פוטר". "אני מאוד אוהבת תחפושות משפחתיות, כל דמות לעצמה וביחד. אחר כך הצטלמנו ביער, זה היה מתבקש".
בנוסף לקריאה, היא אוהבת לצפות בסדרות ותוכניות ילדים: "אני רואה עם הבת הקטנה סרטונים, סדרות נוער ישראליות וספרדיות. עבור הילדים זה חלק טבעי של דברים שאנחנו עושים ביחד. יש תוכניות שאני רואה גם בלעדיהם. הייתה סדרה בשם 'לונה' שתהל ואני ראינו ביחד וכשהחברות שלה באו, זו הייתה עוד דרך לשבור את הקרח".
מלבד ההנאה היא רואה בזה דרך להגיע לילדים: "תמיד יש משהו חשוב להתעכב עליו, מסר שחשוב לי להעביר. אני שואלת לפעמים 'איך הייתם מגיבים או מתנהגים?' יאיר, האמצעי, יכול לעצור ולשאול אותי משמעות של מילה חדשה או מילים באנגלית".
הילדים לימדו אותך משהו חדש?
"בבת מצווה של תהל טסנו ללונדון. כמובן שבילינו יום שלם באולפני 'הארי פוטר'. תהל מאוד אוהבת את אריאנה גרנדה ואני הכרתי ממש מעט שירים שלה לפני הנסיעה. הייתה הופעה של אריאנה בדיוק בתאריכים שלנו, הלכנו ביחד והיה מדהים".
קראו עוד:
יש לך עצות להורים?
"הכי חשוב לדעת במה הילדים צופים. גם אם זה לא מעניין אתכם, תציצו, תשבו כמה דקות לידם, יש סיכוי שאפילו תסחפו. זה מייצר חיבור, מרגישים שאפשר לדבר, להיות בזמן משפחתי יחד".
בינג' של סדרות נוער
למרות שילדיה של מלכה בונקר מבאר שבע כבר גדולים היא לא מוותרת על צפייה בסדרות נוער ופסטיגלים. "אני מאוד אוהבת פסטיגלים. ראיתי עוד לפני שהילדים נולדו", אומרת בונקר, אם לשלושה (23, 19.5 ו-14.5).
"כשהבכור היה קטן לגיל המופעים, קניתי דיסקים של הפסטיגל, שהתנגנו במשך תקופה ארוכה אחרי חנוכה. כשהוא גדל ונולדו הילדות, היינו נוסעים לתל אביב, עד שזה הגיע לבאר שבע.
"כשמפרסמים תאריכי הופעה, אני תמיד עם היד על הדופק, שואלת מי מצטרף. השנה היה הכי כיף, פשוט קניתי מפתח וקבעתי עובדה. עשינו הקרנה מיוחדת משפחתית. נהניתי מאוד משירי הנוסטלגיה, לראות את מיכל ינאי וחני נחמיאס".
לאילו עוד תכנים את מתחברת?
"אני צופה הדוקה בסדרות נוער. למשל 'Oboy' ו'צפוף'. ראיתי עם הבנות את 'גאליס' וכשהייתה הופעה שלהם, ברור שהלכנו. אני לא תמיד זוכרת מי הדמויות אבל מאוד אוהבת את המוזיקה. אני אוהבת לעשות בינג' סדרות ולראות סדרה אחת ברצף ביום שלם".
מי מדביק את מי? את אותם או להפך?
"את 'Oboy' הבת שלי אמרה שאני חייבת לראות אבל גם אני מצליחה להדביק אותם. הבן שלי ראה בעקבותיי את 'הנסיך המדליק מבל אייר'. ראינו משהו עם וויל סמית ונזכרתי בסצנה. חיפשנו ומשם זהו, הוא התחיל לצפות מההתחלה".
"יוצא לנו תוך כדי הצפייה לראות סיטואציות ולנתח אותן לפעמים"
לדבריה, הצפייה בסדרות גורמת לה להתנתק ולחשוב על מציאות שלא שלה. "זאת מציאות מעודנת, שנעים לי לחשוב עליה ולהיות בה". עוד היא מוסיפה, "אני לא רואה כמעט סדרות מצוירות, אבל יש את התוכנית 'ארתור' שהיא מצוינת. אני זוכרת לפני המון שנים, אמא שלי ז"ל הייתה חולה בסרטן ובאחת התוכניות דיברו על מישהו שחלה מאוד. זאת הייתה דרך מעולה להנגיש להם את הנושא".
למדת משהו על הילדים דרך הסדרות?
"יוצא לנו תוך כדי הצפייה לראות סיטואציות ולנתח אותן לפעמים. אני תמיד שם לוודא שהתכנים מתאימים. מאמינה שחשוב לנו לעשות דברים ביחד, כמשפחה. הדבקתי את הילדות למוזיקה ישראלית, את שלמה ארצי למשל ראינו כל פעם כשהגיע להופיע בבאר שבע. זה כיף לעשות דברים יחד.
"אני מאמינה שצריך לעשות עם הילדים דברים וכמה שיותר, להכיר את העולם שלהם ולדבר. כשאנחנו רואים איתם אנחנו עוזרים לתווך, לראות איך הם מגיבים, והם מרגישים בנוח לפנות אלינו ולהתייעץ".
הזדמנות לבלות עם הילדים
גם נירי שאול מכפר-סבא, אמא לשניים (14 ו-11.5), מאמינה שהסדרות מאפשרות עוד ערוץ לשיח עם הילדים. "לפעמים הם קצת מתפדחים, בהתחלה צחקו, אבל הם אוהבים כשאנחנו רואים יחד. בימי שגרה למשל, הם חוזרים אחרי ביתהספר, אנחנו יושבים שלושתנו ויש הפוגה, רואים ביחד פרק וזה כיף, סוג של זמן איכות.
"לפעמים, כשהם רוצים לצפות במשהו, הם קוראים ושואלים אם לחכות לי. הם עוד שניה ייעלמו לי בחדר וזה הזמן לבלות ביחד. אנחנו רואים המון הפקות ישראליות ביחד: 'כפולה', 'החממה', 'האי'".
מה מייצרת הצפייה המשותפת?
"זה ענין נוסף שחולקים ביחד. לדבר בגובה העיניים, בז'רגון שלהם, מה היה בפרק, עוד נושא לדבר עליו ביומיום. הרבה פעמים אני נחשפת לדעות שלהם, שעולות תוך כדי הפרק".
את זוכרת מקרה מיוחד?
"באחת הסדרות הייתה סצנה על אבא שנסע לחו"ל. אני הסתכלתי מנקודת מבט של הורה ונועה בת ה-11.5 לקחה את זה למקום אמוציונלי מהזווית של הבת, של הילדה בסדרה. אלו נקודות מבט שבשגרה לא פותחים עליהן דיון. אני רואה תגובות ומחשבות, וזאת דרך נפלאה להתקרב אליהם".
עם יד על הלב, יש סדרות שאת רואה בלעדיהם?
"ברור. לפעמים נטפליקס מציע לי סדרות, לפי תחומי עניין. עכשיו למשל אני צופה בסדרה שכשסיפרתי עליה לחבר טוב שלי, הוא אמר שהמתבגרת שלו צופה, מסתבר שזאת סדרת נוער. יש פעמים שהתחלתי סדרה ולא עניינה והפסקתי ויש שעשויות טוב וזה מושך, פרק אחר פרק".
"כיף להתנתק, לחזור קצת אחורה, לזמן אחר, לראות מערכות יחסים של בני נוער"
יש הבדל בסדרות שלך כנערה, לסדרות של הילדים?
"בתקופתי, הייתה סדרה אחת בשבוע כמו בוורלי הילס. היום יש כל כך הרבה סדרות נוער. הסדרות שלהם איכותיות מאוד. כיף להתנתק, לחזור קצת אחורה, לזמן אחר, לראות מערכות יחסים של בני נוער".
הצצה לעולמם של הילדים
"אני מקפידה לקרוא את כל ספרי הילדים של הילדות לפניהן, כדי לסנן אותם. יש סדרות שלא לגילן או ספרים שפחות מתאימים", אומרת אורנית אבוחצירה מפתח-תקווה, אם לתאומות בנות 12 ולילדה בת שבע.
יש סדרות שהתחברת במיוחד?
"אני רואה עם הקטנה 'מריו', 'אבא מטפלת', רואות המון את 'כאן גרים בכיף' וגם את 'צפוף'.
עוד היא מוסיפה: "כשאנחנו קוראות ביחד, זה נותן לי הצצה לעולם הפנימי של הבת שלי. אני יכולה לקרוא על דמות שמזכירה לי אותה, להזדהות איתה, לחוות, להבין דרכה תובנות, איך אחרים מסתכלים עליה, לחבר בין העולמות. אני מרגישה שיש המון אסימונים שנופלים תוך כדי שאנחנו קוראות ביחד. אני חושבת שיש דברים שאפשר ללמוד מהספרים, שהן לא ימצאו בשום מקום אחר".
אבוחצירה מדגישה שיש לה התמכרות קלה לספרי ילדים: "אני אוספת, קונה המון ספרי ילדים. אנחנו כמבוגרים יכולים גם ליהנות מהם, להתחבר אחרת. ילד למשל יקרא את הספר בפשטות וההורה בצורה בוגרת יותר".
מה לדעתך חשוב שהורים ישימו לב?
"בעיקר בפן הרגשי, דידקטי, איך הצד השני מגיב, איך הדמויות מגיבות לסיטואציה, מה קורה שם ומה אפשר ללמוד דרך הספר או הסדרה על הילדים שלנו. ההמלצה לראות מה שהילדים רואים, תלמדו מה הטעם של הילדים שלכם, שימו לב איך הם מגיבים לדמויות ולסיטואציות. אפשר ללמוד המון על הילד ככה, אפילו בלי לדבר, זה עולם ומלואו".
