אסיפת הורים
לגדל ילדים עם הפרעת קשב: חלק א' | #14
50:40
הפרעת קשב הורגת את המוטיבציה. זה אולי נשמע דרמטי וכדרך ללא מוצא, ובינינו, זה באמת יכול להיות מצב כזה אם לא נבין לעומק את ההקשרים וכיצד ניתן לפרום אותם.
אצל נערות ונערים עם הפרעת קשב ענין המוטיבציה מורכב, מפאת קשיים בתפקודים הניהוליים וכתוצאה מכך שלרוב המוטיבציה הא חיצונית, כלומר תלויה ביחס שיש ביניהם לבין הסביבה, ביניהם לבין אדם שהם סומכים עליו ו"בשבילו" יעשו משהו.
כחלק מתהליך ההתבגרות, שואפים בני הנוער לעצמאות. מצד אחד הם רוצים לשחרר מעליהם את ההורים ומהצד השני הם משמרים את הצורך בתלות בהורים. אצל ילדים ללא הפרעת קשב תהליכים אלה קורים במקביל בעוצמות שונות ובחלוף השנים מתאזנים. אצל מתבגרים עם הפרעת קשב אין יכולת לאזן בין שני הצרכים, ולכן כל צורך הולך לקוטביות מועצמת.
הורים לילדים עם הפרעת קשב נוטים להיות מעורבים יותר בחיי ילדיהם מאשר הורים שילדיהם ללא הפרעת קשב. המעורבות ההורית מתחילה מהגיל הצעיר ומטרתה לסייע לילד להיות ממוקד ומאורגן יותר בהתאם לצרכיו.
כשהילדים צריכים לעשות פעולה שלא ממש חביבה עליהם, הנטייה תהיה לא לעשות אותה, במיוחד אם אתם קופצים לעשותה במקומם
כאשר הילד עובר לחטיבת הביניים, הצורך שלו בסדר ובארגון נשאר כשהיה ולעיתים אף גדל, אבל יחד עם זאת הוא דוחה מעליו סיוע מההורים לעיתים בצורה בוטה ומתריסה כי מבחינתו, הרצון לעצמאות הוא כל כך גדול עד שהוא רואה בסיוע מצד ההורים כאיום על חיי החופש שלו.
התוצאה הרבה פעמים היא מערכת יחסים קשה עם ההורים, שלא מבינים מדוע הילד מרחיק אותם בצורה כה בוטה מחייו, פערים גדולים בלמידה שגוררים אחריהם ירידה משמעותית במוטיבציה להשקיע ולקצור הצלחות.
קראו עוד:
המפתח למוטיבציה פנימית עבור אותם נערים ונערות עם הפרעת קשב כולל שלושה דברים: יכולת, שליטה וקשר.
יכולת/מסוגלות
אצל כל בני האדם ואצל מי שמתמודד עם הפרעת קשב בפרט, מוטיבציה פנימית קשורה בקשר ישיר לתחושת מסוגלות. כאשר לאדם יש תחושה של מסוגלות לביצוע של משימה, המוטיבציה הפנימית שלו תהיה גבוהה. ככל שתחושת המסוגלות יורדת, כך יורדת איתה, בהתאמה מלאה, המוטיבציה לפעולה.
שליטה
תחושת השליטה מקנה ביטחון והיא מתקיימת כאשר הילד מבין מה הוא צריך לעשות, למה הוא צריך לעשות את מה שנדרש ממנו, כיצד הוא יכול לעשות את הדבר ומה תהיה התוצאה. השליטה מקנה תחושה של אוטונומיה בפעולה ובהשלכותיה, ואוטונומיה זה מה שבני נוער רוצים.
כמה טיפים ליצירת מוטיבציה פנימית בלי מלחמות:
1. יעדים ומטרות ברי ביצוע: צרו איתם יעדים ומטרות לתווך הקצר והארוך. יעדים ברי ביצוע, מדידים ומותאמי יכולת. למשל, שינוי ציון במקצוע. נגיד שהציון של הילד במתמטיקה הוא 50 והילד רוצה לשפר אותו.
התהליך נבנה בשלבים הבאים:
- נתחיל בקביעת יעד אופרטיבי, למשל, לשפר את הציון מ-50 ל-70 (אל תקפצו גבוה מדי, זה מתכונן לכישלון).
- מה נדרש לנו? מורה פרטי, תרגול, בחנים קטנים וכדומה.
- כמה זמן צריך לשבת כל יום, כדי להגיע לציון הזה?
- באיזה שעה ביום נוח לך לילד לשבת?
- איך מונעים מגורמים מסיחי דעת לא להפריע?
הדברים חייבים להיות כתובים ותלויים בחדר העבודה של הילד. תפקיד ההורה: באותו השבוע הוא צופה מהצד. לא לשאול שאלות, לא להעיר הערות, לא לנדנד, רק לצפות מהצד ולרשום הערות עד לנקודת הזמן שאותה קבעתם מראש לבחינת ההליך.
במפגש שנועד לכך יש מקום למשוב את התהליך שעבר הילד השבוע. חשוב שהמשוב יהיה בונה ולא הורס, להגיד לו "אתה לא עושה כלום, למרות שהבטחת" לא יעזור, אבל להגיד "אני רואה שהשתדלת מאוד ויחד עם זאת שמתי לב שיש לך יותר מדי הסחות דעת. איך לדעתך ניתן להיפטר מזה?"
כשאנחנו משתפים אותם במה ראינו ובמבקשים מהם לתת פיתרון לבעיה, הם למעשה מרגישים שהם בשליטה, וכשהם בשליטה המוטיבציה שלהם גדלה.
תהליך זה נקרא תיווך ובניית "פיגומים". הפיגומים הם מה שקורה כאשר הורה או מורה עוזרים לילד לפתח ולשלוט במיומנות. הפיגומים עוזרים לפתח את התפקודיים הניהוליים ומאשרים לנערה ולנער להופך להיות עצמאיים ואחראיים יותר על חייהם.
2. הפסיקו לעשות במקומם
תרגיל עבורכם, ההורים: ערכו רשימה של כל הדברים שאתם עושה עבור ילדכם במשך שבוע. לאחר מכן בדקו כמה מתוך אותם דברים אתם באמת צריכים לעשות או שהם יכולים לעשות בעצמם, לעיתים חלקית ולעתים הכול. זכרו שיש הבדל בין לא יכול ללא רוצה.
כשעליהם לעשות פעולה שלא ממש חביבה עליהם, הנטייה תהיה לא לעשות אותה בכלל, במיוחד אם אתם קופצים לעשותה במקומם, אבל אם תחכו, מבלי לנדנד, הסיכוי שהם יעשו את הפעולה יגבר ואם הם עדיין לא יעשו הם ילמדו שיש השלכות ותוצאות לדחיינות. זה בסדר להציע עזרה ולתווך כשאתם חשים שקיים חשש או שזאת התנסות ראשונית, אבל ממקום שהאחריות היא עליהם.
3. הגנת יתר הרסנית
הצורך ההורי להגנת יתר מובנת מאליה, אך בשלב מסוים, במיוחד הגיל ההתבגרות, היא יכולה להיות הרסנית לגבי עתידם. כשאתם מתערבים אתם מפקיעים מידי ילדכם את ההזדמנות ללמוד, להתנסות ולפתח את המיומנויות שלהן הם זקוקים על מנת להפוך לבוגרים עצמאיים.
הגנת יתר מעבירה מסר סמוי, שאתם לא מאמינים שהם מסוגלים לתפקד נכון בלעדיכם. ברור שזוהי לא כוונתכם, אך זה המסר שעובר. זכרו, כישלונות הם חלק מחיינו, חלק מצמיחתנו ואי אפשר להימנע מהם, הדבר היחיד שאפשר זה ללמוד מהם ולגדול מהם. כישלון שמגיע עם הסבר ותיווך שלכם, יהפוך לקרש קפיצה להצלחה.
הגנת יתר מעבירה מסר סמוי, שאתם לא מאמינים שהם מסוגלים לתפקד נכון בלעדיכם
קשר
בכל גיל אנו זקוקים לאהבה, להערכה, לחיזוקים ולתמיכה, ובמיוחד בגיל כל כך מבלבל המעורר שאלות, תהיות ולא מעט פעמים חרדות. קל וחומר כשמדובר בנערות ונערים עם הפרעת קשב, הזקוקים להרבה מאוד תמיכה לאור העובדה שהפרעת הקשב מעצימה את כל החששות ומקשה על ההתמודדות.
בנוסף לכך אצל רוב הנערות הנערים עם הפרעת הקשב המוטיבציה חיצונית ונשענת פעמים רבות על קשר אישי. נכון, לעיתים הניסיון ליצור קשר נתקל בדחייה מצידם, אך חשוב להיות רגישים ולדעת למצוא את הזמנים, את הדרך, את המשפט או המילה שיגרמו להם להרגיש שאתם שם איתם.
אפשר להציע זמן לבילוי משותף, לנסות להתחבר לעולם שלהם ולמה שמעניין אותם (גם אם זה לא ממש עניין אתכם) ולא לצמצם את השיח סביב הלמידה. כשתהיו עקביים ולא תיסוגו אחרי הדחייה הראשונית שלהם, תגלו עד כמה הם צמאים לקשר וליחס .
הכותב הוא מומחה לטיפול בהפרעת קשב ולקויות למידה, מחבר הספר "אל תוותרו עליי", מדריך להתמודדות עם הפרעת קשב ולקויות למידה
