הגיעה שעת הארוחה והילדים מתיישבים לאכול. בן השש מכריז "איכס, אני לא אוכל את השניצל, נגע בו המיץ של הסלט״, אחותו בת הארבע מצהירה ״אני רוצה רק פסטה בלי רוטב ובלי כלום".
בררנות מסוימת באכילה, ובייחוד חשש ממאכלים חדשים, מאוד נפוצה בגילי הילדות. מדובר בחלק טבעי של ההתפתחות והיא לרוב חולפת מאליה עם הגיל. אך כאשר הבררנות הופכת קיצונית, גורמת לחסרים תזונתיים, אובדן משקל ומשפיעה על פוטנציאל הצמיחה של הילד, מדובר בבעיה שיש לטפל בה.
ARFID - הפרעת אכילה בררנית/נמנעת
בשנת 2013, נכנסה למהדורה החמישית של ספר האבחנות הפסיכיאטרי (DSM) הפרעת אכילה "חדשה" - ARFID, הפרעת אכילה בררנית/נמנעת - Avoidant /Restrictive food intake Disorde. מדובר בהפרעת אכילה שבניגוד להפרעות ה"קלאסיות", לא נובעת מדימוי גוף שלילי או רצון לרזות, ואולי משום כך, מופיעה יותר דווקא בקרב בנים. לרוב, מקורה של ההפרעה בילדות, אך היא עשויה להמשיך גם בגיל ההתבגרות ובבגרות.
ילדים הסובלים מהפרעת אכילה זו מראים עניין מאוד מועט באכילה ונמנעים ממזונות רבים. ילדים אלו עשויים להגיע למצב בו התזונה שלהם מוגבלת ביותר והם אוכלים מספר מאוד מצומצם של מאכלים. ישנם ילדים שנמנעים מאכילה של קבוצה שלמה של מזונות (כמו פירות וירקות), או כאלו הנמנעים ממאכלים על בסיס חושי כלשהו, כמו למשל על בסיס המרקם שלהם או אפילו על בסיס הצבע או הריח שלהם.
במקרים חמורים ישנם ילדים שאוכלים פחות מעשרה סוגי מזונות, וגם אז - רק אם הם הוכנו בדרך מאוד ספציפית או שייכים למותג ספציפי, כאשר לעיתים קרובות מדובר ב"ג׳אנק פוד" ולא באוכל מזין.
קראו עוד:
בחלק מהמקרים מופיע אובדן תיאבון, נראה כאילו הילדים כלל לא רעבים וצריך להזכיר להם לאכול. במקרים מסוימים ישנו פחד גם מההשלכות של האכילה, ילדים שחוששים שאכילה של מזון מסוים תגרום להם להקיא או לחוש כאבי בטן.
עבור ילדים עם הפרעת ה-ARFID הדרישה לאכול מאכל שהם נמנעים ממנו עלולה לעורר תחושות של גועל, פחד וחרדה כמו שמעוררת הדרישה לאכול חרקים ממשתתפים בתכניות ריאליטי.
דרך ביטוי למצוקות אחרות
יכולים להיות גורמים רבים להפרעה זו, חלקם בעלי קשר ישיר וסיבתי ואחרים בעלי השפעה עמוקה אך לא ישירה. לעיתים טראומה סביב האכילה היא זו שעוררה את הפרעת האכילה, למשל, אם הילד נחנק ממזון כלשהו, הקיא בעקבות אכילה של משהו או חש כאבי בטן, יכול להיות שהוא יפתח הימנעות ממזון זה בעתיד ואף יכליל את ההימנעות למזונות שמזכירים את המאכל המקורי במרקם, בריח, או באופן אחר.
לעיתים הפרעת האכילה נלוות לחרדות נוספות של הילד, כמו חרדה מדברים חדשים ולא מוכרים הקרויה "נאו-פוביה", שבה כל התנסות חדשה מעוררת מצוקה ומובילה להימנעות.
לעיתים, דפוסי האכילה הבעייתיים מהווים דרך לביטוי מצוקות אחרות כגון תחושות של חוסר אונים או אובדן שליטה באפיקים אחרים בחיים, קונפליקטים משפחתיים, מצוקה סביב שינויים בחיים, תחושות של חוסר ודאות וכדומה.
6 סימנים שמדליקים נורה אדומה
1. צמצום באכילה: כאמור, במידה וילדכם אוכל מגוון מצומצם של מאכלים, או כמות מצומצמת של מאכלים, נמנע וחושש ממאכלים רבים, יש לשים לב האם מדובר בתופעה חולפת או שמא במשהו שצריך להתייחס אליו.
2. משקל: לעיתים קרובות התוצאה של האכילה המצומצמת והמוגבלת היא תת-תזונה וירידה במשקל. לעיתים מדובר בילדים שהיו רזים מאוד מאז ומתמיד, בייחוד אם האכילה המצומצמת החלה בגיל מאוד צעיר.
3. האכילה משפיעה על פעילויות חברתיות: ילדים שסובלים מ-ARFID לא נהנים לאכול במקומות לא מוכרים וחוששים שמא ימצאו את עצמם בסיטואציות בהן ייאלצו להתמודד עם המאכלים שמהם הם נמנעים. כך לרוב ילדים אלו יתקשו באכילה מחוץ לבית עד כדי הימנעות מפעילויות שקשורות בכך כמו: יציאה למסעדה, יציאה לטיול שנתי, שינה אצל חבר, ארוחות עם המשפחה המורחבת וכדומה.
4. המצב הגופני: מבחינה חיצונית התזונה הלקויה משפיעה על השיער והציפורניים, ועלולה לגרום להם להיראות יבשים ושבריריים ואפילו לגרום לנשירת שיער.
5. השפעה על פוטנציאל הגדילה: כתוצאה מהאכילה המשובשת ילדים רבים "שוברים" את עקומות הגדילה שלהם. כלומר, הם לא מגשימים את פוטנציאל הגדילה שלהם. עקומות הגדילה נמדדות מגיל הינקות, ובאמצעותן ניתן לחזות במידה מסוימת את הגובה והמשקל העתידיים של הילד. במידה והמצב של הילד שונה מהותית מהתחזיות, ככל הנראה מדובר בלקות תזונתית משמעותית.
6. המצב הבריאותי: הצמצום באכילה לרוב גורם לחסרים תזונתיים, כמו מחסור בוויטמינים ובברזל. ובנוסף, לעיתים, קיים גם תפקוד לקוי של מערכת החיסון - הילדים חולים לעיתים קרובות, פצעים מחלימים לאט, הם מדווחים שקר להם וכדומה.
איך מטפלים?
לרוב, טיפול ב-ARFID כולל מרכיב רגשי ומרכיב תזונתי, כלומר שילוב של טיפול פסיכולוגי וטיפול דיאטני. בטיפול הדיאטני לרוב מתבצע מעקב משקל ונבנית תוכנית תזונתית הדרגתית ומותאמת אישית לצורכי הילד.
בטיפול הפסיכולוגי לרוב מתייחסים למכלול החוויות של הילד, גם כאלו שייתכן ותרמו להיווצרות הבעיה וגם כאלו שנוצרו בעקבותיה. מפנים את המבט לעולמו הפנימי, למערכות יחסים בחייו, חרדות שסובל מהן וכדומה. לעיתים קרובות הטיפול הפסיכולוגי מהווה גם תמיכה ומקום להתמודד עם הקשיים שעולים בעקבות הטיפול הדיאטני והצורך להתמודד עם האכילה.
ישנם מקומות רבים בארץ המתמחים בטיפול בהפרעות אכילה, כגון מרפאות בבתי החולים: סורוקה, תל השומר, מעייני הישועה, שניידר, זיו ועוד, ומרפאות ייעודיות בקהילה כגון: מרפאת הנוטרים, שחף ועוד.
הכותבת הינה פסיכולוגית, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית.