לכל יולדת יש את הפנטזיה להגיע לחדר לידה עם צירים ופתיחה מרשימה, לבחור את דרך הלידה שלה עם/בלי אפידורל ולצאת תוך כמה שעות בידיים מלאות. אבל לפעמים המציאות קצת אחרת ואין התקדמות בלידה.
לילך סימן טוב מכפר תבור, אם לשניים (8 ו-11), הגיעה ללדת את יוגב, בנה הבכור, ביום ראשון בבוקר, וילדה רק ביום שלישי בלילה. "זה היה היריון בסיכון והייתי בשמירה", היא מספרת. "היו לי צירים כל הזמן, ובשבוע 30 היה חשש ללידה מוקדמת. אני זוכרת שהרופא צחק ואמר 'את תראי, בסוף הוא לא ירצה לצאת'. בשבוע 35 הייתי עם פתיחה של שתיים, חזרתי לעבוד וביום של תאריך הלידה המשוער הגעתי למעקב.
"בבית החולים עשו לי סטריפינג כדי לזרז את הלידה. נסעתי הביתה, חזרתי עם פתיחה של ארבע. הצירים התגברו, נכנסתי לחדר לידה ולא הרגשתי אותם. מחברים למוניטור, רואים צירים כל חמש דקות ואין התקדמות. הרופאים בודקים ומזהים שהתינוק לא בתעלה בכלל, אלא ממוקם למעלה. המשמעות היא שהלידה לא קרובה. נכנסתי להשגחה בבית החולים למעקב צמוד, במחלקה והצירים נעלמו לחלוטין".
איך בכל זאת הלידה התקדמה?
"היה ניסיון של הרופאים לקדם ולזרז אבל לא הייתה התקדמות. נתנו לי פיטוצין. לא הרגשתי אותו בכלל, אז שילשו את העוצמה שלו. בשלב מסוים, רגע לפני שיילדו אותי עם וואקום, נכנס מיילד שקיבל אותי ביום הראשון והבטיח לעזור. הוא הסתכל עליי ועל בעלי ושאל מה אנחנו עוד עושים פה. הוא עודד אותי, חיזק ותוך 45 דקות מהרגע שנכנס לחדר, יוגב היה בחוץ".
היא מספרת שאחרי הלידה הרגישה בעיקר עייפות: "הניחו את יוגב עליי והרגשתי שאני לא מסוגלת להחזיק אותו מרוב עייפות. הייתה לי ירידת מתח עם כל הזמן שהלידה לקחה. למחרת בערב בכיתי במקלחת והרגשתי צורך לפרוק את מה שעברתי".
מה עזר לך להירגע במהלך הלידה?
"הרבה הומור. בהתחלה לא הייתי מחוברת לאפידורל אז יכולתי לקום, ראינו טניס, קשקשנו עם כל איש צוות שנכנס לחדר".
הלידה השנייה, לדבריה, הייתה מהירה מאוד. "נהגתי לבד לבית החולים. נכנסתי ב-7:00, בעלי הצטרף כעבור חצי שעה, אחרי שאמא שלו באה לשמור על הילד, ממש בדקה ה-99. בשעה 7:45 ילדתי את אביגיל".
את מרגישה שהלידה של יוגב השפיעה עליך?
"תמיד חלמתי על בית עם ארבעה ילדים, אבל ויתרתי. שני ההריונות שלי היו בסיכון, לא ידעתי איך הגוף שלי יגיב, היו המון חששות. יש לי בן ובת ואני שמחה על מה שיש".
רגע לפני שיילדו אותי עם וואקום, נכנס מיילד שקיבל אותי ביום הראשון. הוא הסתכל עליי ועל בעלי ושאל מה אנחנו עוד עושים פה"
לידה ארוכה שכיחה יותר בלידות ראשונות, אבל יכולה להיות גם בחוזרות", מסביר ד"ר אלעד ברבר, רופא בכיר, אגף נשים ויולדות, בית החולים וולפסון. "הסיבות השכיחות ביותר למצב זה הן כשיש דיס-פרופורציה בין הגודל של העובר לבין האגן של האשה והוא פשוט לא מצליח לעבור או שמא העובר נכנס בצורה לא אופטימלית לאגן.
"סיבה נוספת הינה צירים לא מספקים, ועל כן בהרבה מקרים יש שימוש בתרופה שנקראת אוקסיטוצין שנועדה לגרום לצירים חזקים ומסונכרנים יותר".
"הלידה הייתה מסע שלם"
זוהר יעקב משוהם, אם לשלושה (13, 11 ו-5.5), חוותה לידה ארוכה דווקא בהיריון השלישי שלה. "בשבוע 38 הגעתי למעקב היריון עקב חשד לסוכרת, והומלץ שאגיע באותו הערב ליילוד יזום", היא מספרת. "הגעתי והתחיל תהליך הזירוז המייגע, וכלום לא באמת עבד.
"ניסו בלון שלא צלח, ניסו סטריפינג כמה פעמים, פקיעת מי שפיר ולבסוף הגענו לפיטוצין שגם בקושי השפיע. הוא קידם אותי לפתיחה ארבע, שבה נשארתי יותר מ-24 שעות".
כמה זמן ארכה הלידה?
"הגענו לבית החולים ביום שלישי בערב ואילון-שלום, הבן הקטן, נולד ביום חמישי בצהריים, אחרי מסע ארוך של ניסיונות לזירוז בלי אפידורל, עד שהמיילדת האחרונה שליוותה אותנו הסבירה שאפידורל יכול ליצור את השינוי כי הגוף כבר בסטרס, דבר שאכן עבד לבסוף.
"היא סידרה את המיטה בשיפוע, כדי ליצור תנוחה טובה לעובר שהיה אז גבוה ונתנה לי לנוח. בדיוק הייתה החלפת משמרות, הרופא היוצא אמר 'היא בפתיחה של ארבע מאתמול'. הרופא שנכנס, בדק וכבר הייתי בפתיחה של תשע ותוך 20 דקות הוא היה בחוץ".
לדברי יעקב, "הלידה הייתה מסע שלם. הגעתי עם פנטזיה מאוד ברורה של לידה טבעית ומדהימה, כמו שהייתה לי בלידה השנייה, וחוויתי משבר נוכח חוסר שיתוף הפעולה של העובר, עם הרעיון לצאת מ'הספא' שיצר לו בתוכי.
"היה רגע, לפני שלקחתי את האפידורל שממש התייפחתי. הרגשתי שאני ממש נפרדת מפנטזיית הלידה שהייתה לי אבל הרגשתי שבית החולים נותן לי את כל המענה שאני זקוקה לו, גם אם זה היה להציב בפני את הדבר שלא רציתי לשמוע, זה היה ברגישות גבוהה".
אומרים שלידה שלישית היא הכי קצרה, שברת את הסטיגמות?
"לגמרי. הלידה הראשונה הייתה ארוכה והייתי קצת בהלם, לידה שניה הייתה חלומית וסמכתי על עצמי שגם הלידה השלישית תהיה טובה, קצרה ויעילה. התבדיתי. בהתחלה הרגשתי בעננים, שמעתי מוזיקה לאורך הלידה, היו רגעים שאפילו רקדתי.
"בשלב מסוים זה היה מורכב יותר, כי היו צירים כל דקה, בגלל הפיטוצין ובלי התקדמות בפתיחה, אז המורל הלך וירד. אחרי שקיבלתי את האפידורל והפתיחה לא השתנתה הבנתי שאולי בסוף אלד בניתוח קיסרי, שאני יכולה לתכנן דברים עד מחר, שתוכניות לפעמים נועדו כדי להשתנות, ולא משנה מה יקרה, העיקר שנצא שנינו בריאים ושלמים".
קראו עוד:
איזו עצה את יכול לתת ליולדת שחווה לידה ארוכה?
"חמלה, חמלה, חמלה. לתת לעצמה את המקום, להתמסר לרגע ולרגשות שעולים. זה בסדר לבקש עזרה וזה בסדר לבקש את הדברים הפשוטים כמו ליטוף על המצח שעושה פלאים ומוזיקה. זה בסדר גם לבקש שיעודדו ויחזקו אותה. כל אישה שחווה לידה, קל וחומר לידה ארוכה, היא גיבורת על.
"לכל לידה את הדרך שלה, ולכל עובר את הדרך שלו להגיע לעולם, ולפעמים עצם הקבלה של זה משחררת בנו המון ומקדמת אותנו לרגע המיוחל".
"הגעתי עם פנטזיה מאוד ברורה של לידה טבעית ומדהימה, כמו שהייתה לי בלידה השנייה, וחוויתי משבר נוכח חוסר שיתוף הפעולה של העובר"
"ראיתי איך רעיון הלידה הטבעית נגוז"
עדי מורן קיבא מהוד השרון, אמא לשלושה ילדים (13, 10 ו-5.5), חוותה את הלידה הראשונה כלידה הארוכה ביותר. "זה היה שבוע 40+. לפנות בוקר ירדו לי המים, שהיו מים עכורים בלי צירים ועם פתיחה מינורית. לקח 24 שעות עד שילדתי. בדיעבד, הגוף לא היה מוכן ללידה".
איך עברה הלידה?
"בהתחלה סירבתי לקבל אפידורל כי הייתה לי פנטזיה של לידה טבעית כמו הרבה יולדות. מכיוון שהמים היו עכורים, המשמעות היא סימן לעובר במצוקה, לכן רצו לזרז את הלידה עם פיטוצין וראיתי איך רעיון הלידה הטבעית נגוז. אפילו סירבתי לאפידורל מתוך מחשבה שזה יהיה כמו בלידה טבעית.
"הצירים שמגיעים מתוך זירוז הם שונים מצירים רגילים. בהתחלה הכאבים היו נסבלים ובשלבים מתקדמים, כשהעלו את המינון, הרגשתי שאני לא מסוגלת לשאת יותר את הכאב. דווקא אז לא הייתה מרדימה באזור, מנהל המחלקה הגיע וביקשתי ממנו שיעזור".
למדת משהו ללידה שאחרי?
"הלידה השנייה גם לא הייתה מאוד קצרה, ארכה כ-13 שעות, אבל הגעתי עם ירידת מים ועם דולה מדהימה, שליוותה אותי מרחוק, גם בלידה השלישית. בעיקר עבדתי מאוד על החלק המנטלי, במטרה להיות רגועה יותר כדי שתהיה לי חוויה מתקנת".
עוד היא מוסיפה, "אני חושבת שהתובנה הכי גדולה שלי זה שכל ילד בוחר את הדרך שלו להגיע לעולם, ואם זה מתארך, אז להיות קשובה כי כנראה שיש סיבה להתארכות".
ד"ר ברבר מסכם כי "ההמלצה היא שכל עוד אישה בסדר והעובר בסדר, היא עדין בשלב הלטנטי, כלומר השלב הלא פעיל של הלידה, לכן כדאי להמתין ולעקוב, עד לשלב האקטיבי. רק אם אין התקדמות ויש חלילה סכנה לאם או לעובר, אז לזרז. אנחנו תמיד מתחשבים במצב של האם והעובר, כל מקרה לגופו וכל דקה מאזנים ובוחנים".
מה העצה שלך ליולדת?
"להקשיב לגוף, אם כואב או חלילה מדמם או יש חשש למשהו - לבוא. בשביל זה יש רופאים ורופאות".
