כשהורים נכנסים למרפאה שלה, ד"ר לילך בוגצ'יק-חלפון ישר מבחינה בגישה שלהם ואיך היא משפיעה על הילדים. "כל דבר אפשר להביע על דרך החיוב או השלילה", היא מסבירה. "למשל, בסיום הטיפול הרבה הורים שואלים 'נכון זה לא כאב?' בעוד שעדיף לשאול את אותו הדבר כך - 'נכון שהיה בסדר?'"
למה ילדים מפחדים מטיפולי שיניים?
"בהרבה מקרים הפחד של הילדים נובע מפחד של ההורים מרופא שיניים. ילדים שומעים את השיחות של המבוגרים - הורה שחוזר מטיפול שיניים ומשתף בחצי הומור שהרופא הרג אותו או הרדים לו חצי פה.
"יש גם את החשש מהלא נודע מהמכשירים והכאב. ילדים חוששים מפעולות שהרופא יעשה להם בתוך הפה. אזור הפה הוא האיבר הכי רגיש בגוף, והקירבה הפיזית עם הרופא במהלך טיפול מאוד אינטימית. זה לא פשוט לתת אמון באדם זר, גם אם הוא רופא, ולאפשר לו 'לעבוד' בתוך הפה שלך".
"הורים מנסים להרגיע את הילד עם הסברים והכנה מראש בבית, ובמקרים רבים משתמשים במשפטים מפחידים"
עוד היא מוסיפה, "הורים מנסים להרגיע את הילד עם הסברים והכנה מראש בבית, ובמקרים רבים משתמשים במשפטים מפחידים: 'זה לא כואב', 'כשאני היתי ילד זה כאב אבל היום אחרי הזריקה לא מרגישים כלום', 'אין לך ממה לפחד' ו'אני אהיה איתך בחדר ואשמור עליך'.
"מהערות אלו משתמע שמשהו רע עומד לבוא. ילדים מאוד חכמים, וברגע שאומרים להם לא לפחד כי זה לא כואב הם מבינים שזה הזמן לברוח. לכן, עצתי העיקרית להורים היא להסביר על דרך החיוב ולהשתמש במילים ללא מסר מפחיד או שלילי. למשל: 'אנחנו הולכים היום לבדיקת שיניים, הרופאה תסתכל עם מראה קטנה, ונעשה צילום לשן. אם ידרש טיפול בשן, הרופאה תסביר לך בדיוק מה עושים כדי לטפל ונקבע תור נוסף'.
"בנוסף, חשוב מאוד שתהיה עקביות, כלומר שהילד יפגוש רופא שיניים קבוע מדי כמה חודשים בבדיקות השגרתיות, בממוצע אחת לחצי שנה. כמו שיש רופא ילדים קבוע לילד, שמכיר את הילד והילד מכיר אותו, כך חשוב שיהיה רופא שיניים קבוע שמכיר את הילד, את אופיו, את התחביבים שלו, והילד מכיר אותו ומרגיש נוח איתו. זאת הדרך לבנות המשכיות, היכרות, אמון מבוסס, וכשצריך טיפול בשן - יש סיכוי גבוה יותר לשיתוף פעולה בטיפול".
קראו עוד:
בימים אלו ד"ר בוגצ'יק-חלפון מוציאה ספר ילדים בשם "דניאל בלום לא מפחדת מכלום" (הוצאת צמרת) במימון המונים, והרעיון הגיע בעקבות מקרה במרפאה: "הגיע למרפאתי ילד בן ארבע שהתחבא מתחת לכיסא בחדר ההמתנה", היא מספרת. "הוא לא הסכים לדבר איתי, ובטח שלא להיכנס לחדר הטיפולים.
"אט אט, עם הרבה סבלנות, הצלחתי להוציא ממנו חיוך, והוא הישיר אליי מבט. הצלחתי לסקרן אותו עם הכיסא המעופף שעולה לתקרה, ועם פחות חשש והרבה עניין הילד הסכים להיכנס לחדר הטיפול. תוך כדי הסבר והדגמה הוא טיפס על הכיסא - עלה וירד, חייך וצחק, הסכים לפתוח את הפה לבדיקה ואפילו נתן למרוח משחת פלואוריד.
"בעיני אימו - קרה פלא. היא נדהמה מהתהליך שבנה עבר במרפאת השיניים במפגש של חצי שעה, בעוד שהטיפול בילדים שחוששים זאת עבודה יומיומית עבורי ועבור כלל רופאי השיניים לילדים. זה היה הרגע שבו עלה בי הרעיון לכתוב ספר, המביא היכרות חיובית עם מרפאת השיניים".
הספר מספר על ילדה בשם דניאל בלום, שלא מפחדת מכלום, וכשהיא מגיעה למרפאת השיניים, היא חווה לראשונה בחייה פחד. בעזרת רופאת השיניים, דניאל מכירה את כל שלבי הטיפול והמכשירים המוזרים בצורה הומוריסטית ומפתיעה, מצליחה להתגבר על הפחד, ומסיימת את הטיפול עם חיוך ותחושת מסוגלות. "הרעיון הוא לעזור לילדים להתמודד עם הלא נודע", אומרת ד"ר בוגצ'יק-חלפון.
מה את עושה במצב שילד לא נותן שיטפלו בו? מתנגד וצורח?
"רפואת שיניים לילדים היא לא רק טיפול בשן, אלא אומנות בהבנת ההתנהגות כדי להצליח לטפל בילד. שאלה ראשונה היא מה גיל הילד המדובר. מפעוט עד גיל שלוש נצפה להתנהגות מסוימת, ומילד בגיל שש להתנהגות שונה ויותר נשלטת.
"צריך להבין ממה נובעת ההתנגדות והצרחות. לעיתים הסחת דעת מנושא השיניים ושינוי אווירה יוציאו את הילד מהבכי, ויאפשרו תקשורת ובדיקה או טיפול. לעתים עוצרים ועושים 'חישוב מסלול מחדש' בהתאם לשיתוף הפעולה המוגבל שקיים.
"יש מצבים שבהם נחליט להשאיר למעקב חור קטן בשן, עם טיפול ביתי, וביקורות במרפאה למעקב כל 6-3 חודשים, ובניית שיתוף פעולה. מימד הזמן והגיל אצל ילדים מהווה שיקול מכריע בקבלת החלטות טיפוליות ובניית שיתוף פעולה.
"לכן יש מצבים שאנחנו עושים טיפול שמרני או טיפול זמני עד שהילד יגדל קצת, ושיתוף הפעולה יאפשר לבצע טיפול קבוע. לעומת זאת יש מצבים שמחייבים טיפול דחוף, אם כואב או נפוח, ואז אם ילד מתנגד וצורח אנו נעזרים בטשטוש או במקרים מסוימים נדרש טיפול בהרדמה כללית.
"להורים תפקיד מכריע באופן הטיפול, מהלכו והצלחתו"
לדבריה, אין הבדל בין בנים ובנות: "כשמגיעים לרופא שיניים יש ילדים משני המינים שיותר נינוחים ורגועים, ויש כאלה שיותר מתוחים וחוששים. כאמור, הגישה של ההורה משפיעה לכן אם הורה שמפחד מרופא שיניים הוא מעביר את החרדה שלו לילד, גם אם זה לא באופן מילולי ישיר. לכן אם האמא במשפחה חוששת מרופא שיניים, מומלץ שהאב ילווה את הילד לטיפול שיניים, ולהיפך".
שורה תחתונה - שוב ההורים אשמים?
"נושא הסמכות ההורית בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים, וגם בתחום זה. הילדים של היום יותר דעתנים, החלטיים ועומדים על הרצונות שלהם. ההורים לרוב מגבים ומחזקים את הילד, כדי שיהיה לו הכי נעים, טוב וקל. כך בטיפול שיניים, יש הורה שיתמוך בילד ויגיד 'אני פה איתך, ונעשה ביחד בסבלנות את כל שלבי הטיפול כמו גדולים' לעומת הורה אחר שיכול להגיד 'אני מבטיח לך שאם משהו לא יהיה לך נעים, אנחנו נלך מפה מיד'.
"הגישה שלנו כיום היא לא לעשות טיפול בכוח. מאוד חשוב לנו לפני הטיפול להבין מה עמדת ההורים, מה הגבולות שלהם ומה הרצון והציפיות. רפואת השיניים לילדים מתבססת על משולש של ילד-הורה-רופא/ה, לכן להורים תפקיד מכריע באופן הטיפול, מהלכו והצלחתו".
