בשיתוף תלמה
סרטן בגיל חצי שנה, קביים, כיסא גלגלים, מאבק על נגישות בתיכון, מאבק על הזכות לשרת ומהפכת נגישות בבסיסים בצבא, שירות צבאי בהצטיינות בחובה ובקבע, הצטיינות בספורט תחרותי בענפי ספורט נגישים, ריצה לכנסת כנציגת הצעירים עם מוגבלות במפלגת "כוח להשפיע", תואר במשפטים ובממשל בבינתחומי, התמחות בבית משפט השלום ועבודה כעורכת דין: זהו תקציר הרזומה של ויטל זינגר (33), זוכת מדליית הארד באליפות העולם (2015) וסגנית אלופת אירופה (2018) בריקוד ספורטיבי פראלימפי (בכיסא גלגלים) בסגנון מוזיקלי לטיני.
"אני ספורטאית תחרותית כבר 20 שנה. התחלתי מענפים מדהימים של שחייה, טניס שולחן, כדורסל, אופני יד ובדמינטון, ועסקתי בהם באהבה ובגאווה גדולה במשך שנים במרכז הספורט ספיבק עד שהתגייסתי", היא מספרת, "מאז השחרור, ב-13 השנים האחרונות, אני מייצגת את נבחרת ישראל בריקוד פראלימפי במסגרת בית הלוחם תל-אביב בהדרכתה של המאמנת האגדית שלי, ילנה פייטליכר. אני מתמחה בסגנונות לטיניים כמו סמבה, צ'ה-צ'ה, רומבה וגם ואלס וטנגו. היכולת לשלב בין התשוקה שלי לריקוד לתשוקה שלי לספורט ולתחרותיות היא פשוט הגשמת חלום, בייחוד לאור העובדה שבתור ילדה קטנה תמיד רציתי לרקוד ולא היו מסגרות מקצועיות לריקוד קצבי לאנשים בכיסא גלגלים".
תשוקה עזה לריקוד תמיד הייתה לה. "מאז ומתמיד אהבתי לרקוד ולזוז", היא מספרת, "עוד כילדה קטנה, בכל פעם ששמעתי מוזיקה זזתי אוטומטית. תמיד אהבתי לקבוע את הקצב של עצמי, של החיים שלי, והודות להמון נחישות והתמדה אני זוכה היום לרקוד על הבמות הגדולות בעולם. בדיוק כמו בענפי ספורט אחרים - הריקוד דורש יכולות פיזיות גבוהות, יכולת טקטית וחוסן מנטלי מאוד גבוה, אבל הערך המוסף בריקוד הוא היכולת לבטא את עצמי, להביע רגשות, לספר סיפור, להעביר מסרים, ולהיות יצירתית בתנועה ובשאיפות שלי. עד היום התחריתי וזכיתי בעשרות מדליות באליפויות עולם, אליפויות אירופה, גביעי יבשות, גביעי עולם ועוד".
זינגר מעוררת ההשראה נבחרה לשמש כמנטורית בפרויקט "בוקר טוב יותר" - שיתוף פעולה בין "ידיעות אחרונות", ynet וחברת תלמה - שבמסגרתו נחשפו בשבועות האחרונות סיפוריהם של בני נוער אשר מצטיינים בתחומים שונים, ושום מגבלה או מכשול לא יכולים לעצור אותם. במסגרת זו היא השתתפה בפאנל אולפן מיוחד, שברוח התקופה התבצע בחלקו ב"זום", כאשר שניים ממשתתפי הפרויקט, יהונתן הלוי (15) - שחקן טניס שולחן מצטיין הסובל משיתוק מוחין, ואנטואנט נאצר (15) - שמשחקת כדורסל על כיסא גלגלים, הפנו אליה שאלות על הדרך המאתגרת שאותה עברה ועל התובנות שצברה במהלך חייה.
ריקוד נשמע כמו פעילות פנאי קלילה ומהנה, אבל זינגר מספרת להם שברמה שלה הסיפור שונה לגמרי. "האימונים שלי כוללים אימוני ריקוד, אימוני כוח ואימונים משלימים בבריכה ובחדר כושר, וגם יוגה ופילאטיס. הספורט התחרותי דורש הקרבה, ויתורים והמון משמעת עצמית, אבל הוא גם מעצב את האישיות שלנו ומלמד אותנו להתמודד עם מצבים מורכבים ולחץ, לקבל ביקורת, לקבל החלטות נכונות, חשיבה לטווח ארוך, סבלנות, ניהול זמנים, פרגון ושיתוף פעולה. הריקוד מפתח גם את יכולת התמרון ויכולת התגובה בזמן אמת לשינויים שהמתחרים שלנו עושים על הרחבה בזמן שאנחנו רוקדים. כל זאת בזמן שאנו זוכרים את הווריאציה שלנו, מבצעים את הטכניקה נקי ומדויק, שומרים על קואורדינציה ועל הקצב ומתבלטים על הבמה. וכשרוקדים עם בן זוג אז גם חשוב מאוד לשמור על תיאום וסנכרון.
"בקיצור, צריך יכולת ריכוז גבוהה וחושים מחודדים. מצד אחד להיות גמישים ומצד שני להיות יציבים ועקביים, בייחוד במאני טיים. המיומנויות האלה עוזרות לי לא רק כספורטאית תחרותית אלא גם בחיים האישיים שלי כיזמת. ונכון, תחושת המסוגלות והביטחון העצמי גדלים כתוצאה מהספורט, אבל חשוב גם לזכור להישאר צנועים וממוקדים ולקחת הכל בפרופורציה".
בתשובה לשאלתו של יהונתן "מאיפה היה לך את האומץ להתמודד עם סוגיית הנגישות במקומות כמו בסיסים של צה"ל?", ענתה ויטל כי "המון פעמים אנו לומדים בחיים שדברים תלויים בנו, ואם אנו רוצים להשיג משהו אנו צריכים להשיג אותו בעצמנו. יחד עם זאת אני מאוד מאמינה בשיתופי פעולה. תמיד חברתי לאנשים שהאמינו בדרך שלי ועזרו לי להגיע רחוק יותר או מהר יותר. בסופו של יום האומץ לשנות מגיע מבפנים, אבל צריך מעטפת תומכת, בין שזו משפחה או מסגרת שמאמינה בך".
אנטואנט שאלה: "מה כל ניצחון שהשגת בחיים עושה לך מבחינה אישית?". ויטל השיבה כי "כל ניצחון מדרבן אותי לאתגר הבא שלי. החוויות החיוביות האלה נותנות לי המון כוח בשביל להשיג את המטרות הבאות שלי". אנטואנט הקשתה: "ואיך קמים וממשיכים הלאה מרגעים של כאב, אכזבה וכישלון?"
זינגר השיבה: "אני מאלה שמאמינים שכישלון הוא חלק מהדרך. אפשר ללמוד ממנו המון על מה שנדרש מאיתנו לשפר וכך להצליח בפעם הבאה. הדרך שלנו להיות אלופים, גם בספורט וגם בחיים, היא להתנסות כל הזמן ולדעת שמותר להפסיד - אבל העיקר להמשיך הלאה, קדימה. ההתמודדות עם כישלון היא מאוד חשובה".
את סבב השאלות חתם יהונתן עם השאלה "באיזה גיל הבנת שאת שונה מילדים אחרים וכיצד חשת לגבי זה?", ויטל ענתה: "גדלתי בבית שלימד אותי ששונות היא דבר יפה, וכמו שאני מיוחדת בדרכי, כך כל אדם אחר מיוחד בדרכו. יחד עם זאת, לאורך הדרך כן היו מקומות ורגעים שבהם הרגשתי שונה ושהעציבו אותי. ברוב המקרים זה נובע ממקומות לא נגישים לנכים כמו למשל כיתה ללא נגישות בבית ספר, מסעדה שלא הייתה נגישה, או כשגדלתי - מסיבה שלא יכולתי להיכנס אליה. אלה הדברים שדחפו אותי לאחר מכן להיאבק למען נגישות ושוויון זכויות לנכים. אלו המצבים שבהם הבנתי שכיסא הגלגלים הוא לא מה שמגביל אותי, אלא הסביבה שלא התאימה את עצמה אליי ולשכמותי".
ומהו המסר העיקרי שאותו היא רוצה להעביר? "צריך לרקוד את החיים, מהישג להישג, למנף הזדמנויות, להאמין בעצמנו, להודות על מה שיש, להעריך את מי שלצידנו, לשאוף גבוה ולהתקדם בהדרגה ובסבלנות ליעד-העל שלנו. אפשר להגיע ליעדים גדולים מהחיים כל עוד אנחנו נחושים, מתמידים ופועלים מתוך תשוקה גדולה ומקצועיות", היא מסכמת בחיוך.
בשיתוף תלמה
פורסם לראשונה: 08:00, 28.01.21
