אם יש דבר אחד וודאי בתקופה הזאת שבה התוודענו לנגיף הקורונה, הלוא הוא חוסר הוודאות המוחלט שבו אנחנו שרויים כבני אדם וכהורים. השינויים התכופים בהנחיות, הבלבול, היעדר היכולת לתכנן קדימה ולהיערך, והעובדה שכשסוף סוף אנו מרגישים שהסתגלנו לשינויים והשגנו יציבות כלשהי, המציאות משתנה שוב.
הורים רבים מרגישים הקלה שהילדים חוזרים לגנים ביום ראשון, כי כך יוכלו להיות פנויים יותר לעבודה ולדברים אחרים שהוזנחו כליל בתקופה האחרונה, אך גם דואגים שהחזרה תהיה זמנית וקצרה ובשל עלייה בתחלואה, שוב יחזרו הילדים הביתה. כמו-כן, יש הורים שדואגים שהילדים יגלו קשיי הסתגלות או ידבקו בקורונה בגלל מגע עם ילדים אחרים.
איך מכינים את הילדים הרכים לחזרה לגני הילדים למרות החששות והיעדר הוודאות?
תחושת הזמן של ילדים צעירים אינה דומה לזאת של המבוגרים. עבורם כל תקופה היא פאזה התפתחותית בפני עצמה והם פחות מודעים להקשר, לעבר ולעתיד, אלא יותר חיים את הרגע. לכן, לא צריך לדבר איתם על כך שאולי החזרה לגן היא לתקופה קצרה, אלא להתמקד בימים הקרובים ובמה שהולך להיות בהם.
חשוב שידעו מתי קמים, איך מתארגנים בבוקר, מי לוקח אותם לגן, מי אוסף מהגן, ומה עושים אחרי הגן. אלה הם עוגנים שיעניקו להם תחושת סדר והיגיון. אפשר גם לצייר איתם על דף את העוגנים של כל יום כדי שיוכלו לראותם באופן מוחשי.
אם הילדים מביעים חוסר רצון לחזור לגן חשוב לתת לגיטימציה לתחושות האלה ולומר להם שטבעי להרגיש כך, שזה באמת קשה להיפרד מההורים ולהתחיל שגרה חדשה, אבל גם להזכיר להם דברים נעימים וטובים שהם חוו בגן, ואת התהליך שעשו לפני-כן שבו התקשו בהתחלה אבל התרגלו לבסוף. כשמחזירים ילד לאתגרים שהוא כבר התמודד עימם היטב, הוא יכול פעמים רבות להתחבר לתחושת מסוגלות עצמית ולהאמין ביכולותיו.
אפשר לשאול את הילדים מה יעזור להם ביום הראשון בגן, ולסכם איתם על טקס פרידה קטן וקבוע עם ההורים, על בובה שיביאו לגן, על תמונה של המשפחה שישימו בתיק או כל דבר אחר שמרגיע אותם ומקנה תחושת ביטחון.
אל תשתפו אותם בפחדים שלכם
גם אם יש לנו פחדים שהילדים ידבקו, לא צריך לשתף את הילדים בפחדים האלה ולהעמיס עליהם את המטען הרגשי שלנו. לא צריך גם לצייד אותם בכללי התנהגות ואזהרות, שכן בגן יש כבר נורמות התנהגות שהם יפנימו במהרה, וזה רק יגביר את החרדה שלהם. חשוב לשמור על הילדים מחשיפה לשיחות של המבוגרים ולתקשורת כדי לא להעצים אצלם את החרדות, ולפנות אותם רגשית להתמודדויות החברתיות וההסתגלותיות שלהם.
קראו עוד:
במידת האפשר, נסו בימים הראשונים ובכלל, להפגיש את הילדים בגינה עם חברים מהגן לזמנים קצרים כדי ליצור תחושת רצף עם החברים, זאת אם הם רוצים בכך. אם הילדים מעדיפים להיות אחרי הגן בשקט בבית, כבדו את זה. זה גם לא הזמן הנכון להנהיג שינויים דרמטיים אצל הילדים כמו גמילות, שינויים שקשורים להרדמה ושינה וכדומה. נסו להיות מכילים ורכים כלפי הילדים ולהימנע מעימותים לא הכרחיים שיעמיסו על הילדים רגשית.
לתת לגיטימציה לקושי
ישנן כמה סוגיות שחשוב שההורים ייקחו בחשבון כשהילדים חוזרים לגנים. ראשית, ישנה פרידה של הילדים ממציאות שבה בילו זמן רב עם ההורים. לכן, טבעי שהילדים יגיבו על כך באופן רגשי ולעתים עוצמתי. חשוב לדבר על זה עם הילדים ולהכיר בכך ששינוי כזה הוא קשה. אפשר לדבר איתם על מה אפשר לעשות כשמתגעגעים בגן (להכין להם ציור, להביט בתמונה שלהם, לחבק את הגננת, לדמיין שהם ביחד איתם בבית).
אפשר לדבר עם הילדים על מה יעשו אחרי הגן ביחד עם ההורים כדי שהילדים ירגישו שההורים ממשיכים להיות נוכחים גם אחרי החזרה לגן. חשוב לשמר דברים שהילדים אהבו בשגרה הנוכחית של הסגר, כדי השינוי יהיה הדרגתי (למשל יציאה לרכיבת אופניים משפחתית אחר הצהריים, או פיקניק שעושים בגינה אחרי הגן).
בנוסף, צפוי שיתעוררו קשיים של הילדים סביב הקימה וההתארגנות בבוקר. בתקופה האחרונה המציאות של הילדים הוכתבה יותר על ידי צרכים גופניים ורגשיים של הילדים (קמים מתי שרוצים, אוכלים כשרעבים, עושים רוב הזמן מה שמתחשק) ולא על ידי תכתיבים חיצוניים.
עם החזרה לגן יכנס יותר ויותר המושג "צריך" וזה יכול להיות קשה לחלק מהילדים. אפשר לדבר על השינוי הזה עם הילדים, וגם כאן לתת לגיטימציה לקושי, אבל גם להזכיר את הצדדים החיוביים ולעודד ולחזק התמודדות.
יש לזכור שהילדים שלנו הם סתגלנים והם מתרגלים לשינויים הרבה יותר מהר מאיתנו ההורים. חשוב לדבר איתם בפתיחות על השינויים ועל הרגשות שעולים סביבם ולתת לגיטימציה לכל קשת הרגשות (בלי למחוק את הרגשות השליליים שעולים).
חשוב ליצור בבית סביבה נעימה ותומכת, להכין אותם קונקרטית לשינויים ולצייד בכלים שיעזרו להם שעולים מתוך השיחה איתם, ולשים לב שהפחדים שלנו לא מושלכים עליהם, כי יש להם מספיק אתגרים משלהם להתמודד איתם בתקופה הקרובה.
