בסוף השבוע האחרון געשה הרשת החברתית כאשר נחשף מקרה קשה של תלמידה שספגה לא רק השפלות בקבוצת הווטסאפ, אלא גם הותקפה פיזית באלימות.
אני משוכנע שאם הורים בכיתה היו נחשפים לפתיחת קבוצת ווטסאפ שכל מטרתה לקלל ולפגוע בילדה ספציפית, האירוע הכואב הזה היה מסתיים הרבה יותר מהר ובלי טראומה נוראית.
אנחנו יכולים להרגיע את עצמנו שבבית הספר שלנו זה לא המצב, אבל הסטטיסטיקה העגומה מראה שאחד מכל שישה ילדים חווה חרם, ושברוב המקרים ילדים לא משתפים בכך את הוריהם, אפילו לא הילדים המוחרמים. המשמעות היא שייתכן וזה קורה גם בכיתה של הילד או הילדה שלכם ואין לכם מושג על כך.
קראו עוד:
אז איך בכל זאת אני כהורה יכול לדאוג שלא יהיו חרמות, קבוצות שנאה ואלימות מתוכננת בכיתה של הילד או הילדה שלי?
1. שימו לב לסוג השאלות: אם נבדוק את עצמנו לרגע, אנחנו מתעניינים ושואלים את הילדים שלנו לא מעט שאלות על בית הספר. רוב השאלות באופן טבעי נוגעות בעיקר לילד שלנו - איך היה היום? עם מי שיחקת בהפסקה? ליד מי אתה יושב? ניצחתם בטורניר?
בואו נעשה לעצמנו הרגל ונשלב שאלות שעוסקות באחרים -
• תגיד, יש ילד בכיתה שלך שאין לו עם מי לשחק בהפסקה?
• יוצא לך לראות שילדים אומרים לאחרים לא לשתף מישהו או לא לדבר עם מישהו שהם בריב איתו?
• יש לך בראש ילד או ילדה מהכיתה שלדעתך מציקים לו קצת יותר מדי?
• אתן מארגנות מסיבת הפתעה לדנה? איזה כיף. כולן מוזמנות?
כדאי לשאול את הילדים - "יש ילד או ילדה בכיתה שלך שאחרים מפחדים ממנו?"
שאלות כאלה מסמנות לילד שלנו שבעינינו כל ילדי הכיתה חשובים, ושיש ציפיה ממנו לשים לב מה קורה עם אחרים סביבו. בנוסף, נוכל להבין לפי התשובות אם יש מצב שדורש להאיר את תשומת לב המחנכת או להתערב בעצמנו.
2. "כולם עושים את זה": גם אם זה מרגיש לכם תלוש ולא אמיתי, שאלו מדי פעם את הילדים על תוקפנות שמתרחשת בכיתה וברשת החברתית. האופן שבו הילדים יגיבו יראה לכם מיד אם מתרחש דבר מה מדאיג –
• יש ילד או ילדה בכיתה שלך שאחרים מפחדים ממנו?
• קורה שפותחים אצלכם קבוצה בווטסאפ נגד מישהו?
• יצא לך לראות ששולחים תמונה או סטיקר משפיל על ילדים בכיתה?
חשוב שנבין, שבקרב הילדים מתקבעות נורמות שאנחנו המבוגרים לא תמיד נחשפים אליהן. ילד יכול בקלות לחשוב שפרסום תמונות משפילות בווטסאפ הוא לגיטימי, פשוט כי "כולם עושים את זה".
3. בואו נדבר עם הילדים שלנו על חרם: בין אם מדובר בכיתה שלמה שמחרימה ילד או בקבוצת חברים שפתאום מתעלמת ומציקה לילד שעד אתמול היה חלק מהחבורה, חשוב שהילדים שלנו יבינו שכשהם נגררים אחרי מארגן החרם, הם בעצם כלי משחק שמשרת את האינטרסים שלו. בשפת הילדים - "פראייר" או אפילו "שפוט".
כמובן שאם נגיד להם את זה בישירות, ניתקל בהתנגדות. במקום זה נסו לנהל שיחה נינוחה ולשאול אותם -
• מה מרוויח מארגן החרם? למה לדעתך הוא עושה את זה?
• מה יקרה אם עוד שבועיים הוא יחליט להחרים מישהו אחר, או אפילו אותך?
• מה יקרה אם מישהו לא יסכים להשתתף בחרם? פעמים רבות יש תחושת איום שאם לא אשתתף בחרם - יציקו לי או יחרימו גם אותי, האם זו חברות טובה, כשמאיימים עליי בנושא כזה?
"חשוב שהילדים שלנו יבינו שכשהם נגררים אחרי מארגן החרם, הם בעצם כלי משחק שמשרת את האינטרסים שלו"
4. חזקו את שריר האכפתיות: שתפו את הילדים שלכם בזכרונות שלכם מהילדות ושתפו אותם בכתבות המספרות על ילדים שעברו חרמות. חשוב שיראו ויבינו את הצלקת שמעשה כמו חרם משאיר לשנים קדימה אצל הקורבן ומסתבר שגם אצל המחרימים עצמם. .
5. תנו לילדים כלים להתמודדות: שאלו אותם מה אפשר לעשות כשיש סביבם ילד שסובל.
גם לנו המבוגרים לא תמיד קל להתערב ולהתעמת עם מצבי אלימות או אפילו סיכון מעמדנו החברתי. חשוב שנהיה אמפתיים לחששות שלהם ושנדבר איתם על אפשרויות כמו דיווח אנונימי, תמיכה בילד בודד וגיוס חבר נוסף שיבוא יחד איתם לעזור.
כדאי שנזכור - הכיתה הכי מפחידה לשלוח אליה ילד או ילדה היא כיתה שבה ילדים והורים לא מתערבים.
