בשיתוף תלמה
(צילום: ירון ברנר)
אלוף העולם לשנת 2018, אלוף אירופה לשנת 2019 וזוכה במדליות זהב במשחקי העולם באומנויות לחימה לשנת 2019 – מי שאחראי למקבץ ההישגים המרשים הזה הוא ילד בן 11 וחצי בסך הכל, אגם אוכמן מגבעת־שמואל, הנחשב להבטחה הגדולה של ישראל בתחום זה.
הכירו את עומרי ואנטואנט שמשחקים יחד כדורסל
ההצלחה של אגם הצעיר נובעת מנחישות גדולה, כישרון רב ולמען האמת – גם קורטוב של היפראקטיביות. כן כן, מה שיכול להוות מכשול בתחום אחד, עשוי להתגלות כיתרון שיהפוך אותך לאלוף בתחום אחר. צריך רק לדעת לזהות מה הכישרון שלך, ומאותו רגע השאלה היא עד כמה אתה מוכן להילחם על החלום.
"כשהייתי בן ארבע אובחנתי כילד היפראקטיבי והוריי חיפשו עבורי חוג ספורט שבו אוכל להוציא את המרץ ולפרוק את האנרגיה", הוא מספר, "בהתחלה הם חשבו לרשום אותי לחוג ג'ודו, אבל לא היה חוג כזה אצלנו בגבעת־שמואל אז נרשמתי במקום זה לחוג ג'ו ג'יטסו ברזילאי, שהתקיים במתנ"ס. אני מאוד שמח שזה קרה כי כבר מהאימון הראשון הייתה לי הרגשה שהג'ו ג'יטסו הוא הייעוד שלי בחיים".
מה אתה אוהב בספורט הזה?
"בעיקר את המגוון הרחב של הטכניקות שיש בו. יש גם הפלות וגם ריתוקים, הכנעות וחניקות, בעצם הכל מהכל, וזה הופך את זה ליותר מאתגר ויותר מעניין".
התחלת בגיל מאוד צעיר. באיזה גיל סימנו אותך כלוחם תחרותי?
"בסביבות גיל 7־8, ואז הפכתי לחבר נבחרת האקדמיה לאומנויות לחימה MR-Scorpion ששייכת למאמן שלי מתחילת הדרך, סנסאי משה רובינוב".
מאז שאגם סומן כלוחם תחרותי הוא החל להגדיל את קצב האימונים שלו והפך באופן איטי ובטוח לאחד התלמידים הבולטים באקדמיה. אך דווקא אז, כשכולם חשבו שהוא נמצא בנקודת שיא, הגיעה מפלה בלתי צפויה שכמעט וגרמה לו לוותר על המשך החלום. "התחרות הבינלאומית הראשונה שלי התקיימה לפני שלוש שנים, ולמרות שהגעתי כהבטחה גדולה הפסדתי בה בשלבים מוקדמים יחסית וחזרתי ממנה בלי מדליה או תואר", הוא נזכר, "שני הוריי ליוו אותי לתחרות הזו, ומאז אותו הפסד אמא שלי נמנעת מלהגיע לתחרויות שלי בחו"ל. היא פשוט לא תעמוד בעוד הפסד שלי – אם יהיה כזה כמובן", הוא מספר בחיוך.
הכישלון ההוא נצרב במוחו של הילד הצעיר, שהיה אז בן שמונה וחצי בלבד, והפך לאירוע המכונן של חייו, זה שמדרבן אותו עד היום להשקיע ולהתקדם. "הצבתי לי למטרה להפוך להיות מספר אחד בעולם בגילי בתחום הג'ו ג'יטסו", הוא מודיע, "ומאז אני משקיע בזה את כל כולי".
מה זה אומר?
"שאני מתאמן 15 שעות בשבוע, שזה המון יחסית, ובזמן שילדים בני גילי עדיין ישנים אני מתחיל את היום שלי באימון בוקר, שמתקיים בשעה 6:15 לפני הלימודים. לאחר יום הלימודים אני ממשיך באימון נוסף, שמתקיים אחר הצהריים או בערב. בעקבות שעות האימון המרובות האלה הגעתי מוכן לאליפות העולם בג'ו ג'יטסו, שהתקיימה לפני שנתיים, ומשם כבר יצאתי עם שתי מדליות: מדליית זהב לג'ו גי'טסו ללא חליפה (NO GI) ומדלית ארד בתחרות ג'ו ג'יטסו עם חליפה (GI). את מדלית הזהב השגתי לאחר קרב קצר של 30 שניות בלבד, שבו הכנעתי את היריב שלי".
גם שנה אחר כך המשיך אגם בהישגים המרשימים. הוא חזר ממשחקי אליפות העולם באומנויות לחימה עם שתי מדליות זהב. גם בסגנון הלחימה עם החליפה וגם בסגנון הלחימה ללא חליפה. "חודש אחר כך השתתפתי בתחרות בינלאומית של ג'ו ג'יטסטו ברזילאי ושם זכיתי בתואר אלוף אירופה", הוא מספר בגאווה.
מה קורה עכשיו בקורונה? יש תחרויות?
"השנה בינתיים אין תחרויות בגלל המצב, אבל זה לא גורם לי להפסיק לרגע. אני ממשיך להתאמן ולעבוד קשה לקראת התחרויות שעוד יבואו. למען האמת, גם האימון הפך להיות מורכב יותר עבורי בגלל שחלק מהזמן אני נאלץ להתאמן בבית לבד. בשביל זה ההורים שלי התקינו בבית מזרוני ספורט, ועליהם אני עושה את התרגילים של האימונים. בנוסף, אני ממשיך כל הזמן לשמור על תזונה בריאה של ספורטאי מקצועי".
אתה בכיתה ו' עכשיו, איך האימונים משתלבים עם לימודים ובילוי עם חברים?
"ההיפראקטיביות שלי הייתה יכולה לפגוע לי בהישגים, אבל הג'ו ג'טיסו בעצם פורק לי את האנרגיה וככה אני מגיע מאוד מרוכז ללימודים. הריכוז הזה עזר לי להיות תלמיד מצטיין. אני גם מוצא זמן לבלות עם החברים".
מה החלום שלך?
"השאיפה הגדולה היא להיות אלוף העולם בג'ו ג'יטסו לבוגרים, אבל אני לא יודע אם אמשיך בזה כשאהיה מבוגר כי יותר מכל אני רוצה לעשות שירות משמעותי בצה"ל ולא שירות של ספורטאי מצטיין. אני מאוד אוהב כלבים והייתי רוצה לשרת כלוחם ביחידת עוקץ, אבל יש לזה עוד זמן כמובן".
מיטב הנוער, כבר אמרנו?
בשבועות הקרובים, במסגרת פרויקט "בוקר טוב יותר" המשותף ל"ידיעות אחרונות", ynet ותלמה, נכיר בני נוער מיוחדים נוספים שמצאו את הדרך להפוך לאלופים, למרות שלא תמיד נקודת ההתחלה שלהם הייתה קלה.
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
