נירית, אורטל, רועי וגיא, האחים למשפחת ביבי, גדלו בבית קטן בפתח-תקווה. "ארבעה ילדים בדירת ארבעה חדרים", מספרת אורטל (40), נשואה ואמא לשני ילדים. "היה חדר לבנים וחדר לבנות שאותו חלקנו עד גיל 22, כשעזבתי את הבית. אני זוכרת שכילדה הייתי מפחדת בלילה ונירית הייתה מחזיקה לי את היד. היו לנו שיחות נפש לתוך הלילה".
נירית (42), נשואה ואמא לשישה ילדים, מוסיפה: "בעיני זה מדהים וחובה, וזה ככה היום גם אצל הילדים שלי. מגיל צעיר למדתי לוותר, זה עיצב לי את האישיות".
רועי (39): "אצלנו זה היה פחות אידיאלי מהבנות. זה כן יצר אינטימיות, היינו מדברים במקום לישון עד שאמא הייתה צועקת עלינו, אבל בגיל צעיר זה היה יותר תחרותי, כי אתה 24/7 עם אותו אדם בחדר ואין לך את האזור הפרטי שלך. מצד אחד, לא יכול לומר שאהבתי את זה לאורך כל הדרך אבל אני מסכים שזה יצר משהו שאם היינו בחדרים נפרדים, לא היה קורה - תקשורת וחיבור".
גיא (35): "מבחינתי זו הייתה חוויה חיובית כי תמיד הערצתי אותו, עד היום. נכון שהיו לנו ריבים, שאולי באמת נבעו מתחרות או שפשוט הייתי מפונק. אני חיקיתי אותו ויכול להיות שזה הפריע לו כי אז אתה יכול לשאול את עצמך: 'איפה אני? מה הייחודיות שלי?'"
קראו עוד:
כשהייתה בת 24 נירית חזרה בתשובה וזה השפיע על הקשר בין האחים. "יש משהו שלא דיברתי עליו עם נירית", מספר רועי. "כשהיא חזרה בתשובה הלכתי בעקבותיה והייתי מבלה אצלה שבתות וחגים. ממש הייתי בן בית. אחרי שלוש שנים הפסקתי לשמור שבת והיה קשה לי לדבר על זה איתה כי הייתי צריך להבין קודם כל עם עצמי אם זה הצעד הנכון עבורי. אני מרגיש שבאשמתי נוצר נתק וממצב של להיות בן בית פשוט נעלמתי לה ולאחיינים שלי".
למה היה לך קשה לעשות את השיחה הזו?
"כי ידעתי שהיא רוצה את מה שהכי טוב בשבילי ושמבחינתה זה אומר להיות מחובר ליהדות. אולי פחדתי לאכזב אותה. זה לא שלא סמכתי עליה שנשרוד את זה, אבל היה לי קשה לדבר איתה".
נירית: "מבחינתי זה היה להאשים את היצר הרע, עד שהוא התקרב. ללכת ללמוד בבצלאל עם חבר'ה שלא בעניין, זה היה מוכרע מראש. קיבלתי את זה בהבנה ולא התעלקתי עליו אבל רציתי משהו אחר בשבילו".
"יש פה שני צדדים שחוששים לגעת במשהו שאולי אין בעיה בכלל, אולי זה יותר ממקום של התחשבות"
אורטל: "אני חושבת שזה עדיין מאפיין את ההתמודדות שלנו. אולי בגלל שגדלנו בבית מסורתי אבל לא היינו דתיים זה הכריח אותנו להחליט איפה אנחנו עומדים על הרצף הזה, וגם אני הרגשתי צורך להתרחק כדי למצוא את המקום שלי".
נירית: "אני זוכרת שאמא אמרה לי 'את יותר דתייה מהאפיפיור' אבל מצד שני גם הייתה תמיכה גדולה. ידעתי שאתם מקבלים את המצב ושזה לא שחור ולבן".
מה עוד זה עשה לקשר ביניכם?
גיא: "לי זה היה מובן וטבעי אבל זה כן התבטא גם בשינויים פרקטיים, כמו שמירת נגיעה למשל. אנחנו רגילים לחבק, ופתאום מותר רק להורים. בשלב מסוים אמרנו לנירית: 'אנחנו אחים!' והמשכנו לחבק אותה. היום אם אפגוש אותה בשכונה שלה לא אחבק אותה, אבל אם אני אצלה בבית אז כן".
נירית: "נתקלתי בפסק הלכה שאומר שאם זה מצער את אחד האחים, אז פעם בכמה זמן זה אפשרי, וכך אנחנו נוהגים".
רועי: "מבחינתי, יש פה אדם שאתה אוהב ומכיר בצורה מסוימת ואתה צריך למצוא דרך חדשה לתקשר איתו כי עולים נושאים חדשים ונכנס עוד משהו לתוך הקשר ברמה מסוימת. אני מאמין שהרבה משפחות חוות את זה בצורה קשה. גם אצלנו זה לא היה מאוד קל אבל ידעתי שזו נירית ושיש בינינו קשר חזק".
"נירית חזרה בתשובה ואני בדיוק עברתי לתל אביב. הלכנו ממש לכיוונים שונים והרגשתי שהיו דברים שלא יכולתי לדבר איתה עליהם"
אורטל: "בחוויה שלי, במיוחד בהתחלה, זה כן השפיע. נירית חזרה בתשובה ואני בדיוק עברתי לתל אביב. הלכנו ממש לכיוונים שונים והרגשתי שהיו דברים שלא יכולתי לדבר איתה עליהם, ויותר מזה, היא האחות הגדולה, הערצתי אותה. היא הייתה משאב יקר לשיחה על זוגיות נגיד, ולא יכולנו לדבר על זה יותר. לקח לי זמן להבין שזו בסוף נירית אבל זה כן השפיע על היחסים ועד היום יש נושאים שמראש אנחנו לא נכנסות אליהם כי יש אי הסכמה".
רועי מזדהה עם אורטל ומספר: "אצלי יש עולם שהוא חצי מנוגד לעולם הדתי, שקשור ליציאה שלי מהארון. נירית שמעה על האקס שלי לא מעט אבל אני חייב לומר שהיו דברים שלא סיפרתי. זה לא שנמנעתי לדבר כי חשבתי שהיא לא תוכל להכיל אבל ידעתי שזה יהיה לה קשה".
נירית: "אני יכולה להכיל את זה. אולי לא ארצה שבעלי והילדים יהיו שותפים לשיחה, אבל אני יכולה להכיל את זה. מצד שני אני מבינה אותם שאולי לא נוח לדבר על דברים מסוימים, ואני יודעת שלפעמים מסתירים ממני דברים, אבל זה בסדר".
ואיך זה מבחינתך לשמוע שיש דברים משמעותיים שהם לא יכולים לדבר עליהם?
"יכול להיות שזה יוצר ריחוק אבל אני מבינה אותם ומכבדת את ההעדפה שלהם. הרבה פעמים אני חושבת מה היה יוצא מזה אם הוא היה אומר, ושאלו לא דברים ששווה להתעכב עליהם".
אורטל: "כשצריך לדבר על עניינים משמעותיים זה לא באמת ישפיע כי הבסיס הוא הרבה יותר חזק".
רועי: "נכון, כי כן דיברתי עם נירית על האקס שלי אבל לא באותה הצורה שדיברתי עם אורטל, כי יש פה שני צדדים שחוששים לגעת במשהו שאולי אין בעיה בכלל, אולי זה יותר ממקום של התחשבות".
טיפ ליחסים טובים?
אורטל: "זה מתחיל בבסיס שנבנה במשך שנים בבית אבל פתיחות, סובלנות וקבלה מאוד עוזרים".
גיא: "חשוב לא להסתמך על סטראוטיפים. כשמישהו חוזר בתשובה או יוצא מהארון ישר המחשבות רצות קדימה, מתוך מה שאנחנו חושבים שיהיה, וזה לא בהכרח ככה. ולכן, במקום לתת מקום למה אנחנו חושבים שזה אומר, לראות בתכלס מה זה אומר".
נירית: "הכול בזכות ההורים, שהדגישו כמה חשוב הקשר בינינו, ועדיין עושים את זה. זה תרם ליכולת שלנו להכיל ולכבד כל אחד איפה שהוא נמצא וגם היום זה עדיין נדרש מאיתנו וזה קיים".
רועי: "הרבה פעמים ניתן יותר מקום לשלילי מלדברים החיוביים - למה שהאדם הזה בשבילך, למה שהוא מסמל עבורך והוא יכול עדיין לסמל את אותם הדברים. אני מעריץ ואוהב את נירית על כך שהיא תמיד הלכה והולכת בדרך שלה, נאמנה למה שהיא חושבת ואוהבת".
אורטל: "נכון, היא תמיד הייתה ככה".
השיחה עם האחים חיזקה בי את ההבנה שכאשר הבסיס לקשר הוא טוב, כלומר יש חיבור אמיתי, הקשר מושתת על אהבה, חברות, הקשבה, סובלנות ולכל אחד מהאחים יש כלים טובים לקיום הקשר - יכולת לראות ולכבד את נקודת המבט של האחר ולשוחח על הדברים, יש סבירות גדולה יותר שהקשר יחזיק מעמד אל מול השינויים, ואף יתחזק ויתפתח.
המראיינת היא עובדת סוציאלית ובעלת המיזם "אחיות ואחים-מרכז לחיים" לחיזוק הקשר והתקשורת בין אחים ואחיות
