לרגע הזה אין דרך להתכונן, למרות החרדה לאפשרות שמא דבר כזה יקרה: הרופא שלכם מודיע שהעובר הפסיק להתפתח או שחלילה התגלה אצלו מום קשה המחייב להפסיק את ההיריון, והעולם שלכם קורס. זה יכול לקרות מיד בתחילת ההיריון, וזה עלול לקרות גם לאחר שכבר עברתם את השליש השני להיריון, אולי אפילו כבר בחרתם שם לתינוק שלכם. בכל שלב של ההיריון, ההבנה שאתם עומדים לאבד את התינוק שטרם נולד היא מכה כואבת ובלתי נתפסת. הורים רבים מרגישים הלם, תדהמה, עצב רב, אכזבה, כעס ובלבול.
לא רק הבשורה מרה, אלא גם ההחלטות המייסרות שיש לקבל בעקבותיה: האם לעשות בדיקות נוספות או לגשת לחוות דעת שנייה? האם להפסיק את ההיריון או להמשיך אותו מתוך תקווה שהאבחון יתברר כשגוי, גם תוך נטילת הסיכון ללדת ילד חולה מאוד?
מרגישים לבד
אין ספק, כי ההחלטה להפסיק את ההיריון קשה מאוד, אך זו האומרת "ניקח סיכון ונמשיך" קשה לא פחות. ההכרח לקבל החלטה, שאחת מהן גרועה מהשנייה, מטלטל אתכם, ההורים, ורק אתם יכולים לקבל אותה, אך היא מטלטלת לא פחות מכך את בני המשפחה והחברים שמקיפים אתכם. למרות זאת, זוגות רבים מרגישים לבד בהתלבטות ונוטים להימנע מלשתף בני משפחה או חברים, אולי מתוך חשש לתגובות שיפוטיות ופסקניות.
"חשוב שתמצאו דרך לבטא את הרגשות השונים, את הצער והכאב. נסו לדבר על כל מה שמטריד אתכם ומעיק עליכם"
על אף שאפשר להבין את הצורך בהסתגרות ובהימנעות מחשיפה, מבחינת התמודדות, ייתכן שדווקא יקל עליכם אם תבחרו לשתף. אחרי הכול, הכלה וחמלה הם כלים משמעותיים בהתמודדות עם אובדן, וסביר להניח שיש בסביבתכם הקרובה מי שיוכלו להיות קשובים למצוקה שלכם, להבין את המצב המורכב שנקלעתם אליו ואת האובדן שאתם חווים. האם יהיה נכון עבורכם לעבור התלבטות כזו ולקבל החלטה כה קשה ומייסרת לבד וללא כל תמיכה מסביבתכם? ההתלבטות קשה, מייסרת, ובפרט כשמדובר בנושא כואב ורגיש כל כך, והיא עלולה להציף חוויות ישנות, תחושת בלבול וחוסר אונים. הניסיון המקצועי מלמד כי יעיל יותר להתמודד עם חוויה טראומטית בעזרת תמיכה.
קראו עוד:
חשוב שתמצאו דרך לבטא את הרגשות השונים, את הצער והכאב. נסו לדבר על כל מה שמטריד אתכם ומעיק עליכם ואפשר גם לקרוא תכנים שיעזרו לכם לקבל החלטות מושכלות. אך זכרו, כי הלבטים, חוסר האונים כמו גם רגשות אשמה עלולים להמשיך ללוות אתכם גם לאחר שקיבלתם החלטה, ולכן היו מוכנים להתמודדות עם הרגשות השונים המטרידים שילוו אתכם גם בהמשך.
גברים ונשים מגיבים אחרת
כשמדובר במום ודאי, הורים רבים בוחרים לסיים את ההיריון. אם זו גם ההחלטה שלכם, ועם כל כמה שאתם שלמים איתה, עדיין מדובר בהחלטה קשה, כך שהציפייה כי קבלת ההחלטה תגרום לתחושת הקלה, עלולה להיות מטעה. גם לאחר הפסקת ההיריון, אתם צפויים להתמודדות מורכבת, שתכלול רגשות אשמה, אבל על התינוק שלא נולד, חששות מפני התפרקות התא המשפחתי שיצרתם והתנפצות חלום המשפחה המושלמת והמאושרת שלה קיוויתם.
לכן, חיוני שתאפשרו לעצמכם לבטא את תחושות האבל - גם יחד וגם לחוד. בד בבד עם האבל, ייתכן שתמשיכו להרהר בשאלות מטרידות: האם פעלתם נכון? האם הייתם יכולים או צריכים לפעול אחרת? האם משהו בהתנהגותכם או בהימנעותכם (מבדיקות גנטיות מוקדמות למשל) גרם לבעיה של העובר? האם אתם נענשים על התנהגותכם?
גם כשהתשובות לשאלות אלה הן שליליות, כפי שקורה בדרך כלל, הרי שהן עלולות להטריד אתכם ולבטא את המצוקה הנפשית שלכם. תמיכה וסיוע בהתמודדות עם שאלות אלה עשויות להביא במשך הזמן להיחלשותן ואולי אף להיעלמותן לגמרי.
מתוך הידע המקצועי והמחקרי עולה כי תגובות האבל ומשכו שונים אצל גברים לעומת נשים. במקרים רבים, תחושת השבר זהה בהתחלה, אולם ככל שחולף הזמן גדל הפער המגדרי בעוצמת האבל, בביטויו ובקצב ההתאוששות מהמשבר. גברים, בדרך כלל, נוטים להפגין חוזק, שליטה ברגשות וצורך לגונן. הם מנתבים עצמם לפעילות שתסייע בשיקום ובהתאוששות, כגון רצון לחזור מהר למסלול. נשים לעומת זאת, נוטות להמשיך ולהתאבל זמן רב יותר, חוות מצוקה רגשית גדולה יותר וחשות רגשות אשמה עוצמתיים. על כן, עלולות להתאושש לאט יותר.
חשוב להדגיש כי צורת הביטוי וההתנהגות אינה מעידה בהכרח על עוצמת הכאב. אין דרך אחת להתמודד עם הכאב ולכן אין דרך "נכונה", אך כדאי להבין, כי ההבדלים בביטויי האובדן והאבל עלולים להשפיע על יכולת ההכלה שלכם זה את זו וזו את זה, ועל הזוגיות שלכם, ולכן חשוב מאוד שתשמרו על אפיקי תקשורת טובה ביניכם, ובמידת הצורך תפנו לתמיכה של איש מקצוע.
