באמצע שיחת הזום עם נילי איצקו ששון וברוך איצקו, כשאני מתעניינת איך הילדים חוו את הפרידה שלהם, מזנק בנם סהר בן ה-22, ואומר: "לא עברתי משבר, אני יותר מרגיש אותם כמשפחה אחרי הפרידה מאשר לפני".
"כשאמרנו לכם", מזכירה לו נילי, "אתה קמת והלכת לחדר, נכנסתי וראיתי אותך מכונס, וכששאלתי איך אתה, אמרת 'ידעתי שזה הולך לקרות'".
"טוב, זה לא קל", הוא מתרצה. "זה לא שאין משבר, רק שבמקרה שלי הוא לא צילק אותי. כשהם התגרשו, המודל שלי היו החברים שלי שמערכות היחסים בין ההורים לא היו טובות, וככה דמיינתי את המציאות שאני נכנס אליה, אבל מהר מאוד הבנתי שאצלנו זה לא ככה".
"אחרי כמה שנים שבהן התבשלנו אל תוך ההחלטה וניסינו ייעוץ זוגי הגענו להבנה שזה לא הולך", מספרת נילי (50), יועצת לאבחון ומיון תעסוקתי, שעברה תהליך גירושים מברוך (53) הייטקיסט ומתמחה במשפטים, לפני תשע שנים. השניים הורים לארבעה ילדים (10, 14, 19 ו-22) ונשארו בקשר טוב. "הצעד האקטיבי הראשון היה ללכת להפריד את חשבון הבנק", אומרת נילי. "עמדנו מחוץ לבנק ואמרתי 'ברוך, בוא נעשה את זה יפה. עזוב עורכי דין, בוא נשב יחד ונעשה הסכם'".
ברוך: "הלכנו למגשר, שבמקום לגשר רק הוסיף למתחים בינינו. גם ככה שנינו היינו על הקצה עם עצבים חשופים. אחרי שלושה מפגשים עזבנו אותו, אחרת היינו מגיעים למה שרוב הזוגות מגיעים - מלחמות".
נילי: "זה היה אירוע מכונן שהביא אותנו להחלטה שאנחנו נעשה את זה טוב יותר, ותאמיני לי שהיו לנו מספיק סיבות לממן עורכי דין כי היו ענייני כסף, מזונות על ארבעה ילדים וכספי הפנסיה שלי מצה"ל, כאשת קבע לשעבר. בכל יום שישי כשהילדים הלכו למסגרות, התיישבנו בבית קפה לסגור עניינים. זה לא היה קל. כתבנו הסכמות ואי הסכמות וכל אחד עשה צעד אחד בונה אמון. אני אמרתי 'מה שצריך נעשה ביחד. יש דירה לחלק? יש לך זכות ראשונים לקנות את החלק שלי, אם נחליט למכור נביא שמאי ונעשה חצי חצי'. השיח הגישורי היה המצפן שלנו. כשסיימנו הלכנו לעורך דין לחתום ולהמשיך הלאה".
"המוטו שלנו לאורך כל הדרך היה שזוגיות אפשר לפרק, משפחה לא. החדרנו את זה גם למשפחה המורחבת כי בדרך כלל למשפחה יש נטייה לתפוס צד"
היו רגעים שנלחמתם ברצון להילחם?
"כשאתה בא להתגרש אתה כל כולך במוד מלחמתי פנימי והדרך להוציא את זה היא להוציא על בן או בת הזוג או במקום אחר", אומר ברוך. "הגדולה של שנינו שבלי הכוונה ובלי ניסיון חיים הצלחנו לראות משהו, לראות פנטזיה שרק אם מצליחים להניח למוד המלחמתי אפשר לראות אותה. יש לי חברים גרושים וגרושות שנלחמו אחד בשני ובסוף לא נשאר להם הרבה מהרכוש, גם לא נשארו להם יחסים עם הילדים, ובטח לא אחד עם השנייה".
נילי: "המוטו שלנו לאורך כל הדרך היה שזוגיות אפשר לפרק, משפחה לא. החדרנו את זה גם למשפחה המורחבת כי בדרך כלל למשפחה יש נטייה לתפוס צד. היום אנחנו בקשר נהדר עם כולם. ברוך רץ איתי לאורך כל הפנטזיה - 'בוא נתגרש יפה, אני רוצה שנעמוד יחד בחתונות של הילדים. שנהיה שם שנינו לא כאויבים אלא כהורים הכי אוהבים'".
"עשינו הכול בשקיפות מלאה"
שרון ישורון (48), מטפלת ברפואה סינית ושמואל ישורון (43), יזם, הורים לשלושה ילדים (10, 12 ו-14) התגרשו לפני חמש שנים. "נפרדנו ממקום אוהב ומבין שלכל אחד יש בקשה אחרת בחיים האלה", אומרת שרון. "ניסינו טיפול זוגי שבסופו הבנו בכאב גדול שאנחנו צריכים להיפרד.
"בגלל שהילדים היו קטנים, כתבתי להם סיפור על זוג יונים שחיו יחד בבית אחד על עץ ויום אחד אבא בנה קן אחר על עץ חדש, ובקן הזה הוא סידר להם מקום עם כל מיני דברים חדשים שהיו שם והיו שונים מהבית של אמא, והגוזלים עפו מקן לקן והיו להם חברים חדשים וחוויות חדשות. כל ערב לפני השינה הם ביקשו שאספר להם את הסיפור הזה. זה עזר לעשות את ההכנה לשיחה".
שמואל: "עוד לפני שהתחתנו התחייבנו שאם יגיע היום שניפרד, נעשה את זה יפה".
קראו עוד:
איך הצלחתם לשמור על זה?
שרון: "לקחנו מגשרת ועשינו הכול בשקיפות מלאה. הקו המנחה שלנו היה שאנחנו ממשיכים להיות ההורים של הילדים שלנו ושהטובה של כל אחד ואחת מאיתנו חשובה לשני".
אולם, למרות הרצון הטוב, לא הכול עבר חלק: "הייתה הרבה עבודה בלשים את האגו, הכאב והפגיעות בצד", אומרת שרון. "כשנפרדנו הייתה לשמואל בת זוג חדשה. יכולתי לבוא עם רצון של לנקום אבל כל הזמן הזכרתי לעצמי למה נפרדתי, שהייתה פה בחירה ושאני שמחה שטוב לו וזה לטובת הילדים שטוב לו.
"הדבר הכי אמיץ ומאתגר בפרידה זה להסכים לשנות את איך שאני תופסת אותו, איך אני תופסת את עצמי מולו ואיך אני תופסת את עצמי בעולם. זו קרקע שמאפשרת צמיחה אישית ובינאישית, וזו אחת המתנות שאנחנו מביאים לילדים שלנו, האפשרות לצמוח מתוך משבר"
שמואל: "כשיצאתי מהבית לא רציתי לקחת כלום והזמן הזה עד שהתיישבתי בבית משלי והרגשתי נינוח טעון רגשית. המון דפוסי חיים משתנים והרבה מתחים שמלווים את היומיום, כמו למשל נושא תזרים המזומנים החודשי. אני מחויב להעביר כסף שאני לא תמיד יודע מאיפה להביא ואתה שואל את עצמך אם הצד השני רואה את הקושי או ייעמד על רגליים אחוריות.
"במצב כזה קל להפוך את הכאב לפגיעה ולהאשים את בת הזוג. אני מבין את האנשים שנופלים לבורות האלה. לי היה חשוב לאזן את זה כל הזמן וזה לקח זמן. לאורך כל הדרך הייתה אצלנו הרגשה של ערבות הדדית. התעקשנו לא רק בשביל הילדים אלא גם בשבילנו ובשביל ההורים שלנו. האמנו שזה הדבר הנכון להתעקש עליו כדי לראות את היום שאחרי, המצב הטוב שכולנו מצויים בו עכשיו".
עוד הוא מוסיף: "בחרנו להקשיב לעצמנו מתוך הסתכלות מערכתית - מה יאפשר לחיים שלה ושל הילדים להיות טובים? אני מבין אנשים שמרגישים ברגע כזה לבד ובמקום הישרדותי, מסרבים לראות את האדם שמולם, שלפני רגע היה אהוב, אדם שיש לו גם צרכים ועושים דברים פוגעים ונקמניים. זה הרסני. יש דרך אחרת וחשוב לבחור בה כי המתנה הגדולה שלצידה היא להמשיך בחיים, וכדאי שהם יהיו בטוב".
איך הקשר שלכם משפיע על הילדים?
שמואל: "המון רווחים. הילדים מעולם לא שמעו אותנו אומרים מילה רעה אחד על השנייה, אלא רק הרבה מילים טובות, אוהבות ומפרגנות. הם חוו איך כל אחד מאיתנו בונה את חייו מחדש לפי תפיסותיו. יש דברים מסוימים שונים בין הבתים שלנו והם מקבלים את שניהם. זה מאפשר להם לחוות שוני מתוך מקום של כבוד הדדי. גם בקשר ביניהם. התהליך הזה של מעברי בתים הופך אותם ליחידה משותפת.
שרון: "יש עדיין דברים שאנחנו עושים יחד, ימי הולדת ולעיתים חגים ונסיעות לחו"ל. זה מאפשר להם לחוות שאפשר לחיות כמשפחה באופן לא מקובע ושהאושר שלהם חשוב ולא צריך להתפשר עליו".
"כשנפרדנו הייתה לשמואל בת זוג חדשה. יכולתי לבוא עם רצון של לנקום אבל כל הזמן הזכרתי לעצמי למה נפרדתי, שהייתה פה בחירה ושאני שמחה שטוב לו וזה לטובת הילדים שטוב לו"
איך השפיעה זוגיות חדשה על היחסים?
שרון: "מעולה. הילדים התאהבו בבנות הזוג של שמואל. הרגשתי שבדרך עקיפה הם מבקשים ממני רשות לאהוב את בת הזוג של אבא".
שמואל: "הערכתי את שרון על זה. זה מכבד אותי ואת הבחירה שלי באופן שבו אני בוחר לחיות את חיי. הילדים לא חוו את שרון ואותי אוהבים בשנים האחרונות יחד והם זכו לראות אותי אוהב ונאהב, וסביר להניח שזה לא היה נחווה כך אם לא הייתה קבלה מצידה".
"יש הבנה מלאה שהכסף הולך לילדים"
אפרת פרנס (43) ודודו פאר (42), שניהם עצמאים והורים לארבעה ילדים (4, 13, 14 ו-16) התגרשו לפני ארבע שנים. "כל התהליך של הגירושים היה שלושה שבועות והיינו אחרי", משתפת אפרת.
דודו: "מהרגע שקיבלנו החלטה עשינו הכול ברוח קלילה. ישבנו לבד, הכנו מסמך ופנינו למגשרת לחתום".
כזה פשוט?
"היו אמוציות", אומרת אפרת, "אבל לשנינו היה ברור שלילדים האלו תישאר משפחה. קראנו על ההשלכות של גירושים על ילדים. זה לא שהכול זורם, יש בינינו חילוקי דעות, יש מריבות, יש ימים רעים שאנחנו יכולים להתפוצץ אחד על השנייה ולא לדבר חודש, אבל עדיין עם כל זה אנחנו שנינו הורים לארבעה לילדים. הילדים חווים שני הורים מעורבים בחיים שלהם ולא מרגישים חסך. אנחנו ברוח טובה, עושים דברים יחד כמו חגים עם חברים שלנו. הילדים יודעים שכמו שיש כל מיני סוגי משפחות אנחנו משפחה עם שני בתים.
מה המצפן שלכם?
דודו: "הילדים, רק הילדים. בסוף יוצא שברוב המקרים הגבר משלם. הדרך הכי קלה היא להבין שהכסף הזה הוא כסף שהולך לילדים, לא לאישה. הכי כיף לשלם על הילדים".
אפרת: "היו לנו חילוקי דעות על כסף בהתחלה והבנו שאם ניגרר למלחמה זה לא יהיה טוב וששנינו צריכים להתפשר על הרבה דברים. אני עושה חשבון שאף סכום לא שווה בשביל לריב. כל שקל שהולך למריבות הולך לפסיכולוגים. יש בינינו הבנה מלאה שהכסף של שנינו הולך לילדים. ואם אני צריכה את העזרה של דודו הוא שם לתמוך כדי ששנינו נהיה מסגרת יציבה עבור הילדים מתוך מקום של כבוד".
הייתה התערבות של הסביבה?
"יועצים יש בלי סוף", אומרת אפרת. "משפטים כמו 'מגיע לך יותר' או 'אל תצאי פראיירית'. דודו ואני מכירים מגיל 14. להבנתי אין אף אחד בעולם שמכיר אותו כמוני. קיבלתי עצות הפוכות ממה שעשיתי. הלכתי עם האמת שלי, עם מה שנכון לי ונכון למשפחה שלנו".
דודו: "היועצים נותנים את אותן העצות, לא משנה לאיזה צד".
"בבית הקודם אפילו לא החלפתי חיתול לילדים, ועכשיו בחצי שבוע אני מתפקד גם כאבא וגם כאמא"
איך הילדים הושפעו מהגירושים?
דודו: "זה השפיע על האבהות שלי. הפך אותי ליותר אקטיבי בחיים שלהם. בבית הקודם אפילו לא החלפתי חיתול לילדים, ועכשיו בחצי שבוע אני מתפקד גם כאבא וגם כאמא, זה מקרב".
אפרת: "לא היה משבר כי לא הראינו שזה שבר. הראינו שזה שינוי שבא להיטיב עם כולם ולהכניס את כולם לאזורים רגועים יותר, וזה מה שהיה. אחרי חודשיים היינו במקומות אחרים - דודו היה בזוגיות ואני הייתי בקבוצת גרושים גרושות. הם ראו אותנו בקשר טוב וזה איפשר להם להרגיש יציבות".
הזוגיות החדשה השפיעה על היחסים?
דודו: "אצל הילדים זה קצת ערער משהו. זה לא בא להם בטבעיות אבל הם אמרו שהם רוצים שיהיה לנו טוב, ואם לנו טוב הם תומכים בנו".
אפרת: "גם אנחנו תמכנו אחד בשנייה. הם ראו שאני תומכת וזה הרגיע אותם. לי אגב, היה בן זוג שעד היום הוא ביחסי חברות עם דודו".
