כולם כבר מכירים את המצב שבו אנחנו בסגר עם הילדים. עברנו כמעט ארבעה חודשים של ביחד. אבל מה קורה כשאחד מההורים נאלץ להיות בבידוד בנפרד? איך מתמודדים כשהילד בוכה בחדר השני ואנחנו סגורים ולא יכולים לצאת ולחבק?
"הייתי שבועיים בבידוד, באותו בית עם הילדים, אבל סגורה בחדר נעול עם טלוויזיה ושירותים צמודים", מספרת אליה רוז מחדרה, אם לשניים (6 ו-3) שנאלצה להיכנס לבידוד לפני כחודש, אחרי שהמניקוריסטית אליה הלכה אובחנה כחולת קורונה.
איך הסברת לילדים?
"לירי, הבת הגדולה, מבינה מה זה קורונה. הסברתי לה שאמא הייתה עם חולת קורונה וצריכה להיות בבידוד. מיתר, הבן הקטן, דפק על הדלת ולא הבין למה אני לא פותחת.
"תקופת הבידוד הייתה קשה מאוד, ממש נקרעתי. אני שומעת ויכוחים ולא יכולה לעזור. הילדים רגילים שאמא אוספת ומחזירה מהגן ופתאום, סבתא ענת לוקחת ומחזירה".
רוז משתפת שהייתה לה המון עזרה: "בעלי עובד משרה מלאה, לכן אמא שלי לקחה חופש שבוע מהעבודה ובאה לגור איתנו. אין לי מושג איך היינו מסתדרים בלעדיה. היא קילחה אותם והכינה להם את הקציצות שהם אוהבים. בשבוע השני של הבידוד הכנתי רשימה, כל יום מי מחזיר מהמסגרות. לפעמים בעלי יצא מאוחר והבייביסיטר החזירה אותם וגם אבא שלי עזר".
חשבת להיות בסגר במקום אחר?
"מעבר לעובדה שאין לי לאן ללכת ואני יכולה לסכן אחרים ולהיות חולת קורונה בעצמי, היה לי חשוב להיות בסגר בבית, למרות הקשים. רציתי להרגיש קרובה ושישמעו אותי מבעד לדלת. רציתי לשמוע איך היה להם בגן. היינו עושים שיחות וידאו כדי שאוכל לראות את אותם".
מה האתגר הכי גדול שהתמודדת איתו?
"את רגילה להיות בשליטה, מכירה אותם הכי טוב - מה הם עושים, מה אוהבים ללבוש ולאכול, ויש להם סדר יום מסודר. בעלי עובד מבוקר ועד ערב לא תמיד יודע אילו מעדנים לקנות בסופר אבל הוא למד להכיר אותם, זה קירב ביניהם".
בשבועיים האחרונים רוז בבידוד נוסף, הפעם עם הילדים בבית וללא תסמינים, כתוצאה מכך שבעלה היה סמוך לחולה, זמן קצר לאחר מכן הוא פיתח תסמינים וכעת הוא במלון קורונה.
"בידוד ביחד הוא מאתגר", אומרת רוז. "צריך להעסיק אותם רוב היום, אין להם מסגרות שיוכלו להוציא בהן אנרגיה. הם קמים מוקדם, לא ישנים צהרים והולכים לישון מאוחר. אבל להיות בבידוד בלעדיהם הרבה יותר קשה. את לא קרובה, לא יכולה לטפל, תחושה של חוסר אונים".
מה התובנות שלך מהתקופה הזו?
"אני חושבת שטעיתי, לא הקפדתי מספיק על מסיכה, לא שמרתי. בפן הרגשי עם הילדים, למדתי לשחרר. בחיים לא עזבתי אותם לבד, לא יצאתי לנופש בלעדיהם ולמדתי שאפשר להסתדר בלי אמא".
חופש מהמטלות
אור קריבוס מרמת גן, אמא לשתי בנות (8.5 ו-10.5) הייתה בבידוד, בלי הילדות, פעמיים באותו חודש, מכיוון שבכל פעם הייתה ליד חולה קורונה ונכנסה לבידוד של שבוע.
קריבוס משתפת כי נהנתה מהתקופה: "זה ממש חופש. שבוע שאת עושה מה שבא לך. אין דד ליין, לא צריך למהר לאסוף אותן, להקפיץ, לנקות, מיליון כביסות, את חסרת דאגות. אני חושבת שכל אחד צריך שבוע שקט כדי להתגעגע לילדים.
"בשבוע הראשון ניקיתי וסידרתי, בפעם השנייה השלמתי עבודה, בישלתי, נרשמתי לפילאטיס ויוגה ביוטיוב, זה עובר מהר".
איך הסתדרת עם הילדות?
"אני גרושה ולמזלי יש לי גרוש מהמם שגר באותו רחוב. הן היו אצלו והוא לקח בייביסיטר כשהיה צריך כדי להסתדר עם העבודה. בפעם השנייה השתכללנו והן היו יומיים אצל ההורים שלי , גם כדי להקל עליו וגם זמן איכות עם סבתא וסבא.
"הסביבה מאוד עזרה, ידעתי שהן בידיים טובות. הגרוש קנה לי דברים כשנתקעתי. אם הבנות שכחו משהו, שמתי שקית על הדלת והוא אסף. הכל התנהל מרחוק. אנשים היו נחמדים והציעו עזרה. המון אנשים דאגו למרות שזה רק בידוד, לא הייתי חולה".
איך הבנות הגיבו?
"כשנכנסתי בפעם הראשונה הן היו בלחץ היסטרי, פחדו שיקרה לי משהו. הגדולה לקחה את זה ממש קשה, היא נלחצה וחשבה שאני חולה. הן פחדו להתקרב אליי וחששו שאני מדבקת. הן התקשרו אליי המון במהלך היום. גם אני חששתי מה אגיד להן ואיך אסתדר.
"דיברתי איתן בצורה רציונלית ובגובה העיניים. הסברתי שזה רק בידוד, שזה אמצעי הגנה ושאין לי תסמינים. בפעם השנייה כבר היו פחות חששות, הן התרגלו, הכירו וידעו איך זה. בחלק מהזמן הן היו אצל סבתא וסבא ונהנו מהחופש".
קראו עוד:
קריבוס מספרת שהמפגש אחרי הבידוד היה מאוד מרגש: "מחודש מרץ היינו בסגר, כל הזמן ביחד ופתאום היה הרבה געגוע. זה חיזק את הקשר, הן לא ראו אותי שבוע. כשסיימתי את הבידוד שאלו אם אפשר לחבק. הן חזרו לסופשבוע אצלי מלא נשיקות וחיבוקים, ישנו ביחד במיטה, היינו חסרות אחת לשנייה".
הן השתנו קצת?
"כשהודיעו לי שאני צריכה להיכנס לבידוד, זה היה מאוד מיידי. אמרתי להן שאני לא יכולה להתקרב אליהן ושאהיה בחדר שלי. מאותו רגע הן ארגנו את הדברים לבד, התקלחו לבד ודאגו לעצמן לאוכל ושתייה לבד. היו יותר עצמאיות ותפסו מרחק. אחרי הבידוד הן הלכו לאימון כושר לבד ולא ביקשו שאקח אותן".
לשמור על שגרה ככל האפשר
"הילדים מכירים את שגרת הקורונה. הם כבר למדו ושמעו איך להישמר. מפתיע כל פעם מחדש כמה הם מבינים." מסבירה שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית.
"כבר מגיל חמש הילדים יכולים להבין את הרציונל בבידוד. הקו המנחה הוא שצריך לשמור מרחק ואסור להתקרב. אצל הקטנים זה מורכב, גם בהבנה וגם כי הם צריכים יותר מגע. אפשר להמחיש ולתת דוגמאות מעולמות שהילד מכיר, למשל איך נערכים כשאבא נסע לצבא מחוץ לבית בלי הילדים? 'זוכר שהוא לקח בגדים וספר?' צריך לזכור שהם מתרגלים מהר".
עם איזה קושי הורים יכולים להתמודד?
"ילדים הם עקשנים, הם בודקים גבולות. חשוב לזכור שכל הבעת מחאה היא לגיטימית, הם לא אשמים, הם בוחנים ויכולים לנסות להיכנס לחדר של ההורה בבידוד. אין סיבה לכעוס עליהם, אבל צריך לשים גבולות ולזכור שהם יתרגלו במהירות.
"צריך לאפשר את הקשר ולשמור על שגרה ככל האפשר. אם יש דברים שההורה שבבידוד היה עושה ביחד עם הילד, לנסות לייצר אותה גם כשהוא לא נוכח, כשהדלת סגורה.
"שיחות וידאו נותנת אלטרנטיבה - אפשר לקרוא סיפור לפני השינה, להגיד לילד שיראה לנו איזה בגד הוא בוחר ללבוש מחר, איך הוא מצחצח שיניים. חשוב להקפיד לעשות סדר יום ולתכנן ביחד.
"אם מתגעגעים, אפשר להראות את הציור שהילדה ציירה למשל או הפאזל שהם הכינו, לכתוב מכתבים, בדיוק כמו שאמא או אבא נוסעים לחו"ל. זה חוסך המון דרמה, מקל גם על ההורה שבבידוד, הרי כמה אפשר להיות סגור לבד?"
צונץ מחדדת כי להורים לא קל להתמודד עם המצב החדש, ולכן קודם כל אנחנו צריכים להרגיע את עצמנו: "לא להתרגש, להסביר בקור רוח, להיות נחושים. לתת להם זמן לעכל ולחשוב איך לשמח את ההורה שבבידוד.
"יש נטייה לחשוב שאם הורה אחד בבידוד, הכל נעצר, זה לא נכון. אפשר לשמור על קשר ולהיות חלק מהיום-יום של הילדים. כדאי לשאול אותם ולסמוך עליהם. הם מאוד יצירתיים ויכולים להציע רעיונות איך לעבור את התקופה ביחד כשאתם לחוד".
מה ההבדל בין צעירים למתבגרים?
"למתבגרים יותר קל, הם יכולים להושיט יד, לתפעל מצלמה לבד, לקטנים יותר קשה רגשית וטכנולוגית, צריך לאפשר להם לבטא את הרגש, מה עושים כשמתגעגעים? אפשר לצייר ציור, להכין רשימה מה נעשה ביחד כשאמא תצא מהבידוד."
צונץ ממליצה לנצל את התקופה הזו להקנות הרגלים חדשים: "אם אחד ההורים מושבת, לרתום את ילדי הבית לעזרה כמו לפנות מדיח, להוריד כביסה, בהתחשב בגילו של הילד.
"להשתדל לא ליפול 24/7 למסכים. אפשר לעשות ספורט ביחד דרך הזום, להכין טבלה כמה זמן נשאר, לאכול ארוחה ביחד דרך הוידאו, לשמור על ערוץ קשר ישיר עם ההורה שבבידוד. ילדים זקוקים לשייכות והרבה פעמים דווקא מצבים כאלו מגלים יצירתיות".
