"מה התוכניות שלך מחר?" שאלתי את תלמידת כיתה ט' הפרטית שלי. "נוסעת עם חברה לאכול ארוחת בוקר בבית קפה בתל אביב". מכיוון שמדובר בנסיעה של שעה מהבית שלנו, שאלתי - "עד תל אביב בשביל חביתה ומיץ תפוזים?" אבל באותה נשימה נזכרתי שהזמן הוא לא פקטור כי גם ככה אין להן יותר מדי מה לעשות, הן חלק מהילדים שנשכחו בבית.
חשבתי שזה לא רע שיהיה להן עוד יום אחד רגוע כי ביום שני חוזרים סוף סוף ללימודים אבל אז הגיעה הודעת הווטסאפ מהמורה עם העדכון הבא: "שבוע טוב לכל ההורים, עדיין לא שלחתי את מתווה החזרה ללימודים כי לא ברור אם חוזרים ליומיים בשבוע או חוזרים לכל יום". מבירור נוסף שעשיתי הבנתי שגם אם הם חוזרים לכל יום מדובר בשלוש שעות בלבד.
כך תלמדו איך לא מקבלים החלטות
בדיחה. אין לי דרך אחרת לתאר את המצב הזה. כל השוק פתוח, אנשים חוגגים במימונות, אילת מפוצצת ברמה שממתינים שעה לאוכל במסעדה, הילדים נפגשים עם חברים, הולכים לצופים, והלימודים? זה לא.
קחו את כל מה שהילדים למדו השנה, תהפכו את הכל, והנה הם מוכנים לשוק העבודה - לתכנן, לשנות תוך כדי תנועה, לשים דגש על שקיפות, לקחת אחריות ולחשוב מחוץ לקופסה
נשארו להם שלושה חודשים עד סוף השנה, שנה שבה הם למדו ממקבלי ההחלטות וה"מבוגרים האחראיים" איך לא מצליחים לקבל החלטות, כלומר איך מקבלים החלטות בדקה ה-99, איך לא מפתחים את שריר היצירתיות ולא מנסים לחשוב על פתרונות חלופיים, איך מעבירים את האחריות מאחד לשני ובגדול הם למדו שעדיף לגדול בבית עם הורים שיכולים לשלם כסף למורים פרטיים, כלומר קיבלו עוד שיעור על הדרך - שהבית שבו הם גדלים ישפיע על העתיד שלהם ושאין באמת שווין הזדמנויות.
קראועוד:
אז נכון שמקבלי ההחלטות עסוקים עכשיו בדברים חשובים כמו הרכבת ממשלה, כלומר הדבקת אגו לאגו ומי ימצמץ ראשון, ורגע לפני שאתם אומרים שזו בכלל החלטה של משרד הבריאות, כבר הבנו השנה מי באמת מושך בחוטים. בזמן הזה הילדים והילדות ממשיכים לשבת בבית ומדי פעם קופצים לבית הספר. סיימו חופשת פסח, ממתינים בשקט לחופשת יום העצמאות, אחר כך יגיע ל"ג עומר, והנה החופש הגדול כבר ממש במרחק נגיעה ולא עשינו כלום.
יצירתיות ורצון טוב
על פי המתווה, עד כיתה ג' התלמידים לומדים חמישה ימים, והשאר - בקפסולות ביומיים או במקרה הטוב שלושה ימים, שלא באמת נותנים לתלמידים ולא למורים אפשרות להיכנס לשגרת למידה, להווי בית ספרי, לתרגול, לשיחות ולחשיבה אמיתית, משהו שקצת נשכח פה בתקופה האחרונה.
רוצים קפסולות? מצוין, זה באמת רעיון טוב שסוף סוף המורה יכולה לדבר ולהסתכל בעיניים של כל ילד. אולי בעצם הפתרון הוא להשאיר אותם בקפסולות אבל לחשוב על מעטפת נכונה בימים שהם לא בבית הספר.
חסר כוח אדם? יש מדריכי טיולים, יש בתי אבות שישמחו למתנדבים ולילדים שיבואו לדבר עם המבוגרים, אפשר ליזום פרויקטים של תלמידים מהשכבות הגבוהות שילמדו תלמידים צעירים יותר ושני הצדדים ירוויחו. לא חסרים רעיונות. יצירתיות ורצון טוב, זה כל מה שצריך.
הילדים ממשיכים לשבת בבית ומדי פעם קופצים לבית הספר. סיימו חופשת פסח, ממתינים לחופשת יום העצמאות, אחר כך יגיע ל"ג עומר, והנה החופש הגדול כבר ממש במרחק נגיעה ולא עשינו כלום
ולגבי העניין הזה שהם לא מחוסנים, הנתונים מראים שאנחנו במצב טוב, ואם רוצים לשמור אז איך מכניסים אותם לקניון? נראה לי שלעמוד בתור עם עוד עשרה אנשים צמודים זה לא שונה כל כך מלשבת בכיתה.
אז בעצם קחו את כל מה שהילדים למדו השנה, תהפכו את הכל, והנה הם מוכנים לשוק העבודה - לתכנן, לשנות תוך כדי תנועה, לשים דגש על שקיפות, לקחת אחריות לטוב ולרע ולחשוב מחוץ לקופסה.
ובעוד 20 שנה ישאלו אותם "מי המורה הכי משמעותי שהיה לכם?" וכנראה התשובות יהיו - יוטיוב או טיקטוק או אולי אינסטגרם, שמשם הם למדו שפות ואיך עושים כסף משיתופי פעולה ובעיקר איך ממציאים את עצמנו מחדש, משהו שכדאי למערכת החינוך ללמוד וליישם ממש עכשיו.
תגובת משרד החינוך: "אין כל היגיון להותיר את מערכת החינוך במתכונת של חצאי קבוצות בחצאי ימים, במיוחד לאור הירידה בנתוני התחלואה והשיעור הגבוה של ההתחסנות בקרב עובדי הוראה ותלמידי כיתות י"א-י"ב.
"נתוני התחלואה במערכת החינוך מצביעים, כי במהלך השבועיים האחרונים חלה ירידה של כ-85% בשיעור התלמידים המאומתים. כ-76% מקרב עובדי ההוראה התחסנו והחלימו וכ-68% מקרב תלמידי כיתות י"א-י"ב התחסנו והחלימו. תמונת מצב זו מחזקת את הצורך להשיב את כל מערכת החינוך לפעילות פיזית מלאה.
"לצד אלה ראוי לציין, כי מערכת החינוך מנוטרת סביב לשעון והיא מפוקחת באופן הדוק. התלמידים עוטים מסיכות, ושומרים על מרחק. המשל"ט עוקב מקרוב אחר כל רחוב, שכונה ועיר בישראל ועוצר את שרשרת התחלואה. זאת ועוד, משרד הבריאות ביטל את הערים האדומות. המשק חזר לפעילות מלאה, אתרי הבילוי, המסעדות, בתי הקפה, הקניונים, הפארקים ומקומות הבילוי".
כותבת הטור היא עורכת ערוץ ההורים ואמא לשתי בנות
