אכילה היא אחד התחומים המושפעים מידית ממשברים ושינויים בשגרת חיינו ובמצבנו הרגשי. רבים מאתנו רואים באוכל כדבר מנחם או מפלט מפני רגשות כואבים ומתח. בתקופה זו שבה השגרה הפכה מבלבלת ועננה של אי וודאות מרחפת מעל ראשינו, ילדים ובני נוער עלולים לפתח הפרעות אכילה מבלי שבהכרח נשים לב לכך.
בימים כתיקונם ילדים ובני הנוער נמצאים במסגרות, תחת עיניהם הרואות של המורים, יועצות בית הספר ומדריכי החוגים, אשר למדו במסגרת הכשרתם לזהות סימנים של מצוקה נפשית, דיכאון, חרדות מתגברות וכן הידרדרות למצב של הפרעת אכילה.
בשגרה החדשה, כאשר הילדים מבלים את רוב זמנם בבית, ייתכן כי ההורים לא יזהו מיידית הפרעת אכילה, אלא כאשר הילד יגיע למצב של תשישות או עייפות קיצונית, שתדליק לנו נורה אדומה.
עם זאת, עצם השהייה הממושכת בבתים מאפשרת להורים לשים לב להרגלי האכילה של ילדיהם בכלל והאפשרות לזהות התנהגות חריגה ומדאיגה בפרט. ההורים יכולים לפקוח עין ולגלות מעורבות רבה יותר בהרגלי האכילה של הילדים.
מודל לחיקוי
ההורים מהווים עבור הילדים מודל לחיקוי מבחינת תפיסות חיים, עמדות והרגלים שונים. כך גם בהקשר להרגלי אכילה - כדאי לשאוף ליותר ארוחות משותפות, לפחות אחת ביום, ופחות הסתגרות של כל אחד בחדרו עם צלחת שהכין לעצמו בחופזה במטבח.
קראו עוד:
מעבר להזדמנות לשיחה נעימה ושיתוף מחוויות היומיום, נוכל להקנות לילדים הרגלים לאכילה נכונה, בריאה ומאוזנת, ולצפות באופן בו ילדינו בוחרים את האוכל, מעדיפים אוכל כזה על פני אחר, מגוונים, מצומצמים, בררנים, ממהרים ללעוס ולבלוע, "משחקים" עם האוכל, לועסים בהנאה או מתעכבים ואף מתקשים בלעיסה ובבליעה.
"כדאי לשאוף ליותר ארוחות משותפות, לפחות אחת ביום, ופחות הסתגרות של כל אחד בחדרו עם צלחת שהכין לעצמו"
ננסה לשים לב להערות שלכם כלפי הנראות, הגוף והרגלי האכילה שלכם בפני הילדים. ילדים שסובלים מהפרעת אכילה או נמצאים בתחילתו של תהליך הידרדרות יהיו רגישים מאוד לאמירות אלו, במיוחד כאשר הן באות מהוריהם.
עיסוק מופרז בנראות
בעשורים האחרונים ובפרט בתקופת הקורונה, משך החשיפה לרשתות החברתיות ולמסכים הולך וגובר. ילדים ובני הנוער נחשפים למסרים מעולם תרבותי התומך ב"להיות רזה, שרירי, חטוב, יפה ומוצלח", בדומה לכוכבי הרשת והטלוויזיה.
הם לחלוטין נמצאים תחת מכבש לחצים לא פשוט לעמוד בסטנדרט הגבוה שנראה מולם. לעתים, לצד עיסוק מופרז ומעוות באוכל ובנראות, ישלבו גם ספורט מאומץ ולא מבוקר.
בהמשך למודל החיקוי שאנו יכולים לשמש עבור ילדינו, בדומה לאכילה, כך גם לגבי ספורט. אימוץ של שגרת אימונים קלילה ומשחררת עבור כל בני הבית יכולה לאפשר מקום של פורקן מתחים.
נשים לב לפסיביות קיצונית של הילד, לסרבנות לאיזושהי פעילות גופנית וננסה לגלות גמישות ויצירתיות על מנת לגייסו למשימה המשפחתית. כמובן חשוב לשים לב לעיסוק מוגזם בספורט ולניסיון לשרוף קלוריות באופן אובססיבי ומוקצן".
אוכלים כי משעמם
כולנו טרודים במציאת תעסוקה לילדינו, ואחרי תקופה כל כך ארוכה הרעיונות היצירתיים הולכים ונשחקים. ומה עושים כשמשעמם? אוכלים! כאן נעשה כל מאמץ לנתק את החיבור האוטומטי הטבוע בנו ובילדינו בין שעמום ורגשות שליליים בכלל לבין אוכל.
מה אפשר לעשות? נאכל בשעות קבועות עד כמה שניתן, בארוחה מסודרת ולא בדרך אגב, ארוחה משמעותית ומזינה, נבשל ביחד אם אפשר, נחווה את הבישול והאפייה, את התהליך ולא רק את התוצר המוגמר הנאכל ללא תשומת לב. וכמובן - נאכל ללא מסכים לצידנו, שפוגעים באכילה מודעת וקשובה.
הכלה והקשבה
בתקופה זו, שבה קיימת עלייה משמעותית בעוצמות המצוקה שהילדים חווים, בחרדות, בסימנים של התנהגויות אובססיביות וכן בהפרעות האכילה, יש מקום חשוב לשיח הרגשי המשפחתי. זהו מהלך מורכב ומאתגר במשפחות שבהן לא התנהל שיח כזה עד כה, אולם גם התייחסות קטנה ועדינה יכולה לגעת במי שחווה את הקושי.
תנו מקום לרגשות השליליים. זה עלול להיות מבהיל, אבל הם חלק מהחוויה האנושית. הפנו שאלה מתעניינת אל הילד, הציעו מפגש משותף, גם אם קצר, אך איכותי ומשמעותי, הראו שאתם כאן עבורו. דווקא בתקופה מבלבלת זו, הילד צריך אתכם כדי לפרוק מעליו את החששות, הפחדים, התסכול ואף את תחושת הבדידות.
אכילה רגשית
בניגוד לגישה של "להיות רזה וחטוב", מצב שעלול להוביל לעתים עד לכדי אנורקסיה או בולמיה, יש שייקחו את המצב לקיצון השני - השמנת יתר. אוכל יכול להוות עבורנו אמצעי לשיפור ההרגשה הכללית שלנו ולשיפור מצב הרוח, וזה בסדר, כל עוד אנו מצליחים ליהנות מהארוחות שלנו, גם בארוחות המשפחתיות, גם ברגעי השעמום, והופכים אותן למזינות ומושקעות.
כאשר אנו מוצאים את עצמנו או מזהים את ילדינו כלואים במעגל שבו הם פונים אל האוכל שוב ושוב, מתנחמים לרגע, אך כעבור זמן מה מצב רוחם יורד, הם חסרי חיות, ומשמיעים אמירות העלולות להצביע על דימוי עצמי פגוע ודימוי גוף ירוד, אז כדאי שניכנס לדריכות.
במצבים אלו של אכילה רגשית הילד פונה אל האוכל, אולם לא מתוך רעב פיזיולוגי ולא חווה תחושת שובע, אלא על מנת להפחית מהמצוקה הרגשית, ולמעשה חווה הקלה מקומית שלאחריה "נפילה" דרמטית.
"דווקא בתקופה מבלבלת זו, הילד צריך אתכם כדי לפרוק מעליו את החששות, הפחדים, התסכול ואף את תחושת הבדידות"
החוויה היא שמה שאמור היה לשפר את הרגשתי הוא הגורם לי למעשה להרגיש רע עם עצמי. במידה שהרגלי אכילה נכונים מצליחים להביא לשיפור זה נהדר, אולם אם לא, נבין כי ילדנו זקוק לעזרה, והוא כלוא במעגל שקשה לצאת ממנו לבד.
נורות אדומות
מלבד ההסתכלות שלנו ההורים על התנהלות הילדים סביב נושא האוכל, בפרט בתקופה זו, אחדד כמה נקודות קריטיות, שאם הבחנתם בהן, מומלץ לפנות להתייעצות עם איש מקצוע.
אכילה איטית במיוחד, "משחק" עם האוכל, חיתוך לחתיכות קטנות, העברת האוכל מצד לצד בצלחת ועוד סימנים שנראים כמו משיכת זמן והימנעות מאכילה. כמו כן בררנות יתר, ביקורת על האוכל, למשל, זה קשה, זה בלתי לעיס, זה יבש, כך שנותר לא מעט מזון בצלחת והמנה מצטמצמת משמעותית. בנוסף, קושי לשבת לאורך זמן בארוחה, תזזיתיות, חוסר שקט, קימה לשירותים, ומה שעוד יכול לשרת את ההימנעות ומשיכת הזמן.
לצד ההתנהלות בארוחות עצמן, ישנן התנהגויות מעוררות חשד, למשל פעילות גופנית אינטנסיבית במטרה לשרוף קלוריות, אגירת מזון במקומות שונים בבית, היעלמות חריגה של מזון מהמזווה, הקאות ושלשולים, חשיבה שלילית, הבאה לידי ביטוי באמירות חוזרות ונשנות טעונות ביקורת שלילית על המראה החיצוני, התנהגות של שליטת יתר, וכן מדידה תכופה של המשקל.
אנחנו לא יכולים לפקח על ילדינו בכל רגע נתון, בטח לא כהורים למתבגרים הזקוקים לתחושת שליטה ומרחב פרטי, אך יש חשיבות לנוכחות ההורית בתקופה זו שבה ילדינו חווים את רגשותיהם בעוצמה.
במידה שזיהיתם התנהגות חריגה, פנו לאיש מקצוע. זיהוי מוקדם של הפרעות אכילה ימנע את חומרת המצב ויאפשר קבלת טיפול עם תוצאות מהירות וטובות יותר.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית במרפאה לבריאות הנפש ילדים ונוער במרכז הרפואי הלל יפה
