תקראו לי נאיבית אבל אם המציאות מבחינתכם היא ריבים אינסופיים ומשחק סכום אפס בו רק אחד מנצח, תודה לכם - אני בוחרת בנאיביות. אני יודעת דבר אחד חשוב- שבחיים, שלא כמו בספורט, כשאנחנו נאבקים אחד בשני כדי לנצח יש רק מפסידים. הניצחון שלי זה ההפסד שלנו, וזה מה שקורה בהרבה משפחות טובות שהיו פעם משפחה אחת והתחלקו לשתיים.
השנה יותר מתמיד, החזרה ללימודים יוצרת אי נחת מוחשי, כשהערפל הכבד סביב הלוגיסטיקה מעיב על השמש התופחת של ספטמבר ומביא אתגרים ייחודיים למשפחות פרק ב'.
ודאות ולוח זמנים מאורגן הם הלחם-מים של משפחות במצבי גירושין ופרק ב'. גם ככה היומיום שלהן רווי באירועים לא צפויים כלכלית וארגונית: "צריך לשלם", "צריך להוציא את הילד מוקדם יותר מהמסגרת". עכשיו לצד כל חוסר הוודאות הכללית במשק ובמערכת החינוך גם משפחות פרק ב' נפגעות.
הלחץ של ההתארגנות והממשק בין שני הבתים הוא גפרור חם שעלול להצית דיונים ישנים בין הורים פרודים בנושאים של כספים, על מי עושה יותר, מי לא עושה דבר או מי לא עושה מספיק. ואל תוך המתח הזה נשאבים גם בני הזוג מכל צד ונוצרות קואליציות. ואנחנו כבר למודי ניסיון מהקיץ האחרון שכשהקואליציות רבות - העם סובל.
המפתח להתחלה שנה טובה גם להורים, גם לבני הזוג וגם לילדים מכל הצדדים, מסתכם בסופו של דבר בשני דברים: אדיבות ותקשורת יעילה בין כל המעורבים. וכשאני כותבת כולם אני מכלילה גם מורים ומנהלים. אם כי במיוחד הורים ובני זוגם, הם חלק בלתי נפרד מהבטחת ההצלחה הלימודית של הילדים ורווחתם הרגשית.
מה שקורה או לא קורה בשני בתים של ילד יכול להשפיע על מצבו הטוב בבית הספר ועל יכולתו להתרכז וללמוד. במילים פשוטות, ילדים מתפקדים הכי טוב כשכל חברי צוות ההורות עובדים בשיתוף פעולה עבורם ומעמידים את טובתם וצרכיהם לפני הצרכים שלהם.
זה אומר שגם אם עד עכשיו היחסים ביניכם היו לא משהו, תחילת שנת לימודים חדשה היא הזדמנות מצוינת לחשב מסלול מחדש בשיתוף הפעולה ביניכם כהורים. חזרה לבית הספר פירושה שלא רק שהילדים חוזרים למקומות למידה, אלא שזו גם הזדמנות חדשה ללמוד לתקשר טוב יותר.
כמה דרכים שיעזרו לכם לעשות את זה:
1. תהיו פרו-אקטיביים
רוב בתי הספר עדיין לא פיתחו מדיניות ופרקטיקות ייעודיות לילדים שבאים משני בתים. המורים הם הפרטנרים שלכם. זה יעזור מאוד שבשלב מוקדם תארגנו פגישה כדי לספר למורה על העולם ממנו הילד/ה מגיעים לבית הספר. מי האנשים שנמצאים בו ויגיעו לקחת אותו מהמסגרת.
חשוב לוודא שהמידע יגיע לשני הבתים (על פי חוק) והכי חשוב שבשיח הכיתתי משפחות פרק ב' יקבלו תשומת לב ראויה כמו משפחות יחידניות, מאמצות או להט"ביות.
2. לוח זמנים משותף בין כולם
נכון יש לכם מנדט מלא להחליט לגבי חינוך, חוגים ועוד אבל כל מה שקשור בלוחות זמנים ומשפיע גם על שאר בני הבית חייב לקחת בחשבון את בני הזוג של ההורים. לוח שנה משותף בו משתפים מתי יש חוגים, אירועים עלויות של אירועים מיוחדים ועוד, כדי שהצרכים של כולם יילקחו בחשבון.
למשל - חוג של ילד שנופל על זמן עבודה של בת הזוג שזקוקה בו זמנית לעזרה עם התינוק שבבית. אלו דברים שכיחים שצריכים פתרון מסודר. זכרו, אנחנו הרבה יותר טובים בלשתף פעולה כשאנחנו חלק מהדיון.
קראו עוד:
3. חלקו ביניכם את העומס
מכירים את המשפט "צריך כפר שלם כדי לגדל ילד"? במקרה הזה יצא לכם טוב. יש לכם שני בתים ובין שלושה לארבעה מבוגרים. תקדמו גישה צוותית. חלוקת עבודה - רכישת הציוד, לגבות פעילויות בבית ספר, לאפות עוגה אם צריך, לעקוב אחרי הווב-טופ, כל אחד ומה שהכי זורם לו.
4. תבטיחו שבאירועי בית ספר הצרכים של הילדים הם לפני הכול
הופעות, טקסים, יום הורים, סופי שנה, וכל אירוע של הילדים - הילדים הם במרכז, לא המבוגרים. אם המבוגרים לא יכולים להיות מכבדים, הם צריכים לשבת רחוק אחד מהשני או להיכנס בנפרד. אם אמא ממש לא מסוגלת לחלוק את יום ההורים עם האישה החדשה של אבא או להיפך, בני הזוג לא יבואו וימצאו דרך אחרת לחגוג עם הילדים.
5. לעולם אל תמעיטו בכוחה של חשיבה חיובית
באופן מדעי המחשבה השלילית עולה בתודעה שלנו פי שתיים מהר יותר מהמחשבה החיובית. באופן פרקטי זה עניין של אימון. חשיבה חיובית היא גישה נפשית ורגשית המתמקדת בצד המואר של החיים ומצפה לתוצאות חיוביות.
במקום לצפות (או לחשוש) משחזורים של הדרמות של שנה שעברה, תשמרו על גישה אופטימית ותאמינו (כפעולה אקטיבית) שהשנה הזו באמת יכולה להיות אחרת.
יש כל סיבה לקוות שהשנה היחסים ביניכם עם האקסים שלכם עשויים להיות שונים, שהילדים שלכם יסתגלו וירגישו טוב בבית הספר ושכולכם תמצאו דרכים לעבוד יחד כדי לפרנס את ילדיכם.
אם תחשבו רע אתם יכולים מבלי לשים לב להניע נבואה שמגשימה את עצמה. תהיו סבלניים, תנשמו ותזכרו שכל סיטואציה (שאתם כבר מכירים, אני יודעת, ו"כלום לא עוזר" ו"אין סיכוי שתשתנה") יכולה בשינוי תפיסתי להתפרש אחרת.
הסיטואציה היא תמיד 5% מהאירוע, 95% זו הפרשנות שלנו שמובילה לקונפליקט. אז פשוט תשנו פרשנות. זה אומר לעצור את האוטומט שלנו ולחשוב שוב, כמו שאמרתי זה אימון. תהיו פתוחים לאפשרויות חדשות לקראת היעד שאין שני לו - שותפות אפקטיבית בין ההורים ורווחה נפשית לכולם.
