לפי החוק בקליפורניה, בגיל 15 וחצי אפשר להתחיל ללמוד נהיגה. בגיל 16 ניתן להוציא רישיון. השלב הראשון בתהליך הוא מבחן תיאורטי, שאותו אוריה שלנו עבר בקלות.
כמה ימים לאחר התיאוריה, דפקה בדלת הבית שלנו בחורה. היא נראתה לי בערך בגיל של אוריה ושאלה אם הוא נמצא, לרגע חשבתי שיש לו חברה. שאלתי אותה מיהי והיא אמרה לי שהיא המורה שלו לנהיגה. לפני שהספקתי להגיד משהו הם נעלמו.
אחרי שעתיים השיעור הסתיים. המורה חתמה על טופס "היתר נהיגה" והודיעה לי שמעתה אוריה רשאי לנהוג ברכב בנוכחותי או בנוכחות כל אדם אחר שיש לו רישיון נהיגה. כאשר ארגיש שהוא מוכן לטסט, ולאחר שיצבור לפחות 50 שעות נהיגה, ניצור איתה קשר. הוא יידרש לעבור עוד שני שיעורי נהיגה של שעתיים ואז יוכל לגשת לטסט במשרד הרישוי.
כל מדינה בארה"ב קובעת לעצמה את הגיל בו ניתן לקבל היתר לנהיגה עם מבוגר ואת הגיל בו ניתן לקבל רישיון. יש מדינות, כדוגמת אלסקה, דקוטה הדרומית והצפונית, קנזס ועוד, בהן ניתן לקבל היתר נהיגה בגיל 14. בדקוטה הדרומית ניתן לקבל רישיון בגיל 14.5.
איך בדיוק הורה אמור ללמד את הבן שלו נהיגה? אתם בטח זוכרים שלמורה שלכם לנהיגה הייתה דוושת ברקס בכיסא שליד הנהג, באמצעותה הוא עצר את האוטו בכל פעם שכמעט עשיתם תאונה. אז זהו, מסתבר שבאוטו שלי אין כזה דבר, וגם לא במכוניות של מיליוני אמריקאים שמלמדים את ילדיהם נהיגה.
לטורים הקודמים:
אין צורך לומר שאחרי שיעור אחד של שעתיים, אוריה לא ידע שום דבר בנהיגה. כיוון שאני לא מורה לנהיגה, הייתי צריך לגבש אסטרטגיה. אפשרות אחת היא להתחיל בטבילת אש קשה ואז לעבור לקל. כלומר, להיכנס עם אוריה לכביש המהיר, יש שם תשעה מסלולים לכל כיוון, ואז להגיד לו, למשל, לרדת שמאלה במחלף.
אם הוא יצליח לעבור שמונה נתיבים כדי לפנות שמאלה ואנחנו נצא מזה בחיים, הכל כבר יהיה קטן עליו בהמשך. האפשרות השנייה היא לחפש מגרש חניה גדול וריק ולהתחיל ללמוד לנהוג. בחרנו במגרש של טרגט.
בגיל צעיר עולים על כביש מהיר
אוריה אמר פעם שבאמריקה נערים רבים לומדים לנהוג באוטו לפני שהם יודעים להסתובב לבד ברחוב או לעלות על אוטובוס. זו כמובן הגזמה. מכל מקום, בבתי ספר רבים בארה"ב, ישנם מגרשי חניה גדולים שבהם חונים התלמידים שמגיעים לבית הספר באוטו.
אוריה היה השנה בכיתה י"א, וכשליש מהתלמידים בכיתה שלו הגיעו לבית ספר ברכב שלהם. אוריה לומד בבית ספר יהודי שתלמידיו מגיעים מכל רחבי לוס אנג'לס, חלק מהתלמידים נוהגים בכל יום עשרות קילומטרים בכבישים מהירים כדי להגיע לבית הספר. אני מודה שזה משהו שאני לא לגמרי מבין.
ההתחלה הייתה פחד אלוהים. גם אם החניון של טרגט ריק (ותסמכו על האמריקאים שהוא אף פעם לא ריק), עדיין, תמיד ישנה אפשרות שבטעות ניכנס עם האוטו לסיבוב קצר בחנות. אחרי שעות רבות במגרש חניה עברנו לרחובות צדדיים ומשם לרחובות יותר ראשיים.
בכל פעם שנסע לפנינו אוטו שנראה יקר, צרחתי על אוריה שישמור מרחק. אוריה צבר הרבה יותר מ-50 שעות על ההגה עד שחשבנו שהגיע הזמן. רגע לפני שהוא אמור היה לעבור את הטסט, פרצה הקורונה ומשרד הרישוי נסגר. מאז הכל תקוע.
ביטוח מוזל לתלמידים טובים
אחרי קבלת הרישיון, השלב הבא הוא רכישת ביטוח שיתאים לנהג צעיר. בארה"ב חברות ביטוח רבות מעניקות הנחה לתלמידים שמציגים ציונים טובים מבית הספר. אנחנו עדיין לא שם, אבל אני כבר יכול לדמיין את המשא ומתן. אוריה יצטרך להסביר לנציג חברת ביטוח למה יש לו רק B באנגלית.
אין לי מושג אם השיטה שאנו מכירים מקליפורניה היא טובה או רעה. אני לא יודע אם צעירים אמריקאים מעורבים ביותר או בפחות תאונות דרכים מאשר צעירים ישראלים. ובכל זאת, כמה תובנות:
1. מדיניות לפיה הורים מלמדים את ילדיהם נהיגה אפשרית רק במקום שבו ישנה תרבות של נהיגה סבלנית. אם היו צופרים לאוריה בכל פעם שהוא התמהמה ברמזור או עשה טעות בכביש, החוויה הייתה שונה לחלוטין.
2. זו שיטה שעשויה לחסוך המון כסף. המחיר ששילמנו עבור שש שעות נהיגה היה סביר לחלוטין (אף כי מובן שיש אנשים שבוחרים לקחת יותר שיעורים מהנדרש בחוק).
3. ללמד את ילדך נהיגה, זו עוד דרך מרעננת ומפתיעה להכיר אותו (ואת עצמך) יותר טוב.
4. יש בשיטה הזו משהו שמעורר מחשבה. באמריקה, לטוב ולרע, התרבות היא שכל אדם אחראי לחייו, המדינה ממעטת להתערב. לימודי נהיגה זה כנראה חלק מאותה מגמה.
התפיסה היא שהילד שלך, הוא לפני הכל הילד שלך. בטרם ינהג באוטו לבדו הוא יידרש להיבחן במשרד הרישוי. אבל מי שיחליט מתי זה יקרה זה בעיקר אתה. אתה יכול לנהוג איתו 50 שעות לפני המבחן, או 500 שעות, אתה תחליט ולא המורה שלו לנהיגה. בסופו של יום, זה החיים של הילד שלך והאחריות היא קודם כל שלך.
הכותב הוא עורך דין, נשוי ואב לחמישה ילדים. המשפחה מתגוררת בקליפורניה באופן זמני
