כשהורים מספרים לי שהילד שלהם מכור למסך, לא יכול בלי המשחק החדש, פשוט התמכר לאפליקציה כלשהי, אני נעה במקומי באי נוחות.
ההגדרה של התמכרות, לפי המילון היא: שימוש חוזר בכמויות הולכות וגדלות של חומר או התנהגות הגורמים הנאה, אשר מביאים את המשתמש בהם למצב שבו מניעה של שימוש גורמת למצוקה ודחף להשתמש שוב. זהו מצב של תלות נרכשת פסיכולוגית וגופנית בחומר או בפעילות כלשהם.
אז נכון שכשאתם אומרים לילד שיניח את הנייד בצד או מבקשים ממנו לכבות את הטלוויזיה הוא עלול להגיב בקיצוניות, אבל הוא לא מכור. עדיין לא, וזה הזמן הנכון לעצור את זה.
כמה שעות ביום הם מול המסך?
הסגר, הלימודים מרחוק, החופש הגדול, כל אלה הם תירוצים מעולים לאפשר לילדים יותר זמן מסך, בעיקר כשאין הרבה אופציות אחרות לבילוי. עד לא מזמן הייתי בטוחה שהילדים שלי לא נמצאים הרבה בנייד ואז לתומי בדקתי דרך אפליקציה שמראה כמה שעות הילד מחובר וחשכו עיניי. הבנתי שמרבית השעות שהוא ער הוא מול מסך, והבנתי שזו האחריות שלי לשנות את זה.
קחו לדוגמה ילד במסיבת יום הולדת עומד ליד שולחן המתוקים ולוקח עוד ממתק ועוד חטיף ועוד אחד. מה אנחנו אומרים לו ברוב הפעמים? "די! מספיק! אתה מגזים!", אבל הוא לא מגזים, הוא ילד. ילד שמולו מבחר ממתקים - למה שלא יאכל?
הוא לא מודע להשלכות ולא מבין את המשמעות. זה, הורים יקרים - התפקיד שלנו. הוא לא מגזים, אנחנו אפשרנו לו להגזים, אנחנו לא הסברנו לפני המסיבה ואנחנו לא הגבלנו במהלך המסיבה. כך שהאחריות היא שלנו, לא שלו.
גם כאשר מדובר בזמן מסך ההתמודדות היא זהה. אם תתנו לילדים חופש ומסך, הם יהיו בו. תיזכרו בעצמכם כילדים ונערים כשנכנסו המסכים לחיינו. ולמה ללכת אחורה? תבדקו את עצמכם עכשיו. כמה זמן ביום אתם במסך? כמה אתם באמת עושים דברים אחרים שלא כוללים מסך?
כמה אתם באמת נוכחים בבית מהרגע שאתם חוזרים מהעבודה? אלו שאלות קשות אבל אם תענו עליהם בכנות תראו שהיכולת להגביל את הילדים תלויה אך ורק בכם.
קראו עוד:
למי יש כוח להתווכח?
ברוב הפעמים אנחנו מוותרים לילדים שלנו ומאפשרים להם יותר זמן מסך ממה שהינו באמת רוצים לאפשר פשוט כי אין לנו כוח. אין לנו כוח להתווכח, לא בא לנו להיות ההורים הרעים. אין לנו כוח לריב איתם, להתמודד איתם, אפילו להיות איתם במקום להיות מול המסך. אם אנחנו בתור מבוגרים לא יכולים לוותר על זמן המסך שלנו איך אנחנו מצפים מהם לוותר על זמן המסך שלהם?
מסכים הם לא דבר רע. טכנולוגיה, קדמה, כל אלה היו לפנינו ויהיו גם אחרינו והחוכמה היא להתמודד איתם ולשלב אותם בחיים שלנו בצורה מאוזנת.
הילד יכול לראות טלוויזיה ולקרוא ספרים. הוא יכול לשחק בנייד ולטייל בחוץ. הוא יכול לצפות בטאבלט וללכת לחוג. זה לא בחירה של או זה או זה, אלא שילוב של הכול ביחד. ואם הילד אוהב רק מסך או לא מוצא כרגע עניין בדברים מחוצה לא - אז תגבילו. תגבילו את הזמן שבו מותר לו לצפות במסך, תבנו איתו תוכנית מסודרת של זמני צפייה, זמן צפייה ובמה הוא יכול לצפות.
כמה טיפים שיעזרו לכם בהתנהלות מול הילדים בהגבלת זמן מסך:
1. אתם אלה שמחליטים, אתם אלא שמשלמים על המסכים האלה, כך שבסופו של דבר הכוח אצלכם. גם אם הם לא ידברו אתכם, יכעסו, יגיבו בצורה קיצונית ביחס - הכוח הוא שלכם.
2. אתם משמשים דוגמה. אם אתם רוצים שהם יהיו פחות מול המסך - תהיו אתם פחות מול המסך. ילדים רואים ושמים לב להכול, גם כשאתם בטוחים שלא. אם אתם דורשים זמן משפחתי או זמן לעשות דברים אחרים ללא מסך- תנו להם דוגמה אישית.
3. תהיו עקביים! אם תגידו להם עוד משחק אחד ודי ותאפשרו שני משחקים, או שתסכימו לסרט אחרון ותתנו להם להמשיך לצפות אחריו אתם לא עקביים ולא אמינים והם לא יקשיבו לכם בעתיד.
4. תציעו להם אלטרנטיבות. הכי קל לבהות במסך או לשחק בנייד. הציעו להם פעילויות אישיות ומשפחתיות שיעזרו להם להחליט.
