השבוע הבת שלי, בת ה-13, שאלה אותי אם הייתי רוצה להתחלף איתה בשיער. לי יש רעמת תלתלים לא פשוטה לטיפוח, על כך יעידו שאני טוענת בצדק כל המתולתלות באשר הן. לה יש שיער חלק ומלא שמספיק שהיא מסרקת אותו מיד אחרי המקלחת והוא נראה מושלם לאורך ימים.
חשבתי קצת מה לענות לה על השאלה. הרי ברור שאני רוצה להחמיא לה, זה גיל כזה שמתעסקים בו כל הזמן במראה החיצוני ופידבק של אמא זה דבר חשוב ובונה. אבל אז הפתעתי קצת את עצמי ועניתי לה שלא, אני לא מעוניינת להתחלף איתה. הוספתי שאני מאד אוהבת את השיער שלי ובכלל שלמה עם איך שאני נראית.
היא הופתעה מהתשובה, לא לתשובה הזו היא ציפתה. ראיתי שהיא לקחה לעצמה כמה שניות לחשוב על מה שאמרתי לה כרגע. אפילו חייכה לעצמה חיוך קטן כזה, אולי של הפתעה ואולי היא פשוט אהבה את התשובה שלי והבינה את המסר.
אז למה בעצם עשיתי את זה? כי רציתי שהמסר יעבור אליה חד וחלק והמסר הוא שנולדנו עם קלפים מסוימים, שאת חלקם אין לנו שום דרך לשנות. הם לא תלויים בנו בכלל ואנחנו יכולים וצריכים לקבל ולאהוב את עצמנו כמו שאנחנו.
הרי אנחנו לא מושלמים, לא חיצונית ולא פנימית. הלוואי שהייתי קולטת מתמטיקה כמו שאני קולטת שפות. הרי אין לזה סוף. אני מי ומה שאני וזהו זה. שיער למשל, גם אם אתמיד ואטפל, לא אוכל לשנות את האופן שבו הוא גדל ממני. הוא תמיד יצמח מתולתל.
קראו עוד:
היא נמצאת בגיל שבו מעבירים את החופש הגדול באינסטגרם ובטיקטוק ומגוונים ביוטיוב. אם העיניים מורמות מהמסך זה בשביל לאכול משהו או לצאת קצת מהבית, בדגש על קצת. מה שלא עושים ומה שלא יוזמים - בסוף הכול חוזר למסכים.
בהתחלה הייתי נגד ההתעסקות המוגזמת הזו בדימוי הגוף, הרי מצד אחד זה בלתי נמנע, זה הגיל שבו העניין מתעורר. מצד שני המסכים הפכו את זה להרבה יותר זמין - מצטלמים ומעלים תמונות בקצב שאנחנו לא הכרנו כשהיינו בגילם.
אני חושבת שמגיל אפס עד גיל 18 יש לי שניים, אולי שלושה אלבומי תמונות וזהו. כמה יש להם? תארו לכם שהיינו לוקחים את כל התמונות שלהם מהטלפונים רק מהשנה האחרונה ומכניסים לאלבומים, כמה אלבומים היינו מקבלים?
אז למה בהתחלה הייתי נגד? מה קרה אחר כך? שמתי לב לתופעה מעניינת. דווקא ההתעסקות הכלל עולמית הזו בעצמם, במראה שלהם, בחיצוניות שכל כך מעסיקה אותם, הולידה דבר מבורך - קבלה של האחר.
נערות ונערים עם כל סוגי הגוף/עור/שיער/גוון מעלים בלי סוף תמונות שלהם לרשתות החברתיות. חלקם הופכים למובילי דעת קהל, מה שנקרא משפיעני רשת והם לגמרי פותחים את הצוהר לקבלה של מראה שונה.
להסתובב בעולם עם ביטחון
יוטיוברים, כוכבי טיקטוק ואינסטגרם מגיעים בכל המינים, הצבעים, המראות, הבגדים והסגנונות, ומשדרים מדי יום תוכן שמופץ לקהלים בגודל של תכנית טלוויזיה בפריים טיים ולפעמים אפילו הרבה יותר מזה. יש כאלו עם עשרות מיליוני עוקבים מכל העולם.
פתאום ברחוב אנחנו רואים נערות ונערים בעודף משקל למשל לובשים בגדים שפעם לא היינו רואים. כשאני הייתי נערה אותם נערים ונערות היו "צריכים" חברתית לכסות את עצמם במבוכה בבגדי אובר סייז ולהצניע את הקיום שלהם במרחב הציבורי. הימים האלה עברו וטוב שכך.
כולם ראויים לאהבה, להסתובב בעולם עם ביטחון עצמי שהם מושלמים בדיוק כמו שהם, איזה כיף שלשם אנחנו הולכים.
