את התפקיד האמהי הראשון שלי יישמתי על ילדה שהיא לא שלי. האביר על הסוס הלבן הגיע עם ילדונת בת ארבע. בהתחלה זה זרם. נכון, לתפקיד היו מגבלות מנדטוריות ורגשיות אבל גם לא הכרתי משהו אחר. שנתיים אחרי הגיעה המשותפת. בימים הראשונים הרגשתי כמו מישהי שהבינה פתאום שזכתה ב-1+1, אבל מהר מאוד הוצפתי ברגש חדש שלא הכרתי קודם. מישהי שהיא שלי, רק שלי. לא חולקת אותה עם אף אמא אחרת. אני מחליטה, אני מעצבת, אני הבעלים הבלעדיים.
ככל שהקשר שלנו הלך והתהדק, הרגשתי שאני מתרחקת מאחותה הגדולה. האמת שגם היא. זה קרה בסוף המילניום הקודם, בואכה המאה ה-21. מאז התמקצעתי בתחום וגיליתי עולם שלם של אימהות שאימהותן המשולבת קדמה לזו הביולוגית, שהרגישו בדיוק כמוני.
אחת המטפלות הקליניות בעולם בתחום משפחות משולבות היא ד"ר פטרישיה פפרנוב, פסיכולוגית בעלת דוקטורט בחינוך ייעוצי וזוכת פרס מטעם איגוד הפסיכולוגיה האמריקאי בשנת 2017 על תרומתה לפסיכולוגיה המשפחתית בתחום המשפחות החורגות. בעצמה אמא ביולוגית וחורגת (מונח שהיא משתמשת בו). אחרי שחיזרתי אחריה לשיחת זום בנושא, דיברנו על הורות משולבת, אהבה וקנאה.
"את מרגישה אחרת לילד שלך מאשר לילדים שהם לא שלך", אומרת ד"ר פפרנוב. "אבל האמירה שלה, שלמראית עין מובנת מאליה, מציפה רגשות סוערים וסותרים בקרב זוגות בפרק ב' שחוויית הילד הביולוגי הראשון לאחד מהם חושפת בפתאומיות את פערי הרגש הללו ואת השאלה המטרידה 'איך אוכל לגשר על הפערים האלו?' זאת חוויה שמעוררת הרבה רגשות אשם שלעיתים מעלה משאלת לב סמויה 'הלוואי ורק זאת הייתה המשפחה שלי - התינוק שלנו, בן זוגי ואני'".
אשמה ובושה
"אם את רוצה שהמשפחה המשולבת הזאת תהיה כמו משפחה ראשונה זה מרגיש נורא, כי הרגשות שונים", אומרת ד"ר פפרנוב. "אם את יודעת שהכמיהה הזאת היא תהליך טבעי ונורמלי זה עוזר. אם לא, את תרגישי נורא".
"נוכחות תינוק חדש עם ילדים חורגים מוסיפה מתח, וכולם זקוקים לזמן שלהם לבד במקומות הבטוחים כדי להתאקלם מחדש"
אני אומרת למודרכות שלי - "זה נראה שאת באבל על אובדן הפנטזיה של משפחה ראשונה".
"זה נכון. כי מה שבעצם האמא החורגת הטריה לעיתים קרובות מרגישה זה שהיא נכשלת - 'מה לא בסדר בי שאני לא אוהבת את הילדה החורגת שלי כמו שאני אוהבת את הילד שלי?' בן הזוג אומר לה 'את מתנהגת לתינוק אחרת מהדרך שבה את מתנהגת לילד שלי'. זה יושב על חוויה של אבל.
"אני אומרת למטופלות שלי לעיתים קרובות 'את היית רוצה להרגיש לילד החורג שלך את מה שאת מרגישה לילד שלך'. החוויה הזאת יכולה בקלות להוביל לאשמה, בושה והתרחקות בין בני זוג. אבל מתחת לזה אני חושבת ששני בני הזוג עשויים להיות באבל על כך שמשפחות פרק ב' פשוט לא מרגישות כמו משפחות פרק א'.
"זוגות שיכולים לתמוך אחד בשניה, לחלוק את הרגשות האלו ולבכות יחד, יכולים להתקרב זה לזו דרך החוויה הזאת, בדומה לזוג שמחזיק ידיים כשהם עולים לנסיעה על רכבת הרים מהירה".
איך עושים את זה?
"הדבר הראשון זה לתת לחוויה מילים. אני יכולה להגיד לאב הביולוגי 'אתה מרגיש קרוע בין אשתך והילדים שלך. כשאתה נמצא עם הילדים שלך, אשתך נפגעת. כשאתה נמצא עם אשתך, הילדים והתינוק החדש מרגישים בחוץ. זה מעמד מתסכל להיות בו. זה לא שאתה עושה משהו שהוא לא בסדר, זו העובדה שאתה חי במשפחה משולבת.
"אני אומרת לאמא הטריה 'נראה שכל כך היית רוצה להרגיש לילדים החורגים כמו שאת מרגישה לילד שלך, אבל את מרגישה אחרת. למרות שאת מאוד דואגת לילדים החורגים, עדיין זה הילד שלך והם לא. הילד שלך מאוהב בך ואת בו. לילדים החורגים שלך יש אמא אחרת והלב שלהם נתון קודם כל לה. את אקסטרה בחייהם.
"תוסיפי לזה שבמידה ואמא שלהם מעבירה להם מסרים עוינים, הם יכולים להתנהג בצורה די מגעילה ולדחות אותך. בגלל הרגשות השונים הללו אתם שניכם לא מרגישים אותו הדבר'. לשניהם אני אומרת: 'זה עצוב להרגיש שונה. זה לא מה שקיוויתם לו, נכון?' אני יכולה לעזור לכם לחלוק את הרגשות שלכם אחד עם השנייה בדרך רכה, לא ממקום של האשמה או בושה'. ומוסיפה - 'אתם יכולים לקבל את זה שאתם מרגישים שונה ולתמוך אחד בשניה?'"
ואם רגשות האשם משתלטים איך אפשר לעזור להם?
"מה עזר לך?"
אני לא יודעת. זה היה לפני כל כך הרבה שנים.
"אהיה יותר ספציפית - כשהילדה שלו הייתה בסביבה, הרגשת שיש לך אישור להיות לבד אם הילדה שלך?"
לא. הרגשתי שאין לי את החופש להראות אהבה לילדה שלי כי אני יודעת שהיא תרגיש רע.
"אחד הדברים שאני מצאתי בעבודה רבת השנים שלי עם משפחות משולבות שאנחנו חושבים שאנחנו מתחברים אחד לשני בזה שאנחנו מבלים יחד רוב הזמן. אבל האמת היא שבכל פעם שכולם יחד יש התעוררות מתח בגלל הפערים בעוצמת הקשר הרגשי בין הורה-ילד להורה חורג-ילד שמשפיעים על חוויית השייכות של כולם.
"נוכחות תינוק חדש עם ילדים חורגים מוסיפה מתח וכולם זקוקים לזמן שלהם לבד במקומות הבטוחים כדי להתאקלם מחדש. אמא זקוקה לזמן עם התינוק החדש שלה ללא הילדים האחרים. הילדים צריכים זמן לבד עם אבא שלהם שבו הם לא נדרשים לחלוק אותו עם האמא החורגת והתינוק החדש.
"אבא צריך זמן עם הילדים שלו מנישואיו הקודמים, כי בעוד בת הזוג שלו מתמוגגת מהאמהות הטריה והחדשה, הוא מרגיש קרוע כי לחווייתו כשהוא נמצא איתה ועם התינוק החדש הוא מזניח את ילדיו".
קראו עוד:
עוד היא מוסיפה, "אמא חורגת שהיא אם ביולוגית חדשה יכולה לחוות אכזבה שבן הזוג לא מרגיש את אותן העוצמות שהיא מרגישה בסטטוס החדש, אבל כשהילדים שלו נמצאים תשומת הלב שלו צריכה להתחלק. גם אצל הילדים התגובות מגוונות. בעוד לחלק מהילדים יהיה קשה עם הריחוק של בת הזוג, לחלק מהם זאת אפילו הקלה. קשה לחלוק.
"יש ילדים שמאוד מתחברים לאחים החדשים וזה נפלא ומרגיש כמו 'דבק' משפחתי, ויש ילדים שעבורם לראות את האם החורגת עם התינוק החדש יכולה להיות חוויה קשה שמעוררת שאלות שייכות - 'היא אוהבת את התינוק יותר ממני' או 'כולם מתרגשים מהתינוק החדש ולא ממני', 'אני צריך ללכת לבית השני והתינוק נשאר כאן עם אבא שלי'. ההבנה של התגובות השונות והתמיכה בהן מאפשרת לכולם להתייצב מחדש בתוך המערכת".
האם יש שוני בין אימהות חורגות שבאות בלי ילדים לאלו שבאות עם ילדים?
"אני לא יודעת, אפשר לנחש. המעבר לאימהות של ילד משותף הוא פחות חד כשאת כבר אמא. היה לי מטופל, אב חורג לילד כומר לשעבר, שכשהפך לאב בפעם הראשונה במשפחה המשולבת הוא אמר: 'אני מאוהב בתינוק שלי אבל אני לא מאוהב ככה בילד החורג שלי. מה לא בסדר איתי? אני אדם נורא'. אם יש לשניכם ילדים ושניכם הורים ביולוגים וחורגים שמביאים תינוק זו לא אותה הרגשה של 'וואו, אני מאוהבת. אני רוצה להיות רק עם הילד הזה'".
ומה עם אבות חורגים שהופכים לאבות ביולוגים בפעם הראשונה?
"אב חורג שחי עם בת זוגו ובתה במשך כארבע שנים לפני שנולד התינוק המשותף אמר: 'התאהבתי כל כך בתינוק החדש הזה. אהבתי את בתי החורגת, אבל מעולם לא הרגשתי ככה כלפיה. הרגשתי כל כך אשם ולא בסדר. שאני נכשל כאבא חורג'. כשנשאל אם הוא שיתף את זה עם אשתו, ענה: 'זה מביש מדי ואני חושש שהיא תהיה נסערת ממני, מה שיהפוך את זה לבלתי נסבל עוד יותר'.
"כשאני שומעת את זה, זה גורם לי להיות כל כך עצובה. זה קורה בין השאר מכיוון שאין מספיק מידע איכותי עד כמה הורות ביולוגית והורות חורגת שונות. החוויה שונה בעוצמות שלה משום שגם אם זה לא הילד הראשון של בת הזוג שלו, נשים עם ילדים מנישואים קודמים נוטות להיות הרבה יותר זמן עם הילדים מאשר גברים, ולכן הם עשויים להרגיש פחות קרועים. סביר להניח שגם העובדה שגברים ללא ילדים מנישואים קודמים הם בצד מקבלי מזונות ילדים, ולא המשלמים, מקלה".
"אמא חורגת שהיא אם ביולוגית חדשה יכולה לחוות אכזבה שבן הזוג לא מרגיש את אותן העוצמות שהיא מרגישה בסטטוס החדש"
אפשר לתת לזוגות תקווה?
"יש לי שלושה ילדים חורגים ובת ביולוגית, צעירה מהם. משלושת ילדיי החורגים יחד יש לי שבעה נכדים. כשבתי ילדה את הבן שלה, הרגשתי שונה. אני אוהבת את הנכדים החורגים שלי אבל הלב שלי נפתח בצורה אחרת כשבתי ילדה. אני מכירה סבתות שמרגישות את אותו הרגש לנכדים החורגים שלהן כמו לנכדים הביולוגים. בשבילי זה הבדל של יום ולילה, ולמרבה המזל אני לא מרגישה רע לגבי זה.
"לשני הבנים החורגים שלי אין בעיה עם זה, אבל כן ניסיתי לדבר על זה עם הבת החורגת שלי שאני יודעת שהיא חשה קנאה על כך שאני אוהבת את הנכד הביולוגי שלי באופן שונה מהדרך שבה אני אוהבת את שני הילדים המקסימים שלה.
"אני חושבת שאנחנו יכולים להגיד שלפעמים הדברים האלו עוברים עם הזמן ולפעמים לא. מה שחשוב יותר זו השאלה - האם את יכולה להיות נחמדה וחומלת לעצמך, והאם אתם יכולים להיות חומלים אחד לשני על מנת להתקרב זה לזה? כי הרבה פעמים אנחנו עושים בדיוק ההיפך.
"אנחנו רוצים להתקרב אבל עושים פעולות מרחיקות, מאשימים אחד את השני ש'היא לא אוהבת את הילד שלי כמו את שלה' או נמנעים מלדבר על זה כי הרגשות האלו כל כך כואבים ועלולים להיות טעונים, אבל כשאנשים מצליחים באמת לדבר הם מרגישים אחרת".
עוד היא מוסיפה: "אני תמיד אומרת למטופלים שלי שזה כמו לחלוק דעות פוליטיות. כששני אנשים מרגישים אותו הדבר לגבי טראמפ קל להם לדבר, אבל כשהם מרגישים שונה זה ממש קשה.
"במשפחה משולבת בני הזוג מרגישים שונה לילדים אחד של השני. האמא החורגת אומרת: 'כשהילדים שלך נכנסים אל החדר אני מרגישה שאני נדחקת החוצה. ואם אני אמא חדשה אני גם צריכה לחלק את תשומת הלב שלי עם ילדים שהם אפילו לא ממש נחמדים אליי.
"הוא לעומתה מרגיש 'איזה כיף, עכשיו כל המשפחה שלי יחד', ואלו שתי חוויות שונות מאד וכדי שיוכלו לדבר אחד עם השני על זה, הם צריכים להיות רכים וחומלים אחד עם השני. הם חייבים קודם להרגיע את עצמם על מנת להגיע אחד אל השני מבלי לבקר או לסגת. זה קשה יותר לביצוע, דורש אימון שרירים של איפוק, סבלנות והקשבה אבל זה אפשרי".
