אף אדם בישראל לא יופתע כשנספר לו שבכל בית בממוצע כיום יש לפחות ארבעה מסכים. טלפון חכם, טלוויזיה, מחשב, טאבלט ומוצרים נוספים המקלים על חיינו בכל כך הרבה אופנים, עד שאיננו מסוגלים כבר להסתדר בלעדיהם.
לצד היתרונות הברורים שיש בקדמה הטכנולוגית, יש גם חששות הקשורות בשימוש במסכים על ידי ילדים. החל מזמן ממושך מול המסך, דרך חשיפה לתכנים לא ראויים ועד איבוד היכולות החברתיות. אז מה עושים? כאנשים בוגרים, שלרוב גדלו בסביבה טכנולוגית שונה, ללא מסכים, אנו יודעים לשמור ולהישמר מפני שימוש לא נכון במסכים. אך מה עם האחריות שלנו כהורים?
כמו בתחומים אחרים הקשורים לחינוך ילדינו, מעורבותינו נדרשת גם בתחום הזה. גם אם אנחנו לא מומחים לענייני מסכים, חובתנו כהורים היא להגן על ילדינו ולהיות נוכחים, מעורבים, פקוחי עיניים (ולא מפקחים), קשובים, מעוררי מחשבה, מתווכי מציאות, מגנים, מדריכים וכתובת להתייעצות.
הנה כמה כללים עשו ואל תעשו:
1. חנכו ולמדו על השימוש במסכים - הכוונה ללמד, להדריך וליידע את הילדים בסכנות הקיימות במסכים וברשתות החברתיות. איך? על ידי שיתוף במקרים שקרו באופן מותאם גיל עם דוגמאות.
"מגיל צעיר ילדים מסתכלים על ההורים שלהם. הם צופים טובים ומסיקי מסקנות גרועים, ולכן החינוך למסכים מתחיל אצל ההורים"
2. צרו אלטרנטיבות לתעסוקה - אם אתם לא רוצים שהם ישבו מול המסך כל היום צרו להם אופציות אחרות הכוללות תנועה, מפגשים חברתיים ועוד. גם כשאנחנו משועממים אנחנו פונים לסמארטפון או לטלוויזיה שינעימו את זמננו. ילדכם אינם שונים מכם.
קראו עוד:
3. דוגמה אישית - אם אתם רוצים שהילד שלכם יהיה פחות מול המסך אתם צריכים להבין שאתם המודל לחיקוי. כשהילד מדבר איתכם, עזבו את הטלפון ודברו לפניו ולא למסך.
כשאתם מטיילים, כשאתם עם בן או בת הזוג, כשאתם יושבים לאכול או כשאתם ממתינים בתור לדואר, שימו לב היכן תשומת הלב שלכם - האם אתם נוכחים ברגע או מחוברים למסך? מגיל מאוד צעיר ילדים מסתכלים על ההורים שלהם. הם צופים טובים ומסיקי מסקנות גרועים, ולכן החינוך למסכים מתחיל אצלנו ההורים - "מודלינג".
4. גבולות- הציבו גבולות ששומרים על הבריאות, הבטיחות והביטחון של הילדים שלכם. הגיעו עם עצמכם ואז עם בן או בת הזוג להסכמה בכל הנוגע למה מקובל עליכם בביתכם באשר לשימוש במסכים וברשתות החברתיות (בזמנים רגועים ובמצבי משבר).
5. תיאום ציפיות - נסו לצור תשתית ביתית לשימוש נכון במסכים באמצעות הסכמים ותיאום ציפיות, לצד כבוד הדדי והעדר שיפוטיות. אחרי שהצבנו את הגבול עם בן הזוג שלנו, נשב עם ילדינו, נציג את הנושא שאנו מעוניינים לדון עליו ולהגיע להסכם.
אנחנו לוקחים בחשבון שלילד שלנו יש זכות להשתמש במסכים ושהם חלק מהעידן של היום בדיוק כמו שההורה משתמש במסכים. חשוב לשים לב שגם אתם עומדים בהסכמים המשותפים.
כך נבנה הסכם:
● נקפיד על זמנים רגועים ונעימים לשיחה.
● נציג בפני הילד יום לפני את נושא המסכים שעליו נרצה לדון וניתן לו את האפשרות לחשוב מה הוא חושב על הנושא ואיך הוא היה רוצה שהנושא יתנהל בבית שלנו.
● נקשיב לילד, גם אם אנחנו לא מסכימים איתו.
● נביע את העמדה שלנו.
● בהנחה שאין הלימה בין הרצון של ההורים ושל הילד, נבקש ממנו למצוא את אמצע הדרך בדרך יצירתית. במידה ויהיה לו קשה נציע לו את עזרתנו כשאנחנו מגיעים עם גמישות מסוימת מצידנו.
● נבנה הסכם ובסופו נסכם שבעוד שבוע נפגש שוב לדון על ההסכם ולראות אם צריך לעשות בו שינויים.
7. הימנעו מאיומים ועונשים – "אם לא הכנת שיעורים לא תקבל חצי שעה זמן מסך", באופן הזה אנו מאדירים את השימוש במסך ומגדירים אותו כפרס ששווה לעבוד קשה כדי להגיע אליו. כשרוצים להמעיט את זמן המסך, האדרת המסכים לא תטיב עם מטרתנו.
8. גיל הילד - עד גיל שנתיים ההמלצה היא לא לתת מסכים.
אל תפחדו מהתמכרות למסכים, פשוט תחנכו לשימוש נכון במסכים. בדיוק כמו שלא נמנע מילדנו חציית כבישים, אלא נאמן אותם תשע שנים לחצות את הכבישים, כדי שכשיגיעו לגיל המותר יוכלו לעשות זאת בעצמם בבטחה, כך גם עם המסכים.
זכרו, בעידן שבו אנו חיים המסך הוא חלק מחיינו. ילדכם יפגוש מסכים במוקדם או במאוחר וכדאי שיעשה זאת כשהוא מודע לסכנות ולמשמעויות.
הכותבת היא מדריכת הורים בשיטת אדלר
