עם פרוס חג החירות, עלתה בזיכרוני הבחנה שעשה אריך פרום, פסיכואנליטיקאי ומחבר אחד הספרים המעניינים והאהובים עליי "מנוס מחופש".
פרום הבדיל בין חירות שלילית: "חירות מאת" - השתחררות האדם משליטת הטבע והחברה (מי מיאתנו לא רוצה להשתחרר לפעמים ממטלות, ממחויבויות עסקיות, מהבית ואפילו מבני משפחה?), לבין חירות חיובית: "חירות לשם" - פעילות של אהבה ועבודה שמחברת את האדם עם העולם (החופש לאהוב, להעז, לחלום ולהגשים).
לפי פרום, הפתרון הראוי לאדם הוא להוציא אל הפועל ולהגשים את הפוטנציאל האישי והעוצמות הטמונות בו, ובכך להיות נאמן לעצמו.
בימי קורונה, מרביתנו ממוקדים בלצאת לחופשי מאיום ההידבקות וההדבקה, הבידוד והמגבלות על פעילות ותנועה. רבים מאיתנו מפספסים את אחד השיעורים המשמעותיים שהקורונה יכולה הייתה ללמד אותנו: איך אנחנו, למרות ואולי בזכות המגבלות, בוחרים לחיות חיים מספקים שפחות תלויים בדברים חיצוניים וארצות רחוקות, ויותר קשורים לאנשים אהובים לצרכינו הרגשיים ולמחשבות מצמיחות.
על מנת לא להתמודד עם הלבד ועם עצמנו, אנו רצים מאטרקציה לאטרקציה וממפגש חברתי אחד למשנהו
רצים מאטרקציה לאטרקציה
למרות שכולנו מצהירים שאנחנו כמהים לחופש, אם נתבונן מקרוב באופן שבו מרביתנו בילינו טרום ימי הקורונה חופשות או זמן פנוי, מתבהרת תופעה הפוכה, שבה אנו רצים למלא כל חלל זמן העומד לרשותנו בפעילות ובעשייה צפופה. אם אפשרנו לעצמנו חופשה בחו"ל, לא אחת השכמנו מדי בוקר כדי לכבוש עוד יעד תיירותי ומשם ליעד הבא. המוטו הוא להספיק כמה שיותר בכמה שפחות זמן. לאחר "חופשה" אנו מוצאים עצמנו מותשים וזקוקים לחופשה מהחופשה.
קראו עוד:
בימי חג, אנו לא פעם נופלים לאותה מלכודת. על מנת לא להתמודד עם הלבד ועם עצמנו, אנו רצים מאטרקציה לאטרקציה וממפגש חברתי אחד למשנהו. אם אין לנו לוח זמנים מלא ועשיר, על פי תפיסתנו, אנו חשים מאוכזבים, בודדים ודחויים. זמן פנוי "לא מנוצל" נתפס על ידנו, במובן מסוים, ככישלון.
באותו אופן, הסביבה מקבעת את התפיסה כי הצלחה ואושר מתבטאים בהמצאות בחברה ובעשייה. אם נישאל כיצד בילינו את החג ונענה כי היינו בבית מבלי לתבל את זמננו בעיסוקים חברתיים, נזכה להרמת גבה ואולי לקמצוץ של רחמים. אנו חברה המקדשת את ה-Doing על חשבון ה-Being.
תפיסה זו מאפיינת לעיתים גם את ההורות שלנו ומתבטאת בתובענות שלנו כלפי עצמנו, למלא את זמנם של ילדנו במגוון אטרקציות, בילויים וטיולים. עוד לפני החג, נכנסים הורים רבים לכוננות ומסע הצטיידות של כרטיסים, שוברים ומסלולי טיול עתירי פעילויות.
באופן זה, אנו משדרים לילדים כי מוטב שימצאו בחברה ובפעילות מתמדת, במקום לחנך אותם להעריך ולהוקיר גם זמנים שבהם הם יכולים להיות לבד, לחשוב, להירגע וליהנות מפעילות אהובה ויצירתית לבדם. היכולת להיות בשקט ולבד עם עצמנו היא מיומנות נרכשת שיכולה להוות נכס ולחולל פלאים לרווחה הנפשית שלנו ולמפלס אושרנו.
הפחד משעמום
רבים מאיתנו חוששים מלהימצא לבד ומתחושת שעמום. בניגוד ליחסי הציבור הגרועים לו זוכה השעמום, יש למצב יתרונות לא מבוטלים. שעמום נמצא מחקרית כמצב תודעה המקדם שימוש בדמיון, מיקוד וחשיבה יצירתית. מחקרים הוכיחו כי זמן פנוי ללא חברים וללא פעילות, כגון צפייה בטלוויזיה או משחק במחשב, הביא לעלייה ביצירתיות בקרב ילדים, אשר בהעדר הורים שהפעילו אותם, גילו, מצאו ופיתחו תחומי עניין חדשים ומגוונים.
אנו משדרים לילדים כי מוטב שימצאו בחברה ובפעילות מתמדת, במקום לחנך אותם להעריך גם זמנים שבהם הם יכולים להיות לבד
על מנת לאפשר לילד לפתח יכולות קוגניטיביות ורגשיות עצמאיות, יש להעביר לו את המסר כי האחריות למציאת עניין חלה עליו ולא על ההורה באופן בלעדי ולהימנע מלמהר "לפתור" את חווית השעמום עבורו.
הורים גרושים, אשר חווים רגשות אשם על אובדן התא המשפחתי, עלולים לחוש צורך "לפצות" את ילדיהם ולהרבות בפעילויות אינטנסיביות באופן מוגזם. מניע נוסף להתנהגות מפצה היא החשש כי במידה והילד ישתעמם חלילה, הוא לא ירצה לבלות בחברת ההורה ויעדיף את ההורה המעתיר גירויים ובילויים.
הורים הם דמויות משמעותיות עבור ילדיהם ויש להם תפקיד רגשי, ערכי וחינוכי. אם נהפוך עצמנו לאמרגנים ומפיקים, הדבר לא יחזק בהכרח את הקשר ולא ימצב את ההורה בעמדה של דמות משמעותית, העומדת לצידו של הילד באופן עקבי ומהווה עבורו כתובת לשיחה, עזרה ותמיכה.
על מנת לצאת לחופשי מדפוסים שליליים שמגבילים אותנו ומונעים מאיתנו תחושת סיפוק והגשמה, נדרשת התבוננות אמיצה במעשינו, בהתבטאויות שלנו ובמחשבותינו, על מנת לזהות חסמים ולהיות מסוגלים להשתחרר מהם. מבחינה זו לכל אחד יש את ה"מצרים שלו", בתחומים שונים בחייו בכלל ובהורות בפרט.
אני מאחלת לכם יציאה מהמצרים שלכם והתקדמות אל עבר החופש לשם הגשמת משאלות לבכם.
הכותבת היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן ומחברת הספרים "עוצמת ההקשבה" ו"כאב אנלוגי בעידן דיגיטלי", בהוצאת מטר
