לפני שבועיים איתמר וייס (3.5) הלך עם ילדי הגן שלו לטיול בגן סאקר בירושלים. מכיוון שהוא אלרגי לבוטנים, צוות הגן ביקש מכל ההורים לשלוח את הילדים עם חטיף סגור שאינו מכיל בוטנים.
למרות זאת, היו הורים ששלחו את הילדים עם במבה וחטיפים מכילי בוטנים אחרים. את שקיות הבמבה הסייעת הרפואית שלו וצוות הגן ראו והחרימו. היה חטיף שהן לא זיהו את מרכיביו, איתמר נחשף לחטיף ומיד התנפח, קיבל זריקת אפיפן ופונה לבית החולים שערי צדק בניידת טיפול נמרץ.
"לילך אשתי קיבלה את הטלפון מהסייעת. למעשה היא קיבלה הודעה עם תמונת החטיף שהוא אכל", מספר נתנאל וייס, אביו של איתמר. "היא הייתה בעבודה, הדופק שלה עלה וישר שלחה אליי את התמונה.
"הסייעת אמרה שאיתמר נגע בחטיף לא מזוהה ושהשפתיים שלו נפוחות, יש לו שלפוחיות סביב הפה והוא מתגרד. לילך רצה לגן סאקר והגיעה בדיוק לפני שהזריקו לו את האפיפן. אני הגעתי כמה דקות מאוחר יותר. במקרה הייתי בדרך לירושלים ולמעשה נסעתי אחרי ניידת טיפול נמרץ שהגיעה לזירה.
"ילדי הגן היו מבוהלים גם כן. זה ממש השאיר בהם טראומה. סיפרו לנו שהיו ילדים שלא הסכימו לאכול במבה אחרי כן. הרבה הורים התקשרו וממשיכים להתקשר אלינו גם היום כדי לראות מה שלומנו".
ומה שלום איתמר?
"הוא מתמודד בצורה מדהימה, אבל אין ספק שהאירוע היה טראומתי במיוחד. במשך כמה ימים הוא שאל אותנו על כל דבר 'מה זה? יש בזה בוטנים? שאני לא אהפוך לכדור אדום ויתנו לי זריקה'".
האם הורי הגן יודעים על מצבו של איתמר?
"כן. בכניסה לגן יש שלט שאוסר להכניס מוצרים עם בוטנים בגלל איתמר, וגם יש תמונות שלו שכתוב בהן כי הוא אלרגי לבוטנים. נשלחו הודעות על ידינו ועל ידי צוות הגן שאוסרות להביא חטיפים עם בוטנים. הכול נעשה כמו שצריך ואנחנו לא באים ממקום שיפוטי או מאשים, אלא רק מתוך רצון לעורר מודעות. אני חושב שאין מספיק מודעות.
"התקשורת לא מספיק מסקרת את הנושא של אלרגיות מסכנות חיים, והרבה מאוד אנשים עד שאין להם מקרה כזה קרוב אליהם, פשוט לא מפנימים את גודל הסכנה. הם לא מבינים למשל שהאלרגן שבבוטנים מסכן את הילדים האלרגיים כשהוא רק מתפזר באוויר אפילו.
"אנחנו משוכנעים שלא עשו זאת בכוונה. זה בדיוק העניין. הקלות הבלתי נסבלת של חוסר מודעות או חוסר עניין לנושא הזה, זאת הבעיה. בשביל זה חשוב לנו לספר את הסיפור של איתמרי. החשיפה לא קלה עבורנו, אבל במקרה הזה אנחנו מבינים שרק חשיפה תאפשר למנוע את המקרה הבא".
קראו עוד:
כאמור, הסיבה שבגללה וייס מתראיין היא כדי להעלות מודעות, וכשהוא נותן דוגמאות מבינים עד כמה ההורים לא מכירים את הסכנות. "כשאיתמרי היה קטן לקחנו אותו לגן שעשועים. אחד הילדים פתח במבה ואיתמר התחיל להתגרד כי הוא רגיש מאוד", מספר וייס. "ביקשנו מאם הילד שתתרחק עם הבמבה כי זה מסכן את הילד שלנו, אבל היא התעקשה שאין בעיה.
"בפעם אחרת ילד אכל במבה ואחרי כן ניגש למתקנים. איתמר עלה לאחר מכן על המתקנים והתחיל להתגרד. כשלילך העירה לאמא אחת שתסגור את הבמבה של הבן שלה, היא ענתה לה 'אבל הילד שלי יבכה. אין מצב שאני לוקחת לו את החטיף'. אז לילך אמרה לה 'אבל הבן שלי עלול למות'. זה לא שיכנע אותה ולילך ברחה משם עם איתמר".
"כשלילך העירה לאמא אחת שתסגור את הבמבה של הבן שלה, היא ענתה 'אבל הילד שלי יבכה', אז לילך אמרה לה 'אבל הבן שלי עלול למות'"
עוד הוא מוסיף, "בירושלים קידמנו מהלך להקמת גנים ציבוריים שאסור להכניס אליהם אלרגנים. אמורים להיות כיום ארבעה כאלה ואנחנו באופן אישי מכירים אחד בשכונת הר חומה. עם זאת, בסופו של דבר בלי מודעות של הורים, המצב לא יוכל להשתפר. מה הבעיה לא לקחת חטיף לגן ציבורי? מה הבעיה להביא במקום פרי או ירק? מכרים שלנו כבר הפסיקו להביא איתם חטיפים לגנים ציבוריים בגלל המקרה שלנו. לאט לאט מעוררים את המודעות".
האלרגיה של איתמר התגלתה כשהוא היה בן עשרה חודשים. "זה היה בפסח והוא אכל עוגית בוטנים אצל סבא שלו", מספר וייס. "פתאום הוא התנפח, התגרד כולו וטסנו איתו לרופאה. היא הודיעה לנו מיד שמדובר על אלרגיה לבוטנים ונתנה לו פניסטיל שעזר לו.
"אחר כך התחלנו מעקב דרך רופאת אלרגיה וגילינו שהוא גם אלרגי לביצים. האלרגיה הזו כבר עברה אבל לבוטנים הוא עדיין אלרגי ברמה קשה ומסכנת חיים. לכל מקום אנחנו הולכים עם מזרק אפיפן. בכל מקום אנחנו מיד בודקים את השטח, האם יכול להיות שקיימים פה בוטנים או מוצרים המכילים בוטנים. זה קשה ומעייף לפעמים.
"אם איתמר ירצה ללכת לימי הולדת של חברים, הוא לא יוכל להיות שם לבד אלא יצטרך השגחה. בגן, אחרי מאבק שלנו קיבלנו עבורו סייעת רפואית צמודה. זה לא פשוט. אתה מבין שהבן שלך תלוי בסביבה וביכולת שלה לסייע לו".
"גם אנחנו היינו לוקחים איתנו חטיפים לגן כשגליה הגדולה שלנו נולדה. לא דמיינו שאנו מסכנים ילדים אחרים"
איזה מסר היית רוצה להעביר להורים?
"הייתי רוצה להעביר מסר פשוט לפיו מודעות סביבתית מצילה חיים. רק אם כולנו נשים לב לסובבים אותנו, וניקח רגע כדי לחשוב על האחר לפני שאנחנו חושבים על עצמנו, נוכל לשנות את המציאות.
"אם נלמד לשלוח את הילדים לגנים עם אוכל שאינו מכיל אלרגן שמסוכן לילד בגן, זה יהיה שיעור גדול עבור כולנו. גם אנחנו היינו לוקחים איתנו חטיפים לגן כשגליה הגדולה שלנו נולדה. לא דמיינו שאנו מסכנים ילדים אחרים. אחרי שאיתמרי נולד וגילינו את האלרגיה שלו זה שינה לנו את התפיסה.
"עד כמה שאנחנו שמחים שיש לאיתמר סייעת רפואית, שבלעדיה אנחנו לא יודעים איפה היה עכשיו, בסופו של דבר בלי שינוי תפיסה של הורים לילדים, המקרה הבא עלול להסתיים הרבה יותר גרוע".
