אומרים שהילדים שלנו נולדו "טאבולה ראסה", לוח חלק לגמרי, ואנחנו, ההורים, הסביבה והחיים עצמם משפיעים על התפתחותם ועל עיצוב אישיותם. אני חושבת על השנה החולפת שבה נכנסה הקורונה לחיינו, ושינתה אותם מהקצה עד הקצה, ועולות לי שאלות מטרידות: מה הילדים שלנו למדו השנה? וכיצד כל זה יכול להשפיע עליהם בעתיד?
אנחנו נמצאים בסגר שלישי, ולכן אי אפשר להימנע מהעובדה שבשנה האחרונה הילדים שלנו למדו מילים חדשות שלא הכירו קודם לכן, כמו: "קורונה" ו"אלכוג'ל" , וגם חוו על בשרם מילים כמו "סגר" ו"בידוד".
הם כבר יודעים שבסגר שוב החיים בחוץ נעלמים, והם יושבים למשך שעות על גבי שעות במסכים. חלקם מגלים באינטרנט עולם ומלואו, ומלמדים את עצמם דברים חדשים, כמו: שפות, עריכת מוזיקה ויצירת סרטונים, בעוד חלקם משחקים במשחקי און ליין במשך שעות, גולשים בטיקטוק ובאינסטגרם, ונחשפים לעיתים גם לבריונות ברשת.
עולמם התהפך
בשנה האחרונה הילדים שלנו למדו גם שסבא וסבתא הם בעלי הסיכון במשפחה. ואם עד לאחרונה הם נטלו חלק פעיל בבילוי עם המשפחה ובטיפול בנכדים, הרי שהשנה הילדים למדו שאסור לחבק אותם כי זה מסוכן להם. הם למדו להסתדר בלי חיבוקים, עם חגים מצומצמים וגם לעשות צורה של לב עם הידיים מרחוק.
אין ספק שבשנה האחרונה הילדים שלנו למדו גם לשקר. הם למדו שסגר הופך מהר מאוד ל"ישראבלוף" במיליון דרכים שונות, וצריך לחשוב היטב מה אומרים אם פוגשים שוטר בדרך. הם למדו גם לשקר ביומיום שלהם, בזום למשל. הם הבינו מהר מאוד שאם הם לא רוצים לפתוח מצלמות בשיעור אז אפשר לומר שהמצלמה מקולקלת ולשים תמונת פרופיל, כשבעצם באותו הזמן הם גולשים בטיקטוק או פשוט ממשיכים לישון.
"הילדים למדו להסתדר בלי חיבוקים, עם חגים מצומצמים וגם לעשות צורה של לב לסבא וסבתא עם הידיים מרחוק"
אגב, השנה הם גם למדו הרבה על עצמם ועל סגנון הלמידה המתאים להם. יש תלמידים שהזום היטב עימם ובתקופה הנוכחית הם גילו שהלימודים בזום מספקים להם סוג של שקט, והלמידה העצמית בבית טובה עבורם. לעומתם, ישנם כאלו שעולמם התהפך עליהם. תלמידים שהיו להם ציונים גבוהים, וכעת אינם מצליחים ללמוד ולהוציא ציונים כפי שהורגלו.
המערכת מבחינתה אינה יכולה לעזור להם מעבר לשיעורים בזום, ובזמן סגר נוסף אף מורה פרטי לא יכול להגיע. ואז מגלה התלמיד, שהתאמץ כל השנים "להיות בסדר" את אוזלת היד של המערכת החינוכית. הוא מגלה שהוא עדיין אמור להתנהג לפי אותם "כללים" אבל אף אחד לא באמת יכול לעזור לו.
וכל זה מבלי לומר מילה על מה וכמה מהחומר הם בכלל מספיקים ללמוד השנה, על פערים חברתיים ולימודיים שהולכים וגדלים, בגרויות שלא ברור מה יהיה איתן, ובכלל מה יקרה עם הדור הזה בעוד שלושים שנה.
הגבולות לא ברורים
הילדים למדו השנה שסמכות היא לא באמת סמכות, כי בינינו סמכות שצועקת עליך בזום זה אומנם לא נעים אבל היא עדיין היא נמצאת ממרחק, ובמקרה הכי גרוע אתה פשוט עוזב את הזום ואחר כך מתנצל.
ואל תתבלבלו, הם למדו שסמכות אינה סמכות לא רק במקרה של בית הספר, שגם הוא הפך לדבר ארעי, כזה שהולכים אליו רק מדי פעם ולמעט שעות, אלא גם במקרה של הממשלה, שמתפרקת בפעם הרביעית. אין סמכות, אין מבוגר אחראי עקבי, הגבולות לא ברורים, וילדים מספיק חכמים להבין את זה, ולהסיק מסקנות.
קראו עוד:
אף אחד מהחוקרים עדיין לא באמת יודע מה תהיה ההשפעה של כל אלו על המוח שלהם, על פיתוח המיומנויות החברתיות שלהם ובכלל על תפיסת המציאות, שלא לדבר על הדימוי העצמי והביטחון האישי.
"בית הספר הפך לדבר ארעי, כזה שהולכים אליו רק מדי פעם ולמעט שעות"
המחקרים שפורסמו לאחרונה מצביעים על עלייה ברמות החרדה של הילדים ועל תחושות בדידות שהולכות וגוברות. תחושת האיום, חוסר השגרה ואי הידיעה מה יקרה איתנו מחר בבוקר גורמות לכולנו לחץ וחוסר מנוחה, ולכל אלו מתווספים גם הילדים שנמצאים יחד איתנו למשך שעות ארוכות, וחשים הכול. גם מה שאתם חושבים שאתם מסתירים מהם.
המשפחה הפכה לעוגן
בכל המצב הזה יש גם הרבה נקודות אור. ילדים רבים למדו השנה מהו הערך, הכוח והחשיבות של המשפחה. השעות הרבות שהם מבלים יחד עם המשפחה, בכל הגילאים, כולל אלו שנאלצו לוותר על הטיולים של אחרי צבא, החזירה את חשיבות ערך המשפחה לקדמותו, ובמקרים רבים, המשפחה הפכה לעוגן. עוגן משפחתי שמאפשר לילדים להרגיש ביטחון, ומחזק אותם.
הילדים שלנו למדו השנה גם לפתח תחביבים, ולהעסיק את עצמם. כמות הילדים שמבשלים, יוצרים סרטונים, ומשחקים שחמט רק הולכת וגדלה. הם למדו לחגוג ימי הולדת, מסיבות סיום, בת מצווש ובר מצווה בצורה שונה מזו שהייתה, ואם תרצו אפילו צנועה יותר.
הם למדו מהו הערך של חברים, ומפגש עם חברים הפך לדבר מיטיב ומשמח שהם מחכים לו. חלק מהילדים למדו גם להכיר את הארץ וליהנות מטיולים רגליים, מטיולים בכלל ומהיכרות עם פינות חמד שיש בה.
עדיין מוקדם מדי להבין מה תהיה ההשפעה של השנה האחרונה על ילדינו. בעיקר מכיוון שאנחנו לא יודעים מתי כל זה יסתיים. אין ספק שיחד עם היאוש על כך שאנחנו נמצאים כרגע בסגר נוסף, הרי שנושא החיסון בהחלט מעודד ונותן אור ותקווה שאנחנו מתקדמים בצעדי ענק לעבר חזרה לשגרה.
עד שזה יקרה, קחו נשימה עמוקה וחבקו את הילדים שלכם. כי מעבר לחשש מה יהיה עם ההשכלה שלהם, הפערים החברתיים והשהייה במסכים, מה שהכי חשוב כרגע הוא התקשורת ביניכם ובינם ושתאמינו בהם, אבל באמת, לא בערך.
כרגע אתם הדמות המרכזית והקבועה בחייהם, ואתם אלו שיכולים לחזק את הביטחון העצמי שלהם, למלא אותם באהבה, ובעיקר להגיד להם שהכול יהיה בסדר.
