אנחנו חושבים שכבר הבנו הכול על האתגרים של הריחוק החברתי, הקושי להתרכז בזום, השעמום והריבים עם האחים, אבל יצא לכם בתקופה האחרונה לשבת עם הילדים ולשאול אותם איך הם מרגישים? מה עובר עליהם? מומחי הורים מסבירים אילו שאלות כדאי לשאול ואיך לעזור לילדים לבטא את הרגשות שלהם.
מורן וילנר-סקאל, פסיכולוגית, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית של ילדים:
1. איך אתה מרגיע את עצמך כשאתה נלחץ?
התקופה מזמנת דאגות ופחדים. ילדים לפעמים מתקשים להביע במילים את הקושי שלהם, והוא עשוי לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות שלעיתים מכעיסות את ההורים, כמו ילדה שמסרבת ללמוד או ילד שמתפרץ כשההורה צריך לצאת מהבית.
עם הזמן הילדים מפנימים פונקציות של הרגעה, של ויסות רגשי ודיבור פנימי מיטיב שהם קיבלו בצעירותם מהוריהם, שעוזרים להם להתמודד ברגעים של פחד, דאגה ומשבר.
ככל שהילדים יותר גדולים, ניתן וכדאי לברר איתם אילו דברים מסייעים להם להירגע במצבי פחד ולחץ, אילו פונקציות הרגעה הם סיגלו לעצמם, היכן הם זקוקים לתיווך וסיוע של ההורים או דמות משמעותית אחרת והיכן הם יכולים להתמודד בכוחות עצמם. אפשר לעשות "סיעור מוחות" יחד עם הילד ולעזור לו לחשוב על דרכים להתמודד.
2. למה אתה מצפה כשאתה קם בבוקר? מה עושה לך טוב?
ברוב הבתים בוקר הוא זמן לחוץ. ההורים צריכים לסייע לילדיהם להתארגן, ובמקביל צריכים גם להתארגן בעצמם ליום העבודה. במשפחות רבות תחילת היום מלווה בלחץ, בהערות ובזירוזים. בתקופה הזו שבה רבים מהילדים לומדים מהבית התקופה מלווה גם בדאגה של ההורים, לעיתים בשלט רחוק, שהילדים מסתדרים ועושים את הנדרש מהם בכפוף למסגרת החינוכית.
למרות זאת, חשוב לשים דגש על הטוב שיש ביומיום. בייחוד משום שהדאגות, הקשיים וחוסר הוודאות נוטים לתפוס את קדמת הבמה. לכן אפשר וכדאי בערב לפני השינה לקחת רגע ולחשוב יחד עם הילד על משהו טוב שהוא מצפה לו למחרת או על משהו טוב שקרה לו ביום שחלף.
בכך, לעזור לילד לראות את הטוב, למצוא את הרגעים השמחים ולטפח את האופטימיות שלו. מחקרים רבים מצאו שפרקטיקה של מציאת הטוב ביומיום היא דרך לחזק את החוסן הנפשי שלנו, ואפילו להעלות את רמות האושר שלנו.
3. מה את מקווה שיקרה בעוד x זמן?
עבור חלק מהילדים התקופה הזו עשוייה להחוות כמו נצח, כשמחשבה על "היום שאחרי" כמעט ולא חולפת בראשם. מצד אחד זה מה שמאפשר להם הסתגלות טובה לשינויים, הם לא נאחזים בעבר, חיים את ה"כאן ועכשיו", אולם מצד שני דווקא מחשבה על זמנים אחרים עשויה להפיח בהם תקווה ועשויה אולי לסייע לאותם ילדים שמתקשים להתמודד עם מה שהתקופה מזמנת.
לכן, אפשר לשאול אותם מה עובר להם בראש, מה הם מדמיינים שיקרה, מה הם מקווים שיקרה, תוך שימת לב לכך שזה שאנחנו מאוד רוצים משהו ומקווים לו לא אומר שהוא בהכרח יקרה. אפשר לעשות גם תיאום ציפיות במובן הזה עם הילדים, למשל ילדה שמאוד רוצה טיול בת מצווה בחו״ל, אפשר לדבר איתה על כך, לדמיין להיכן נרצה לנסוע ומה נעשה שם, לקוות שזה אכן יתאפשר בקיץ הבא, אך לשמור גם על ההבנה שיכול להיות שזה עדיין לא יתאפשר.
קראו עוד:
רוני לנגרמן־זיו, מדריכת הורים, מכון אדלר:
4. מה את חושבת על הקורונה?
אחרי תקופה כל כך ארוכה שאנחנו חיים תחת איום הקורונה, אנחנו בטוחים שכולם יודעים במה מדובר. אבל ילדים ניזונים ממקורות מידע שונים – מהאינטרנט, מרבע כתבה בחדשות שהיו דלוקות כשהם עברו בסלון, מסיפורים של חברים. לא בטוח שכל החלקים הצטרפו להם לכדי תמונה נכונה.
לפני שאנחנו נותנים את התשובה חשוב לשאול "מה אתה יודע על... ?" – ואז להסביר בהתאם, וגם לשאול "מה אתה חושב על זה?" ו"מה אתה מרגיש כלפי המצב?" המחשבות והרגשות של הילדים פעמים רבות משקפים את הלך הרוח והאנרגיות שלנו. אם אנחנו לחוצים מאובדן פרנסה, אם אנחנו כועסים מהתפקוד שלהם בלימודים, או אם אנחנו חוששים מאוד מהפן הבריאותי – לעיתים קרובות זה יעבור אליהם, גם אם ננסה להסתיר ולשדר עסקים כרגיל.
אבל מאחר שעם הגיל הילדים ניזונים מיותר מקורות מידע חיצוניים, המחשבות והרגשות שלהם מושפעים גם מהסביבה. כאן המקום שלנו קודם כל להקשיב למחשבות, לתובנות ולרגשות שלהם, ואחר כך לאסוף את זה ולתת מסר מרגיע.
5. ממה אתה מפחד?
יש ילדים (בעיקר מתבגרים) שמסתגרים בחדר ומסרבים להיפגש עם חברים אחר הצהריים. במקום לזלזל בפחדים שלהם ("מה אתה כזה פחדן?"), נדבר איתם זה על זה, נשאל שאלות ונהיה שם בהקשבה. נשאל: "ממה אתה באמת מפחד?", "מה עלול לקרות לך אם תצא?", "איך אפשר לדעתך להקטין את הסיכוי להדבקה?"
נסביר שקשר אישי חשוב מאוד לבריאות הנפשית שלנו, שגם לה צריך לדאוג. נציג את הנתונים שאף ילד בארץ לא נפטר מהמחלה, כך שהסיכוי שיקרה לו משהו באמת נמוך, במיוחד אם יקפיד על הכללים.
המקום שלנו קודם כל להקשיב למחשבות, לתובנות ולרגשות שלהם, ואחר כך לאסוף את זה ולתת מסר מרגיע
6. מה למדת מתקופת הקורונה?
כבר יותר משמונה חודשים מאז השתבשה השגרה שלנו. יש מקום לדבר על הקושי, הבאסה, החששות – אבל יש גם מקום לראות מה לקחנו לטובה מהתקופה הזו. בשיחה משפחתית אפשר לעלות את השאלה מה למדנו מהתקופה הזו - ודווקא לטובה, ושכל אחד מבני הבית (גם אנחנו ההורים), למשל: מה למדנו על עצמנו (גמישות והסתגלות לשינויים), על המשפחה (תקופה מגבשת למשפחה הגרעינית) ועל החברים (שבאים אחד לעזרת השני כשיש משפחה בבידוד, למשל)
נוסיף ונספר גם אנחנו מה למדנו על כל אחד מהילדים: אילו תכונות ויכולות ראינו בהם בתקופה הזו (עזרה הדדית זה לזה בשיעורים, משחקים משותפים כשאי אפשר היה להיפגש עם חברים ועוד). כמה חשוב לראות גם את הטוב.
7. למה אתה הכי מתגעגע מהתקופה שלפני הקורונה?
זה המצב, ואנחנו לא באמת יודעים כמה זמן זה יימשך, אבל אם לנו מנקרים הגעגועים לחופשות בחו"ל, לשופינג בקניונים, לבילויים והופעות, בטוח שגם הילדים חושבים על זה. אז למה שלא נדבר על זה?
אם שהילדים אומרים שהם מתגעגעים לדודה באמריקה, לא אומר שאנחנו חייבים להגשים להם את זה. הגעגוע נהיה יותר נוח ולגיטימי כשאנחנו מדברים עליו. הילד מרגיש שהוא לא לבד ברצון שלו לחזור לדברים שהיו, והשיחה על הדברים בגלוי מורידה ממנו מטען רגשי ונותנת לו לגיטימציה להתגעגע.
תמר כהן לביא, מומחית לבעיות התנהגות ילדים ומתבגרים:
8. איך את מרגישה עם זה שאת לא נפגשת עם חברים?
ילדים רבים ניתקו קשרים חברתיים ונמצאים בבית ימים שלמים מבלי להיפגש עם חברים. ילדים שכאלה עלולים להרגיש בדידות, דכדוך או דכאון. כיצד ייצרו קשרים חברתיים בהמשך השנה? שאלה שכזאת מעודדת שיח שבו הילד ירגיש בנוח לשתף את התחושות שלו. ניתן לחשוב יחד איתו כיצד ליזום וליצור קשרים חברתיים.
לפעמים הם זקוקים לדחיפה קלה על מנת לעשות את הצעד ולתאם מפגש עם חבר. במידה וילדכם נמצא במעמד חברתי טוב, שבחו אותו על כך שהוא ממשיך לשמור על קשר ומתמודד עם המצב שנכפה עלינו טוב ובנוסף עודד אותו להרים טלפון לילד מהכיתה שהוא יודע שמעמדו החברתי נמוך יותר. עודדו אותו להתעניין בשלומו. זה יכול להיות משמעותי ביותר עבור הצד השני.
9. אילו יתרונות יש בתקופת הקורונה?
החיים השתנו מקצה לקצה וחשוב שיהיה שיח בבית שמאפשר להביע את קשת הרגשות, גם אם אלה רגשות שלילים כמו תסכול או כעס על המצב. בשיחה חשוב להראות לילד את חצי הכוס המלאה. נכון, הרבה דברים נלקחו לנו בתקופת הקורונה אבל יש גם צדדים חיוביים. חפשו יחד יתרונות שיש ולא היו קודם, כמו זמן איכות רב יותר בין ההורים לילדים, יש כעת יותר זמן לצמצם פערים לימודיים או ללמוד משהו חדש.
שיח שכזה ילמד את הילד שיש מי שמקשיב לו, שהוא יכול להרגיש בנוח ולשתף בתחושות וברגשות שלו ובעיקר ילמד אותו ראייה אופטימית ושגם כשמשהו נראה לנו שלילי, עדיין ניתן למצוא בו גם את החיובי.
לאה שטרן, מרצה ומנחת הורים, מכון אדלר:
10. רוצה לשמוע מה לי הכי קשה בתקופה הזאת?
לא כל ילד מרגיש בנוח לשתף את הוריו, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בנושאים רגשיים. לכן, שיתוף הילד דווקא בקשיים שלנו הוא מודלינג ראוי לשיתוף האנשים הקרובים בקשיים, בחששות ובלבטים בתקופה הסוערת הזאת.
הילד רואה אותי, ההורה, בצורה אנושית ואותנטית. מעבר לכך, יש סיכוי טוב שהשיחה תתחיל איתי, אך בהמשכה, ירגיש הילד נוח מספיק כדי לחלוק גם את מה שעובר עליו. ככל שנשתף יותר את הילד מעולמנו, כך אנו מייצרים קרקע מאפשרת לשיתוף גם מצידו של הילד.
חשוב שיהיה שיח בבית שמאפשר להביע את קשת הרגשות, גם אם אלה רגשות שלילים כמו תסכול או כעס על המצב
11. אילו דברים היית רוצה לעשות אחרת ממה שקורה עכשיו?
תקופת הקורונה מעמידה אותנו עם מציאות בלתי רצויה שאינה בשליטתנו. באמצעות שאלה על שינוי רצוי, נוכל להבין את הקשיים המרכזיים של הילד. נוכל גם לחשוב במשותף, מה ניתן לעשות כדי להקל ולשפר. גם אם לא כל השינויים אפשריים, עצם התחושה שניתן לשנות ולהיטיב, גם במציאות בלתי רצויה, מעניקה כוחות ותחושת מסוגלות לילד, ובהכרח מעניקה לו אופטימיות לצלוח את התקופה בצורה טובה יותר.
12. כשתהיה מבוגר ותיזכר בתקופה הזאת, מה תזכור?
השאלה הזאת מחייבת את הילד שלנו להסתכל רגע על התקופה הנוכחית מזווית ראייה אחרת, מרוחקת יותר. למעשה, יש כאן הזדמנות לילד שלנו להתבונן על המצב באופן רחב. השאלה מה ייזכר בעתיד, תאפשר לילד שלנו לראות גם את שפע הדברים הטובים שהביאה הקורונה כמו זמן משפחה, גמישות בזמן מסכים, התפתחות אישית ועוד.
היכולת להרחיב את זווית הראיה משמעותית תמיד, ובעיתות משבר בפרט. שאלה זאת תעזור לילד שלנו לפתח את הראייה האופטימית ואת ההבנה שבחיים יש משברים מהם אנו צומחים.
