זה היה אחר הצהריים שמשי ונעים. אספתי את הגוזלית בת השנתיים וחצי מהגן וקיבלתי חיבוק ענקי, כזה שנותן תקווה לאחר הצהריים משותף ונעים, אבל זה לא קרה כי שנייה אחרי שחגרתי אותה באוטו היא התחילה לצעוק שהיא לא רוצה לנסוע באוטו, "רק ללכת ברגל". ניסיתי להסביר לה שלאמא ממש חם ושזאת נסיעה קצרה אבל זה לא עזר. נסענו עשר דקות הביתה עם צרחות ויללות.
התמודדות עם חינוך ומשמעת של בני שנתיים זו עבודה מאתגרת. בפעם הבאה שהילד בן השנתיים שלכם לא מקשיב ונמאס לכם מהבכי, הצעקות, ההתפרצויות ומאבקי הכוח – השתמשו בשבעת העקרונות האלה:
1. הסברים מיותרים
המוח של הקטנטנים שלנו עוד לא מספיק מפותח בשביל להסתכל על המציאות בהיגיון לכן הסברים ארוכים כמו למה הילד לא יכול לעשות משהו רק ירוקנו אתכם מאנרגיה וכנראה ירגיזו אותו עוד יותר.
במקום הסברים נסו להשתמש בטכניקה "לתאר את מה שרואים". כלומר, אתם פשוט מתארים את מה שמתרחש מבלי לנסות לתקן, לשפוט או ללמד. זה עוזר לילדים להרגיש מובנים, למשל: "אני רואה שאת ממש רוצה ללכת ברגל", וזהו – לא חייבים לתת הסבר או פתרון.
2. פעם אחת היא תמיד
קרה לכם שהלכתם עם הילד לחנות וקניתם לו משהו שביקש ובפעם הבאה שנכנסתם לאותה חנות שמעתם "אבל את/ה תמיד קונה לי". ילדים חיים כמעט לגמרי ב"כאן ועכשיו". לכן, כשמשהו יקרה פעם אחת הילד יצפה שהוא יקרה תמיד. כאשר הוא נשאר לישון לילה אחד מאוחר הוא יצפה להישאר ער גם בלילה שאחריו.
אם הוא מקבל עוגייה לפני האוכל הוא יצפה לעוגייה גם לפני הארוחה הבאה, ואם הוא היה יכול לשמור על הכול אותו הדבר לנצח נצחים – הוא היה עושה את זה. גם פה נסו להשתמש בתיאור הסיטואציה: "חשבת שאתה הולך לקבל היום צעצוע וזה קשה לך. אתה יכול להכניס אותו לרשימת יום ההולדת שלך. בוא נכתוב כדי שלא נשכח".
"במקום הסברים נסו להשתמש בטכניקה 'לתאר את מה שרואים'. כלומר, אתם פשוט מתארים את מה שמתרחש מבלי לנסות לתקן, לשפוט או ללמד"
3."לא עכשיו" זה "אף פעם"
אם הילד שלכם רגיל לבלות אחר הצהריים בגן השעשועים, והיום במקרה לא הלכתם, פירושו של דבר שלא תלכו שוב לעולם. זו הסיבה שילדים ממש מתרסקים רגשית בגלל משהו שנראה לנו כל כך זניח. נסו להבין אותו, הוא לא עושה בכוונה או בזדון. זה באמת קשה לו. להרהר בקול מה עובר עליו יעזור גם כאן: "אתה פוחד שלעולם לא נחזור יותר לגן השעשועים. אל תדאג, אנחנו יכולים ללכת מחר". זה לא ישנה את ההרגשה שלו, אבל זה יעזור לקצר את העוצמה והאינטנסיביות.
4. ותרו על שאלות
ילדים, בטח בגיל הרך, מתקשים לתת תשובות מפורטות. אם תשאלו את הילד למה הוא לא מתלבש או למה הוא לא מקשיב, סיכוי סביר שתקבלו התעלמות או מקסימום תשובה של מילה אחת, אבל אם תתארו את מה שאתם רואים, זה יעזור לו להרגיש מחובר ולשתף. למשל, "נראה לי שאתה לא רוצה להתלבש עכשיו. אני אעזור לך - אתה יכול לבחור את החולצה הצהובה או הירוקה".
קראו עוד:
5. ילדים ימשיכו לדבר עד שהם ירגישו ששמעו אותם
כשהילד מתלונן, מתוסכל או מוטרד ושומע מאיתנו מסרים בסגנון "הכול בסדר" או "תפסיק לבכות, לא קרה כלום", התחושה המיידית שלו היא שהוא לא מובן, וזו גם הסיבה שהוא ממשיך בצעקות, ומגביר את העוצמות של ההתנהגות שלו. הוא ימשיך עד שיאמין שהבנו אותו, ויש לו מלא סבלנות למשימה הזו.
זאת הסיבה שלעיתים קרובות תשמעו ילדים ממשיכים בצעקות או מגבירים את האינטנסיביות שלהם. במקום לנסות לפתור או לבטל את התחושות שלהם פשוט תארו את מה שאתם רואים: "נראה לי שזה ממש קשה לך. אתה רוצה לאכול עוגייה לארוחת הבוקר ואני לא מרשה לך, ממש מאכזב".
6. ספקו אלטרנטיבה
הילדים שלנו שומעים המון "לא", "תפסיק מיד" ו"אסור לקפוץ כאן" אבל אנחנו פחות רגילים להתמקד במה הם כן יכולים לעשות. במקום להגיד "לא לקפוץ על המיטה" אפשר לומר "נראה לי שאתה ממש רוצה לקפוץ - אתה יכול לקפוץ ממש כאן על השטיח שבמטבח".
7. חזקו את החוזקות
שיעור ההורות הטוב ביותר שלמדתי בחיים הוא שילדים מתנהגים בהתאם למי שהם מאמינים שהם. אם הילד שלכם מאמין שהוא אחראי הוא יפעל באחריות. אם הילד מאמין שהוא עצלן הוא יתנהג בהתאם. בכל פעם שאתם רואים התנהגות שאתם אוהבים תנו לה שם ומקום.
הנה כמה דוגמאות:
• אכלת את הירקות שלך - זה אומר שאתה אוכל בריא.
• היית עדין כלפי אחותך – זה אומר שאתה אח טוב ואוהב.
• ישבת בשקט כל הזמן שהיינו במסעדה. זה מראה לי שיש לך שליטה עצמית ואתה מתאפק.
• אמרת "בבקשה" ו"תודה", זה אומר שאתה אדיב ומנומס.
• עקבת אחרי ההוראות של אמא או אבא, זה מראה שאתה מקשיב לאחרים.
בפעם הבאה שתתקלו בהתנהגות מאתגרת של הילדון הצעיר שלכם זכרו – גיל שנתיים באמת יכול להיות מתסכל, אבל יש בו גם קסם מיוחד. זו אולי הפעם הראשונה שאנחנו מתנסים בתהליכי חינוך ובהצבת גבולות. חשוב שנקפיד לעמוד לידם ולא מולם בסיטואציות הללו ולזכור כי בסוף יש לנו את התפקיד המיוחד ביותר - לגדל בני אדם.
