במסגרת שיעור אנגלית איתמר היה צריך לכתוב חיבור בנושא: "משהו טוב שקרה לי בגלל הקורונה". הוא כתב חיבור שכותרתו – "השמחה שבנסיעה להוואי". בחודש נובמבר יש לאיתמר בר מצווה. במקור חשבנו לקיים מסיבה, אבל אי אפשר, בגלל הקורונה, אז מתברר שהוחלט על טיול משפחתי להוואי.
מדובר בחיבור מעולה. המחבר היטיב לתאר את ההתרגשות מהוואי, מול הבנאליות בקיום מסיבה עם אנשים שאת חלקם הוא לא מכיר. הפרט היחיד שקצת הפתיע אותי בחיבור נגע דווקא להוואי. זה אולי קטנוני, אבל אני פשוט לא זוכר שהחלטנו על הנסיעה הזו. בטח שלא אני. מכל מקום, זה גרם לי לשאול - איך נולדת קונספירציה? ומתי סיפור הופך למציאות?
תאוריות קונספירציה
אמריקה משתגעת, זה לגמרי ברור, והיא גוררת אחריה את כל העולם. מיליוני אמריקאים מאמינים בתיאוריות מטורפות ובכל יום הרשימה מתארכת. בעידן הרשתות החברתיות אין דרך לדעת מתי הזיה שמישהו הקליד כלאחר יד תהפוך למציאות במוחם של מיליונים.
על QAnon כבר שמעתם? יש להם מיליוני עוקבים. הם מאמינים שתפקידו ההיסטורי של הנשיא טראמפ הוא להילחם בקנונייה ליברלית של עובדי שטן פדופיליים המנהלת את העולם מהוליווד. עוד דוגמv? 28% מהאמריקאים מאמינים שיש מידה של אמת בטענה שביל גייטס מפתח חיסון לקורונה כדי להשתיל בתוכנו שבבי מעקב.
יש עוד המון כאלה, בכל תחום. האם הילדים שלכם מודעים לעובדה שג'סטין ביבר הפך ללטאה ענקית במהלך ביקור באוסטרליה? זו אגב תיאוריה חשודה במיוחד, שכן רבים בטוחים שאוסטרליה בכלל לא קיימת.
לומדים לצרוך חדשות באופן ביקורתי
למרות הרגישות שבהכנסת פליטיקה לבית הספר, הרצון הוא שתלמיד ידע להבחין בין מאמר שמבוסס על עובדות ובין מאמר שמבוסס על השערות
בשבוע הראשון של הלימודים היה לנו מקבץ של אסיפות הורים בזום. המורה של איתמר (כיתה ח') להיסטוריה דיבר בעיקר על ההווה. הוא סיפר שבכל שיעור הם רואים או קוראים קטעי חדשות, בכל הנושאים שעל הפרק - המחאה נגד גזענות, התחממות כדור הארץ, הבחירות בארצות הברית, קורנה ועוד.
הם גם מילאו שאלונים שעזרו לכל תלמיד להבין על עצמו אם הוא יותר שמאל או ימין, שמרן או ליברל. המורה הודה שיש כאן רגישות, ובפרט שכלי התקשורת מזוהים פוליטית. ובכל זאת, הוא הסביר, מישהו צריך ללמד את הילדים מה זה חדשות ואיך להקשיב להן או לקרוא אותן. המבוגרים שביננו עוד מדי פעם מדפדפים, נערים ניזונים בעיקר מטיקטוק.
איתמר לומד בבית ספר ציבורי קליפורני שרוב תלמידיו באים מבתים ליברליים. אוריה, לעומת זאת, לומד בבית ספר יהודי דתי שמרני וגם הוא עבר בשנה שעברה את אותה חוויה. במסגרת שיעורי אנגלית הם כתבו חיבורי ביקורת על מאמרים מעיתונים שהם קראו.
לטורים הקודמים:
הם נדרשו, ביחס לכל מאמר, לנתח האם הוא פונה אל ההיגיון, לרגש או לאתוס. למרות הרגישות שבהכנסת פליטיקה לבית הספר, הרצון הוא שתלמיד ידע להבחין בין מאמר שמבוסס על עובדות ובין מאמר שמבוסס על השערות.
זה לא מספיק להגיד לילד - "אתה באמת מאמין לשטויות האלה?" מישהו צריך ללמד אותו איך לקרוא טקסט חדשותי באופן ביקורתי
שיידע להבחין בין מה שקרה ובין פרשנות על מה שקרה. שיידע להבחין בין פרשנות שמחוברת למציאות ובין תיאוריה שמנותקת מהמציאות, וגם שיידע להבדיל, למרות שמדובר בשיעור בבית ספר, בין כלי תקשורת שמזוהים עם השמאל וכאלה שמזוהים עם הימין. המורה, אגב, לעולם לא יגיד מה הוא חושב.
חדשות לא רק בטוויטר ובטיקטוק
מה שיפה בתיאוריות קונספירציה זה שהן לעיתים מתכתבות עם המציאות. בחיבור של איתמר, למשל, נכתב שהיוזמה לטוס להוואי הייתה של ענת. היוזמה "הפתיעה מאוד" את איתמר, והוא שקל אותה היטב טרם מסר את הסכמתו.
הבעיה תתגלעה בדמותו המורכבת של האב, שכן מסתבר שהוא - "לא אוהב להשתמש בכסף", כלשון המחבר. המחבר לא עשה שימוש מפורש במונח "קמצן", אך הוא רמז לכך בהחלט. יחד עם זאת, כבכל סרט הוליוודי, גם לסיפור הזה יש סוף טוב, ולאחר שכנועים רבים האב אמר "כן". הכותב השתמש בגרעין אמיתי של הבדלי גישות בין בני הזוג, בנושא שבנדון, ופיתח את זה בצורה יפה.
אני לא יודע להגיד אם זו מגמה כללית והאם ישנה תוכנית לימודים מסודרת, לפיה תלמידים לומדים איך לצרוך חדשות באופן ביקורתי ואיך להישמר מקונספירציות. אולי זו רק החוויה של הילדים שלי. אני גם לא יודע איך זה בישראל.
קל לראות את הטיעונים שכנגד וברור שיש קושי בהכנסת תכנים שבמחלוקת פוליטית לבית הספר. יחד עם זאת, לפחות בעיני, תוחלת הנזק שבאי התייחסות לנושא הזה, גדולה הרבה יותר. מסתבר שזה משהו שצריך ללמוד באופן מסודר.
זה לא מספיק להגיד לילד בארוחת שישי - "אתה באמת מאמין לשטויות האלה?" מישהו צריך ללמד אותו איך לקרוא טקסט חדשותי באופן ביקורתי. הם צריכים לדעת על ההבדל בין פרסום של ארגון הבריאות העולמי בעניין הקורונה, ובין ציוץ בטוויטר בעניין הקורונה. מילא שהילדים שלכם חושבים שג'סטין ביבר הפך ללטאה, בסוף מישהו יספר להם שגם אתם הפכתם ללטאה. מה תעשו אז?
הכותב נשוי ואב לחמישה ילדים. המשפחה מתגוררת בקליפורניה באופן זמני
