"אני לפעמים דואגת כי היא רואה רק את עצמה ולא מצליחה להבין מה האחרים סביבה רוצים או צריכים. היא חושבת על הדברים במונחים של 'מה יצא לי מזה' או 'איך אני מקדמת את המטרות שלי', ולא בודקת מה עם שאר האנשים סביבה. אני יודעת שזה טבעי והיא רק ילדה, אבל אני מפחדת שזה לא יעבור לה" (אמא לילדה בת תשע).
הורים רבים מודאגים מהיכולת של ילדיהם לראות את הצרכים של האחר, וחשים שהם ממוקדים בעצמם ובצרכים שלהם. מדוע ילדים רואים לעיתים קרובות רק את עצמם, האם זה טבעי? האם זה אמור לחלוף? ואיך עוזרים להם לראות גם את הצרכים של האחר ולפתח מודעות רגשית לסביבתם?
בתהליך ההתפתחותי הטבעי של ילדים הם אמורים להיות אגוצנטריים, ובהדרגה, להתחיל לקחת בחשבון יותר ויותר את הצרכים של האחר. זה קשור למאפיינים ויכולות של ויסות, רגש והבנה קוגניטיבית שמתפתחות בהדרגה אצל ילדים.
אגוצנטריות היא ראיית העולם מנקודת מבטו הבלעדית של הילד או האדם, ללא התייחסות לנקודות המבט של אנשים אחרים. אגוצנטריות כוללת גם קושי להבחין בין נקודת המבט של המתבונן לבין ההתרחשויות האובייקטיביות, או קושי לקחת בחשבון שיש נקודות מבט אחרות דרכן ניתן להבין את הסיטואציה.
כך, ילדים מאמינים שאחרים חושבים, מרגישים וחווים את החיים כפי שהם חווים אותם. למשל, האמונה של ילדים שמה שהם חשים וחווים, גם אחרים חשים וחווים.
קראו עוד:
ז'אן פיאז'ה, פסיכולוג התפתחותי משפיע, ראה אגוצנטריות כחלק מתוך ההתפתחות האנושית, תהליך מתמשך של הרחבת הפרספקטיבה לאורך החיים, כאשר המדד הוא האם מידת האגוצנטריות תואמת לגיל או מאפיינת ילדים צעירים יותר.
כשילדים נולדים הם מבטאים בדרכים לא מילוליות צרכי רעב, כאב ועייפות, וההורה מנסה לספק את צרכיהם בדרך שהיא טובה דיה, כדי שיתפתחו בצורה תקינה וילמדו לזהות את הרגשות שלהם, לבטא אותם ולסמוך על האחר.
כשיש לנו תינוק אנחנו מבינים ומקבלים את העובדה שאין לו את היכולת הרגשית והקוגניטיבית להתחשב בצרכים של האחרים בסביבתו, אבל כשהילדים גדלים, וכבר מבקרים בגן או בבית הספר - אנחנו מתחילים לצפות שיתחילו להבין שלא רק הם קיימים ויגלו התחשבות גם באחרים. לפעמים זה מתסכל להרגיש שהם לא רואים אותנו וממוקדים רק בעצמם.
"כשהילדים משתפים אתכם באירועים מחייהם, נסו לתת להם עוד דרך לראות את הדברים, מבלי שירגישו שאינכם בעדם"
יש ילדים שהם מתחשבים מטבעם, וערים לרגשות של האחר, וישנם ילדים ש"לא רואים ממטר" וממוקדים רק בעצמם. למשל: ילדים שמבחינה רגשית לא יכולים לעמוד בכך שהפסידו במשחק, ולא מצליחים לראות ולהבין שגם הצד השני רוצה לחוות ניצחון.
למשל ילדים שרוצים שמשהו יקרה עכשיו (ללכת לפארק, ללכת לחבר) ולא מוכנים לחכות שההורה שעושה כרגע משהו אחר יתפנה כדי לקחת אותם לשם או ילדים שיקחו לאחיהם הקטן את השמיכה כי קר להם ולא יהיו מודאגים מכך שעכשיו לאח שלהם קר.
זה כולל גם ילדים בוגרים יותר שלא מוכנים להתגייס למשימות של הבית כי אין להם כוח, ולא מבינים שההורים זקוקים לעזרתם או ילדים שמציקים לאח שלהם ולא מצפים שהוא יגיב לכך בתוקפנות, כי קשה להם לדמיין כמה זה מעצבן עבורו.
בקבוצה הטיפולית יעל מספרת לחברי הקבוצה שהיא לא אוהבת עבודות קבוצתיות בבית הספר. הילדים שואלים למה ויעל מסבירה שתמיד מצוותים אותה לילדים טיפשים שכותבים תשובות ברמה נמוכה ומורידים לה את הציון. הילדים מציעים לה לעזור לילדים בקבוצת הלמידה בחלק הלימודי ולבקש שהם יתרמו לעבודה המוגשת בדברים אחרים (למשל עיצוב השער של העבודה והצילומים בתוכה).
הילדים מסבירים בעדינות ליעל שהילדים בקבוצת הלמידה שלה הם לא "טיפשים" בכוונה, ואולי בכלל קשה להם בלימודים. ילדי הקבוצה החברתית עוזרים לה לגבש הבחנה בין ילדים שלא מוכנים לתרום לעבודה הקבוצתית לבין ילדים עם קשיים לימודיים שמוכנים להתאמץ. נראה שזה עוזר ליעל לקבל את שאר הילדים בקבוצת הלמידה בבית הספר ומרחיב את נקודת מבטה.
איך מלמדים את הילדים להיות יותר מתחשבים, להרחיב את נקודת המבט ולקחת בחשבון את צרכיו של האחר? בפגישות הראשונות של הקבוצה החברתית המנחה בקבוצה מזהה שנדב מתקשה לתת מקום לאחרים בקבוצה, משתלט על השיחה, ורוצה לקבוע מה ישחקו ועל מה ידברו.
המנחה מחליטה כרגע לא לשקף את זה בפורום הקבוצתי כי היא מבינה שזה נובע מחוסר ביטחון של נדב במקומו בקבוצה, ובוחרת להזמין אותו לפגישה אישית איתה שבה היא שואלת איך הוא מרגיש בקבוצה, ומחמיאה לו על כל הדברים שהיא מרגישה שהוא חזק בהם ותורם לקבוצה.
בפגישה האישית נדב משתף בכך שכשהוא לחוץ הוא מנכיח את עצמו בצורה חזקה מדי, והמנחה משקפת לו שזה מורגש ויכול להרתיע את החברים. בסוף הפגישה נדב נראה רגוע יותר ובפגישה הבאה המנחה מרגישה שהוא מיתן קצת את התנהגותו ושהוא פנוי יותר להפיק מהפעילות בקבוצה.
טיפים להורים כיצד לסייע לילדיהם להיות יותר מתחשבים באחר:
1. ילדים שהוריהם רואים אותם, מקשיבים להם וערים לצורכיהם מקבלים מודל טוב להתחשבות באחר, ולכן סביר להניח שבהדרגה ילמדו להיות מתחשבים יותר.
2. ילדים שהוריהם דורשים מהם התחשבות וויתור על צורכיהם מוקדם מדי או באופן נוקשה מדי, נאחזים באגוצנטריות ולא מוותרים עליה כיוון שצורכיהם הרגשיים לא מסופקים במלואם וכיוון שסביבתם לא "רואה אותם" באופן מספיק מדוייק.
3. הדרגתיות היא שם המשחק. אפשר לאט לאט להכניס גם את מה שאתם רוצים וצריכים למודעות של הילדים. בפשטות וישירות לומר משהו שהרגשתם, או משהו שאתם צריכים מהם. בלי תובענות, כעס או ביקורת. זה יאפשר להם לשים לב לאט לאט שגם אתם קיימים שם.
"ילדים שהוריהם רואים אותם, מקשיבים להם וערים לצורכיהם מקבלים מודל טוב להתחשבות באחר"
4. כשהילדים משתפים אתכם באירועים מחייהם, נסו לתת להם עוד דרך לראות את הדברים (מבלי שירגישו שאינכם בעדם). נסו לדון איתם בדרכים השונות להבין את מה שקרה, מתוך הנחה שדיון כזה יעזור להם לקחת בחשבון נקודות מבט אחרות ולהרחיב את הפרספקטיבה הרגשית שבה הם תופסים וחווים את האירוע.
5. נסו להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות האגוצנטרית. חוסר ביטחון של הילד במקומו? קשיים עם האחים? קשיים חברתיים? לפעמים כשהילד מתמודד עם אתגרים שקשים לו הוא אינו פנוי לראות את הסביבה, ולכן צריך ראשית לעזור לו עם קשייו.
יש לקחת בחשבון שצפוי שילדים עם קשיים התפתחותיים, רגשיים, וויסותיים יתקשו יותר לצאת מהאגוצנטריות, שכן הם במאבק הישרדותי משלהם ולא תמיד מספיק פנויים לראות את הסביבה.
חשוב לזכור שהתהליך יכול להתפרש על הרבה שנים ולא צריך למהר לשום מקום, אלא להצטייד בסבלנות, קבלה ועם זאת להכניס התכווננות עדינה לחינוך הילדים להתחשבות וראיית האחר כי זאת תכונה חשובה.
