אחת השיחות שריגשה אותי מאוד, מתוך 2,000 הפניות שהגיעו לער"ן ביממה האחרונה, הייתה של ילדה בת 11 בחרדה. "אני לא יודעת איך לעזור לה להירגע", שיתפה בהתחלת השיחה האם, שהייתה בלחץ גדול עצמה.
הילדה המקסימה משתפת את המתנדבת שהיא מפחדת מהאזעקה. במהלך השיחה שהתחילה בבכי ומצוקה, המתנדבת שואלת אם היא תרצה לנסות תרגילי נשימה, הילדה משתפת פעולה ואחרי כמה נשימות עמוקות נשמעת הרבה יותר רגועה.
לאחר שהמתנדבת לומדת שהילדה מאוד אוהבת לצייר, היא מציעה שתביא נייר וצבעים ותצייר משהו שייתן לה תחושה טובה. לאחר כמה דקות הילדה מודיעה בשמחה שהיא סיימה ומגלה למתנדבת שהיא ציירה את עצמה ואת אמא שלה.
אתם ההורים מכירים את ילדיכם טוב מכולם. סמכו על עצמכם ותנו אמון ביכולתכם לסייע להם להתמודד עם מצב החירום בהצלחה בדרך המתאימה. למעשה, רוב הילדים יתאוששו ממצב החירום ללא עזרה מקצועית, בסיועם של הקרובים אליהם.
"גם אם נדמה לנו שהכול אצלנו תחת שליטה ואנחנו לא מפגינים דאגה, לילדים רכים יש אנטנות רגשיות משוכללות והם רגישים במיוחד לשינויים בהבעות פנים, בשפת הגוף ובתגובות ההורים"
בדיוק כמו המרחב המוגן הפיזי המגן על הילדים מפגיעה, אתם, בעצם נוכחותכם הקשובה, יוצרים עבורם מרחב מוגן נפשי שיאפשר להם לחוש בטוחים, שייכים ואהובים. ילדים מגיבים למצבי משבר בצורות שונות. יש שיהיו יותר מפוחדים וייצמדו אליכם ההורים, בעוד אחרים דווקא עשויים להיעשות יותר מרדניים. השתדלו להיות סבלניים ולגלות הבנה, אך יחד עם זאת לא לוותר לחלוטין על גבולות ושגרה.
קראו עוד:
כשאנחנו מרגישים חוסר אונים ובהלה, אנחנו לא מסוגלים לספק לילדינו את התמיכה הדרושה, ואף עלולים להחריף את החרדה. גם אם נדמה לנו לפעמים שהכול אצלנו תחת שליטה ואנחנו לא מפגינים דאגה, לילדים רכים יש אנטנות רגשיות משוכללות והם רגישים במיוחד לשינויים בהבעות פנים, בשפת הגוף ובתגובות ההורים. כדי שההורה יכול להוות עבור ילדו דמות מרגיעה, גם הוא זקוק לתמיכה.
בהיותנו פעילים אנו מרגישים גם תחושת שליטה ועוברים ממצב של תגובתיות (ריאקטיביות), שבה אנו רק מגיבים לאירועים, למצב של פרו-אקטיביות והתמודדות. בדיוק כפי שהורים מוצאים משמעות בתפקידם ההורי, גם ילדים צריכים לחוש חיוניים במערך המשפחתי.
אל תהססו לתת לילדים תפקידים של הגשת עזרה, תחומי אחריות ושותפות. הם יכולים להיות אחראיים למשל על הכנסת הכלב למרחב המוגן, על דאגה למלאי של חטיפים ומים או על קיום פעילויות משפחתיות משותפות.
תרגיל להורדת רמת הלחץ
את התרגיל ניתן לבצע עם הילדים וללמד אותם לתרגל אותו בעצמם. לפני שמתחילים שכל אחד ישאל את עצמו: מה מדד הלחץ שלי בסולם 10-1? שבו בנוחות על כיסא. ידיים מונחות על הרגליים והגב זקוף.
אדמה: מקמו את הרגליים על הקרקע. חושו את האופן בו כפות רגליכם מונחות בבטחה על הריצפה. שימו לב למנח הגוף, לישבן על המושב ולגב. תנו לעצמכם כמה רגעים ליהנות מתחושת יציבות ועוצמה שמקנה החיבור לאדמה.
מים: הפנו את תשומת הלב לרוק בפיכם. אפשר לגרום ליצירת רוק באמצעות התבוננות כיצד הרוק נאגר מעצמו. אפשר גם להציע לילדים לדמות את עצמם אוכלים מאכל אהוב ואז להרגיש את הרוק מצטבר. כשאנחנו בחרדה, הפה נוטה להיות יבש. ייצור הרוק מניע תגובה של הרפיה.
אוויר: הנחו את הילדים לקחת ארבע נשימות עמוקות ואיטיות. התחילו למלא באוויר את הבטן והמשיכו לחזה. הקפידו לנשוף באיטיות להוציא את האוויר עד תומו. אפשר לשים יד אחת על הבטן ויד אחת על בית החזה. נשמו יחד עמוק ושימו לב איך עם כניסת האוויר היד על הבטן עולה ועם יציאת האוויר היד יורדת. כשאנחנו בחרדה, אנו נוטים לעצירת הנשימה. נשימה עמוקה מחזירה איזון ושלווה.
ניתן להוסיף לתרגיל יסוד רביעי:
אש: כוח הדימיון. הציעו לילדים להעלות בדמיונכם דימוי של מקום, מצב, אדם או זיכרון שממלא אותם בהרגשה טובה ובתחושת ביטחון.
אחרי שמסיימים: נעריך שוב את מדד הלחץ שלנו מ-10-1. האם הוטב לי? חזרו על התרגיל לפי הצורך מספר פעמים ביום.
הכותבת היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן ומחברת הספרים "עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר" ו"כאב אנלוגי בעידן דיגיטלי", בהוצאת מטר.
