בשבוע שעבר התקיים בבית המשפט העליון של ארה"ב דיון בנושא שנוגע כמעט לכל תלמיד בית ספר. הדיון עורר עניין כה רב, באופן כזה שבכיתה של איתמר (ח'), למשל, התלמידים נדרשו לכתוב חיבור, להביע את דעתם על הנושא הנידון ולהעריך כיצד יכריע בית המשפט. אצלנו על שולחן שבת, הנושא עורר ויכוחים בדציבלים גבוהים במיוחד.
הסיפור הוא כזה: תלמידה בת 14 בשם ברנדי לוי, מפנסילבניה, לא התקבלה לנבחרת המעודדות הראשית של בית הספר שלה. כתגובה לכך היא פרסמה פוסט בסנאפצ'ט שבו היא מגדפת את בית הספר, את הנבחרת ואת העולם, תוך שהיא מצלמת את עצמה עם חברה בתנועה של אצבע משולשת. הפוסט הגיע לידי בית הספר שהחליט להדיח אותה מנבחרת המעודדות המשנית שבה הייתה חברה.
לוי עתרה על החלטת בית הספר בפני בית משפט פדרלי בפנסילבניה שפסק לטובתה וקבע כי בית הספר לא היה רשאי להדיחה מהנבחרת. על פסיקת בית המשפט הוגש ערעור אשר כאמור נדון בשבוע שעבר בבית המשפט העליון.
יש לציין כי עצם קיום הדיון בבית המשפט העליון הוא עניין גדול ולא טריוויאלי. בשונה מבישראל, בית המשפט העליון בארה"ב דן בכל שנה רק בכמאה עתירות חשובות ועקרוניות, מתוך אלפים רבים שהוא מקבל. על פניו, הדחתה של תלמידת כיתה ט' מנבחרת המעודדות המשנית של בית הספר, לא אמורה להידון בבית המשפט העליון. אם כן, למה היא בכל זאת נידונה?
קראו עוד:
אין תלמיד במערכת החינוך הציבורית האמריקאית שלא נדרש בשנות לימודיו להכיר את החוקה האמריקאית ולשנן את התיקונים שנעשו בה. אחד התיקונים המשמעותיים ביותר הינו התיקון הראשון לחוקה משנת 1791, האוסר על חקיקת חוקים שמונעים את חופש הדת, מפירים את חופש העיתונות, מגבילים את חופש ההתארגנות, מגבילים את היכולת לבקר את השלטון, ולענייננו – מפירים את חופש הדיבור.
"ארגוני זכויות אדם כי תלמידים זכאים להגנה מפני צנזורה של בית הספר על התבטאויות שלהם"
בשנת 1969 קבע בית המשפט העליון האמריקאי, כי בית ספר רשאי להגביל את חופש הביטוי של התלמידים ולהעניש תלמיד בגין התבטאות שעלולה לשבש באופן מהותי את קהילת בית הספר. הקביעה הזו הייתה יפה אולי לשנת 1969, אולם איך ניתן לישמה בעידן של רשתות חברתיות?
במסגרת העתירה טען בית הספר כי הגבלת סמכות בית הספר כלפי תלמידים מחוץ לשערי בית הספר תקשה על ההתמודדות עם בריונות רשת, גזענות והפרת פרטיות של תלמידים. מנגד טענו ארגוני זכויות אדם כי תלמידים זכאים להגנה מפני צנזורה של בית הספר על התבטאויות שלהם.
פסק הדין עתיד להינתן בחודש יולי, אולם כבר במהלך הדיון שארך כשעתיים, רמזו השופטים שהם עשוים להימנע מהבחנה ברורה בין התבטאויות הנאמרות בתוך בית הספר ובין אלו הנאמרות מחוצה לו. הם גם כנראה יימנעו מקביעת מבחן משפטי מקיף וכללים ברורים שייתנו מענה לכל התרחישים שבית ספר עלול להתמודד עמם. "אני פוחד עד מוות מלנסות ולייצר סטנדרט", אמר בהקשר זה השופט סטיבן ברייר.
שמירה על חופש הביטוי
במהלך הקיץ, אירע מקרה שהסעיר את העיר שלנו. מספר תלמידים בבית הספר התיכון בו לומדת נטע (י'), פרסמו סדרת פוסטים גזעניים ובוטים נגד אסיאתים ויהודים. באותו מקרה, בית הספר עשה רעש גדול ואף עירב את המשטרה. דומה כי מקרים כאלה, שיש בהם קריאה לאלימות או שעלולים להעמיד תלמיד בסיכון אינם מטרידים את בית המשפט, שכן אז בית הספר בוודאי מוסמך לפעול.
המקרים ההיפותטיים שהועלו על ידי שופטים אחדים במהלך הדיון, אשר ביטאו את דאגתם לשמירה על חופש הביטוי של התלמידים היו, למשל, מקרה בו תלמיד נושא את דגל הקונפדרציה (דגל מדינות הדרום אשר תמכו בעבדות), או תלמיד המסרב להכיר בהמרת מינו של תלמיד אחר.
"דעת השופטים נטתה לכך שלא ניתן למנוע מתלמידים להוציא קיטור על בית הספר שלהם, וכנראה שגם אין שום דרך לפקח על כך"
כך או כך, לעניין המקרה הספציפי של ברנדי לוי, נראה כי כל השופטים חשבו שבית הספר הרחיק לכת. דעת השופטים נטתה לכך שלא ניתן למנוע מתלמידים להוציא קיטור על בית הספר שלהם, וכנראה שגם אין שום דרך לפקח על כך, או כפי שאמר אחד השופטים – אם קללות מחוץ לכותלי בית הספר יהפכו לעבירות משמעת שעל בית הספר לטפל בהן, בתי הספר לא יוכלו לעסוק בשום דבר, זולת להעניש תלמידים. אצלנו בבית, אגב, ממש לא הייתה תמימות דעים בנושא הזה, גם לא בקרב התלמידים שבינינו.
ומה קורה היום עם ברנדי לוי ונבחרת המעודדות? ובכן, דומה שגלגלי הצדק טוחנים לאט בכל העולם. המקרה אירע כשהיא הייתה בת 14, תלמידת כיתה ט', היום היא כבר סטודנטית בקולג' בת 18, במגמת חשבונאות.
הכותב נשוי ואב לחמישה ילדים. המשפחה מתגוררת בקליפורניה באופן זמני
