לפני שנתיים וחצי פגש נ' (38), גרוש ואב לשניים (11 ו-8) את ד', אלמנה ואם לילד בן חמש. השניים התאהבו, מיזגו משפחות והביאו לעולם ילד משותף שכיום בן חודשיים.
"כשהילדים שלי נמצאים", הוא מעיד, "אני מתפעל את כל שלושת הילדים בלי בעיה: מקלחות, ארוחת ערב, שינה. באופן אבסורדי קשה לי יותר במקומות שבהם הילדים שלי לא נמצאים ונדרש ומצופה ממני להשקיע בבן של ד'. אז אני מרגיש נקיפות מצפון שאין לי כשהילדים שלי נמצאים".
במשך שנים אימהות חורגות היו הכוכבות הראשיות שתפסו את אור הזרקורים בתקשורת, במאמרים ובמחקר, בהשוואה לאבות החורגים שהסתפקו בתפקיד המשני. זה לא כל כך מפתיע לאור העובדה שאימהות חורגות נתפסות סטריאוטיפית כדמויות מורכבות ומסקרנות יותר.
"כשאני נכנס הביתה והילד שלה רץ ומחבק אותי אני רואה שזה מחמם את לבה וגם את הלב שלי"
גם העובדה שאימהות ככלל נתפסות חברתית כ"בעלות הבית", אחראיות על החינוך והטיפול בילדים, בעוד שאבות "חורגים" נתפסים ככאלו ש"זורמים" עם ילדי בת הזוג שלהם. אך כמו כל הכללה שנטייתה להישמע כעובדה, עבור אנשים רבים - המציאות שונה.
"מרגיש קרוע"
"אני מרגיש קצת כמו 'בוגד'", הוא אומר ומיד נרתע מהמונח: "אולי 'בוגד' זו מילה גדולה, אבל מתוסכל. אני לא מרגיש בנוח להיות עם המשפחה שלי במאה אחוז, כשהילדים שלי לא שם כדי ליהנות. זו איזו תפיסה מוטעית שלי, משהו שאני צריך לעבוד עליו אבל זה חלק שמאוד קשה לי. בכל מקרה אני מרגיש קרוע".
הקושי צף גם לנוכח הציפייה של בת הזוג שרוצה לא רק בבן זוג אלא גם בדמות אב לצידה לכל דבר ועניין: "ד' מספרת שעד שנפגשנו הייתה לה פנטזיה כזו, אבל היא הבינה שזאת לא המציאות והיא גם אומרת הרבה פעמים 'זו כבר לא תהיה המשפחה שדמיינתי'".
עוד הוא מוסיף, "אנחנו בני אדם, אנחנו לא יכולים להיכנס לתבניות שמצפים מאיתנו ואפילו לאלו שאני מצפה מעצמי. אני לא האבא הכי טוב של הילדים שלי ובוודאי לא יכול להיות אבא הכי טוב עבור הילד שלה. אנחנו באים ממקומות שונים. דרך החינוך שלנו שונה, אבל כן יש לה ציפייה.
"היא לעולם לא תעמוד מולי ותגיד לי 'אבל הבטחת' או 'זה חסר לי' אבל אני רואה את זה בעיניים שלה. כשאני נכנס הביתה והילד שלה רץ ומחבק אותי אני רואה שזה מחמם את לבה וגם את הלב שלי.
"אני עצמי ילד להורים גרושים. ידעתי מההתחלה שילדים של מישהו אחר יהוו אתגר עבורי. לאהוב ילד זה לא משהו שאפשר לזייף, אנחנו צריכים לבנות את זה, וזה מה שאנחנו עושים, אנחנו בונים מערכת יחסים. עובדים על זה".
"הילדה בדקה אותי כל הזמן"
לעומת נ', שאול (שם בדוי) נכנס לחייה של בת זוגו לפני 16 שנים, כשבתה הייתה בת 13 ויחד הם הביאו עוד שני ילדים. "במהלך כל שנות העשרה שלה הילדה ניסתה להוכיח שאני 'אידיוט'", הוא מספר.
"אביה כמעט לא נוכח בחייה והיא העדיפה להאמין שכל הגברים בגיל העמידה הם נוראיים, כי זה היה לה יותר קל מאשר להאמין שרק אבא שלה נוראי. היא בדקה אותי כל הזמן ואני מניח שעברתי כי היום יש לנו מערכת יחסים הרבה יותר טובה ובחתונה שלה אמא שלה ואני ליווינו אותה יחד לחופה".
"היא רוצה בחייה את האבא האמיתי שלה והיא לעולם לא תפסיק לרצות את זה"
למרות הסוף הטוב שאול מודה שזה ממש לא מה שהוא ציפה לו כשהוא נכנס לזוגיות הזו: "היום אני אומר לכל מי שנכנס למערכת יחסים שנייה לשמור על ציפיות נמוכות. אני יודע שלא משנה מה היא תעשה היא לעולם לא תרגיש שווה בעיניי לילדיי, ולא משנה מה אני אעשה, היא לעולם לא באמת תרצה להיות הבת שלי. היא רוצה בחייה את האבא האמיתי שלה והיא לעולם לא תפסיק לרצות את זה".
ד"ר פטרישיה פפרנוב, פסיכולוגית בעלת דוקטורט בחינוך ייעוצי וזוכת פרס מטעם איגוד הפסיכולוגיה האמריקאי על תרומתה בתחום המשפחות החורגות, אומרת בראיון ל-ynet כי "אבות חורגים מתמודדים עם רגשות מורכבים וסותרים לא פחות מנשים אבל פחות מדברים עליהם".
קראו עוד בנושא:
לדבריה, "סיבה אחת זו התפיסה החברתית-תרבותית המצפה מנשים, לעומת הגברים, להיכנס למשפחה ולהיות אימהות. ציפייה שמייצרת לחץ משום שהורים חורגים זקוקים לאפשרות להתרחק מהקשר החזק בין ההורה וילדיו שגורם להם להרגיש זרות במערכת.
"סיבה נוספת היא שאנחנו עדיין מלמדים גברים לא לדבר על הרגשות שלהם, לשני הגברים שהתראיינו לכתבה יש רגשות חזקים כמו לנשים אבל עם מי הם ידברו? וגם התפיסה החברתית הרווחת שגברים אמורים 'לספק' כלכלה, רווחה וביטחון רגשי, ובמשפחה חורגת הם מתקשים לספק והם חשים בושה. בושה ושתיקה".
ואז על הקרקע הפורייה הזו צומחים רגשות האשם וקונפליקט נאמנות מול הילדים ומול בת הזוג?
"בדיוק. זוגות צריכים לדעת שקשר הורה חורג-ילד חורג, שונה לחלוטין מקשר הורה-ילד. השאיפה של אמא שבן הזוג שלה יאהב את הילד שלה כמוה היא מאד הגיונית, מי לא תרצה את זה? אבל כשהורים חורגים נכנסים לחיי הילדים הם מתחילים מאפס, וכשמדובר
למשל בילדה בת 13 זה קשה מאוד.
"ילדים קטנים מתחת לגיל שמונה יותר פתוחים להורה חורג, אבל לילדים גדולים יותר, במיוחד לבנות בגיל ההתבגרות המוקדמת מאוד קשה עם המעבר למשפחה חורגת. בני הזוג מאושרים שהם מצאו אחד את השני, אבל הילדים לא ולעיתים קרובות הם הודפים, מרוחקים וקרים".
עוד היא מוסיפה: "קשה מאוד להיות חם לילד שלא מסתכל עליך כשאתה נכנס לחדר. צריך להפיץ את הידע לבני הזוג. להגיד להורים ביולוגים שזה הכי טבעי שאתם רוצים שבני הזוג שלכם יאהבו את הילדים שלכם כמו שאתם אוהבים אותם, אבל זה כנראה לא יקרה, או שיקרה לאט עם הזמן ועוד יותר לאט אם יש לך ילדה בת 11 או בת 12, ולפעמים זה גם לא יגיע לקשר הקרוב הזה.
"קושי נוסף לזה הוא כשלהורה חורג יש ילדים בבית אחר ועולות לפעמים מחשבות כמו 'אם אני אוהב את הילדים האלה אני לא נאמן לילדים שלי. אני רוצה לתת את האהבה הזאת להם ואני לא יכול'".
אובייקטיבית רוב הגברים נמצאים פחות זמן עם הילדים שלהם ויותר עם הילדים של בת הזוג.
"נכון ואם בנוסף לזה היא מצפה, לא רק רוצה, מצפה שהוא יהיה האבא החדש לילדים שלה זה מרגיש נורא, כי הוא באמת לא רוצה לאכזב אותה.
"קשה מאוד להיות חם לילד שלא מסתכל עליך כשאתה נכנס לחדר"
גם אבות חורגים שהגיעו ללא ילדים לזוגיות וחולקים עם בת הזוג ילדים משותפים חווים קונפליקט רגשי.
"אחד המטופלים שלי היה כומר, אב חורג לילדה שהוא אהב מאוד. כשנולד הילד הראשון המשותף שלו ושל בת הזוג שלו הלב שלו התמלא בדרך שהוא לא חווה קודם ולא היה דומה למה שהוא הרגיש לילדה החורגת שלו, והוא הרגיש אשם בעקבות זה. אם בת הזוג שלך מצפה ממך לאהוב את הילד שלה כמו שאתה אוהב את הילד שלך, זו עוד מעמסה".
לא רק אשמה, גם הפחד מנהל לא מעט את האבות במשפחות חורגות, הפחד שהילדים שלהם לא ירצו לבוא.
"זה באמת מפחיד. להרבה אבות אין משמורת משותפת על הילדים וזה הופך את היחסים שלהם עם הילדים למאד שבירים. אבות חוששים שהילדים יתרחקו ולא ירצו לבוא. מה שמאד עוזר לזוגות בפרק ב' זו ההבנה שהורה צריך זמן לבד עם ילדיו, ללא בת הזוג.
"אבא אחד אמר לי פעם 'אני מרגיש שאני גונב זמן, כי כשאני מבלה איתם אשתי כועסת כי אני לא נמצא עם הילד שלה והתינוק שלנו'. הוא לא גונב זמן, הוא עושה את מה שצריך לעשות כדי לשמר את מערכת היחסים עם הילדים שלו. חשוב להבין שילדים לא אוהבים לנוע בין בתים. זה מאוד קשה.
"חשוב שאבות יבינו שהדרך שלהם לשמור על הילדים קרוב היא בחיבור אליהם, בזה שהם מתקשרים איתם, מקשיבים להם, משחקים איתם, אמפתיים אליהם".
מה נוכל לומר לבנות הזוג שחושבות שהוא אוהב את הילדים שלו יותר מאשר את הילדים המשותפים?
"הוא רואה את הילדים שלו חצי מהזמן לכל היותר, יש שם תמיד חוויה של אובדן ואי שקט".
