אמו של דניאל, בן החמש, יצרה אתי קשר מחודש, לאחר שלא נפגשנו יותר משנה. היא ביקשה ממני שאסייע לה, משום שילדיה מפוחדים. שוחחנו על האירועים, ולאחר כחצי שעה היא התוודתה: "אני אשמה בפחדים שלהם. באזעקה הראשונה נכנסתי להיסטריה והתחלתי לצעוק. איבדתי את זה. לקח לדניאל מלא זמן לרדת ממיטת הקומתיים והאזעקה פעלה. בגללי, בגלל שאיבדתי עשתונות, הילדים פוחדים. נראה לי שעשיתי להם טראומה".
"הגיוני לפחד, אבל לא סביר שהם חווים טראומה בגלל אזעקה אחת", ניסיתי להרגיע אותה, ולבסוף הצעתי שיחה משפחתית, איתה ועם ילדיה.
אמו של דניאל אינה לבדה בתחושות הקשות. מספר ימים חלפו מאז שמבצע "שומר חומות" החל, והורים רבים מתקשים להתמודד עם המתח שהם וילדיהם חשים. האזעקות, מראות וקולות הפיצוצים ואירועי האלימות הפנימית אכן מזעזעים.
הורים חשים אשמה על כך שהיו ועדיין מטולטלים רגשית. חשוב שהורים יפרגנו לעצמם, בהתמודדותם עם המצב הביטחוני. רבים מהם נבהלו והתנהגו בצורה שנראית בדיעבד כלא אופטימלית, וזאת רק ההוכחה לאנושיותם. הדבר אינו סותר את ההמלצה לאזור כוחות כעת, ולסייע לעצמם ולילדיהם להתמודד טוב יותר.
לשמוע את כל הסיפור
בשיחה עם המשפחה הזכרתי לדניאל שנפגשנו בעבר. ביקשתי ממנו לספר לי את כל שקרה בימים האחרונים. הדגשתי שאני מעוניינת לשמוע את כל הסיפור, מתחילתו ועד לסופו ושאקשיב בקשב רב. "אני איתך", ציינתי וחיכיתי.
"לא תמיד כדאי להעלות רגשות במהלך מצבי חירום. בזמן זה חשוב דווקא להתמקד בפעולות פשוטות משום שהעלאת רגשות עלולה ליצור תחושת הצפה"
דניאל סיפר על האזעקה והזכיר את מיטת הקומותיים ממנה התקשה לרדת (ושגרמה לאמו לאבד את עשתונותיה). מאז הוא ישן במיטה של ההורים. שאלתי אותו שאלות רבות וביקשתי שישלים פרטים על כל שקרה בעת האזעקה הראשונה. הוא סיפר לי על הממ"ד, היכן הוא נמצא בבית ועל ההליכה לשם. תוך כדי ההקשבה בדקתי שקיימת רציפות בסיפור שלו.
קראו עוד:
במהלך השיחה השתמשתי בעקרונות השיח עם נפגעי חרדה בכדי להעריך את מצבו. הבטחתי לו את מחויבותי להקשבה מלאה, בכדי ליצור קשר ולעודדו. בהמשך סייעתי לו לשחזר את מהלך האירועים מתחילתם ועד סופם, כך שלא יוותרו "חורים" בסיפור, או חלקים נעלמים.
הדבר הבהיר לי שעוצמת בהלתו אינה קריטית. מי שנמצא בהלם, מתקשה לשחזר את קורותיו. אך דניאל זכר היטב את הלילה והיה מסוגל לפרט את כל האירועים. סייעתי לו ליצור בהירות, היות ובהלה עלולה להוביל לבלבול, וסידור האירועים לפי התרחשותם יכול להקל מאוד.
"פחדתי", אמר דניאל.
"בטח, גם אני פחדתי כאשר שמעתי את האזעקה," הסכמתי.
הוא סיפר לי עד כמה חזק הצליל ושוחחנו גם על "הבומים" ששמע. "צלילים חזקים מפחידים אותך", אמרתי לו. "זה טבעי. ועכשיו אתה גם פוחד?", שאלתי לאחר שוחחנו על הפחד. דניאל השתהה כבוחן את תחושותיו ולאחר מכן ענה שפחות.
לקשט את הממ"ד
לא תמיד כדאי להעלות רגשות במהלך מצבי חירום. בזמן זה חשוב דווקא להתמקד בפעולות פשוטות משום שהעלאת רגשות עלולה ליצור תחושת הצפה, אך נראה שדניאל התאושש מאותו הלילה. הוא היה זה שפתח בשיח הרגשי, ומכיוון שעברו ימים ספורים בין האירוע לשיחה שלנו, ראיתי בכך איתות על כך שהוא פנוי לעבד את החוויה. הסברתי לו שהפחד עוזר לנו לשמור על עצמנו ושמאוד חשוב להקשיב להורים ברגעים אלו.
"על מי אתה יכול לסמוך כשאתה מפחד?", שאלתי, ודניאל ענה "אבא, ואולי גם אמא".
"ובפעם הבאה שתלך לממ"ד, מה תוכל לעשות כדי להתגבר על הפחד?", שאלתי, "ואיך תוכל לעזור לאחים הקטנים שלך?"
דניאל חשב ואמר "לחבק אותם". אני נמסתי. "חיבוק תמיד עוזר, איזו מחשבה יפה!", אמרתי והצעתי לו ולאחיו לאסוף צעצועים ולהשאיר אותם בממ"ד. הצעתי שאת רוב הצעצועים ישאירו בבית, ויסדרו בממ"ד רק כמה שהם אוהבים. שאלתי אותם אם הם אוהבים לצייר, והצעתי שיכינו גם כמה ציורים, כדי לקשט את הקירות.
במצבי דחק חשוב לתת לילדים תחושה של שליטה ולהציע פעילות שתעסיק אותם ותפנה אותם מהחרדות. כמו כן, חשוב ש"יתיידדו" עם מרחב הממ"ד. במהלך השיחה בדקתי עם אמו של דניאל אילו משחקים היא תוכל לשחק עם ילדיה בממ"ד. קיוויתי לסייע גם לה ברגעי האמת להסיט את דעתה מהחרדות ולהתמקד בפעילויות עם הילדים.
בשיחה הבאה עם אמו של דניאל הבעתי את דעתי, שהילדים אינם סובלים מטראומה, אבל הדגשתי עד כמה חשובה רווחתה הנפשית בימים אלו.
"במצבי דחק חשוב לתת לילדים תחושה של שליטה ולהציע פעילות שתעסיק אותם ותפנה אותם מהחרדות"
הימים האחרונים היו ימים של פחד, שבהם נפגעה תחושת המוגנות של רבים. ביטחונם הופר, וטבעי שבמצב כזה יגיבו באופן אימפולסיבי. אם הינך או היקרים לך סובלים מחרדה, חשוב לצרוך כמה שפחות שעות מדיה ולנקוט בפעילויות הגורמות לרווחה.
מצבי חירום הם קשים, אך הם מסייעים לבדוק מחדש סדרי עדיפויות ולחוש קרבה מזוככת יותר למשפחה וחברים. החיבוק שדניאל הציע לאחיו לא יפתור את המצב, אך בהחלט מעודד הרגשה טובה. זה הזמן לחבק את עצמנו ואת הקרובים לנו ולייחל ולפעול למען זמנים טובים יותר.
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מתמחה ופסיכותרפיסטית גופנית, מטפלת בילדים, נוער והורים בשירות הציבורי, ובעלת קליניקה פרטית בהרצליה.
