על פי ההערכות, לפחות עשרה אחוזים מהילדים סובלים מהפרעת קשב וריכוז, והמספרים האמיתיים כנראה גבוהים הרבה יותר, רק שרבים מהם לא מאובחנים. "ילד עם הפרעת קשב וריכוז מרגיש שונה", מציינת פרופ' איריס מנור, מומחית לפסיכיאטריית ילדים מ"כללית".
"הוא מרגיש נצלן, לא חכם, אשם או מבויש, ואינו מבין למה כל הזמן קורה שהוא לא בסדר. ההורים צריכים לקחת הרבה אוויר ולהפחית את מידת הכעסים. זכרו שהאחריות על הטיפול בילד היא שלכם, ההורים, לא שלו. הילד לא בוחר איך להתנהל בסיטואציות מסוימות. אל תפילו את האחריות עליו".
ב-20 השנים האחרונות חוללו התרופות להפרעת קשב וריכוז מהפכה טיפולית, אבל פרופ' מנור מדגישה כי הן לא מספיקות. "טיפול תרופתי הוא לא מילת קסם ואינו מספיק לטיפול בילד עם הפרעת קשב", היא אומרת, "התרופה היא המנוע והטיפול ההתנהגותי הוא ההגה שיעזור לכם ולילד לנווט בהצלחה בכל סיטואציה ולממש את הפוטנציאל הטמון בו לעבר ההצלחות".
אז מה עושים? בסיוען של המטפלות באמנות ביחידה להפרעות קשב של הכללית, הגר גרציאני, רונית אברהמי בן לולו ואינה הוניגסברג, אספנו את הטיפים החשובים ביותר שיסייעו לכם ההורים, המורים, וגם לילד עצמו להגיע להישגים ולמצות את הפוטנציאל הטמון בו.
קראו עוד:
1. ידע זה כוח
הפרעת קשב וריכוז היא עולם ומלואו. בעבר חשבו שמדובר ב"בעיה נפשית". היום ידוע שמדובר בהפרעה מוחית: ליקוי בהפרשה ובתפקוד של דופמין ונוראדרנלין. ההשפעות על הגוף ועל התפקוד הן רבות. לכן, לִמדו מהי הפרעת קשב מאיש מקצוע שמבין לעומק את התחום. הידע, המודעות וההבנה יכולים לחולל שינוי דרמטי בהתייחסות שלנו אל הילד.
2. הקללה היא גם ברכה
חשוב להסביר לילד שהפרעת קשב יכולה להיות גם יתרון. ילדים עם הפרעת קשב בורכו ביכולות שתורמות להם ולסביבתם כמו אמפתיה, יצירתיות, אנרגטיות, התלהבות וחשיבה מחוץ לקופסה.
ישנם לא מעט אנשים שסבלו מהפרעת קשב ושינו את פני האנושות. רשימה חלקית כוללת את אלברט איינשטיין, ביל גייטס, וולט דיסני, תומס אדיסון, פבלו פיקאסו, לאונרדו דה־וינצ'י ומוצרט.
3. לא כולם ככה?
הפרעת קשב היא מולדת ותורשתית. הקשב הוא פעולה קבועה שאינה משתנה. לכן, לאדם או לילד שסובל מההפרעה נדמה שכולם בדיוק כמוהו, אך מתמודדים טוב יותר, וצריך להסביר לו שאין זה המצב.
4. הנסיכה על העדשה
ילדים עם הפרעת קשב סובלים פעמים רבות מקושי בוויסות תחושתי. הם רגישים למגע, לבדים, לגרביים עם תפרים, נעליים לוחצות או ג'ינסים. כל אלה ועוד עלולים ליצור אצלם אי-נוחות משמעותית.
קיימת אצל רבים מהם גם רגישות לריח ורגישות שמיעתית. הילדים הללו גם בררנים באוכל בשל רגישות לטעמים. הרגישות למגע עלולה להוביל אותם לפרש כל נגיעה כמכה, ולהפך: לעיתים הם אינם חשים כשהם מכאיבים לאחר.
אז מה עושים? קונים גרביים ללא תפרים, מורידים תוויות מהבגדים, לא מנהלים קרבות אבודים על אוכל ומנסים לייצר סקרנות ושיתוף בהכנת הארוחה. למשל, לערוך כל שבוע טבלה עם כריכים שהילד מעוניין בהם בכל יום לבית הספר.
לגבי המגע, יש לנסות לתווך, להסביר ולהדגים בסבלנות רבה, וליצור שינויים עם הזמן. כך, למשל, ילד המחבק חזק מדי את האח יודרך כיצד לחבק בצורה עדינה יותר.
5. רכבת הרים רגשית
ויסות רגשי הוא היכולת לקבל את מה שאנו חשים בסיטואציה מסוימת, לעבד את הרגש ובכך לשלוט בעצמנו. אצל הסובלים מהפרעת קשב וריכוז קיים קושי רב בוויסות הרגשי.
מדובר בתחום נרחב שיש להתאמן עליו. בין היתר ניתן ללמוד טכניקות של הרפיה כמו נשימות או שיטת "מיינדפולנס" אצל אנשי מקצוע בתחום - פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק ומרפאים באמנות.
6. ניסוח בקשות
ילד עם ADHD נמצא בתנועה מתמדת. הוא תמיד חייב לעשות משהו עם עצמו, עם הידיים, הרגליים או עם המחשבות. בקשה בנוסח "תפסיק", אינה מועילה מכיוון שהילד חייב מטלה אחרת במקום הנוכחית.
לפיכך, אל תיתנו פקודות, אלא נסחו את הבקשות באופן חיובי: מה עליהם לעשות ולא מה עליהם לא לעשות. במקום "תפסיק לקפוץ" - תנו להם מטלה אחרת שעליהם לבצע; במקום "אל תלכלך" - "תניח את החפצים בארון או במגירה"; במקום "אל תצעק" - "תוכל להסביר לי בצורה שאוכל לשמוע ולעזור לך?"
כך, הילד אינו חווה דפוס של כעס או האשמה מצד ההורה או הסביבה, מה שמשפיע כמובן על הדימוי העצמי שלו.
7. "למה אני צריך לקרוא לך עשר פעמים?"
כשילד עם הפרעת קשב יושב מול מסך המחשב (או מול גירוי משמעותי אחר) הוא לרוב ייכנס למצב של מיקוד יתר (היפר-פוקוס), שבו הקשב ממוקד בגירוי מרכזי אחד בעוד שאר הגירויים המשניים (כגון קריאתה של אמו) נעלמים.
במצבים כאלה אין צורך לצעוק בשמו של הילד שוב ושוב. זו אינה התעלמות מכוונת, זו אינה מניפולציה. הוא באמת לא שומע אתכם. כדאי לגשת אליו, להניח בעדינות יד על שכמו, ליצור עימו קשר עין - והוא יהיה אתכם. בכלל, הימנעו מלצעוק או לדבר אל הילד מהחדר השני. העדיפו תמיד לדבר כשאתם בגובה העיניים שלו, קרוב. זכרו, הוא לא עושה דווקא, הוא פשוט לא יכול אחרת.
8. פירוק מטלות
שמתם לב שאתם מטילים על הילד שורת מטלות, וכלום לא קורה? "לך תסדר את החדר שלך!" "תכין את שיעורי הבית שלך". כאשר אתם מטילים על הילד משימה מורכבת, הכוללת הרבה שלבים או מספר מוקדים, הוא אינו מסוגל לבצע אותה.
הדרך להפוך את המשימה לאפשרית היא פירוקה לתתי-משימות קצרות, מוגדרות וספציפיות, שלב אחר שלב. כך אנו מייצרים מוטיבציה.
למשל, במקום להגיד "לך תסדר את החדר שלך", נסו לפרק את המשימה הזו לכמה משימות קטנות וממוקדות כמו "הרם את הבגדים מהרצפה ושים אותם בסל הכביסה", "סדר את השמיכה", "הכנס את הנעליים למגירה", "שים את הספרים שעל שולחן הכתיבה על מדף הספרים" ועוד.
9. התארגנות בבוקר
בשלב הראשון הגדירו מראש ארבעה ציוני דרך במסלול הקבוע של התארגנות הבוקר: שירותים, צחצוח שיניים, בגדים וארוחת בוקר (לא בהכרח בסדר הזה).
בשלב השני לוו את הילדים בכל נקודות הציון, פרקו כל משימה לתתי־משימות, עודדו אותם על המאמץ ועל העצמאות שהם מגלים, שאלו אותם אם הם זוכרים מהי נקודת הציון הבאה. לאחר מספר בקרים שבהם ליוויתם אותם מקרוב נסו להתרחק מעט, השגיחו מרחוק ובמידה שהם הולכים לאיבוד עזרו להם לחזור אל המסלול הקבוע.
10. קשה לארח חברים אחר הצהריים
לא פעם, ביקור של חבר מעורר התרגשות רבה שקשה לילד עם הפרעת קשב לווסת אותה. הוא קופץ ממשחק למשחק, מתקשה להביא בחשבון את רצונותיו של החבר, מרבה להתווכח או לכעוס.
על כן, יש לתחום את הביקור בזמן ובתוכן. יום לפני שהחבר מגיע דברו עם ילדכם, קבעו יחד כמה אלטרנטיבות למשחקים שמהן הוא יבחר עם החבר במה לשחק, ובקשו מהורי החבר לאסוף אותו בשעה מוקדמת - לא יאוחר משבע בערב.
11. "הוא לא אוכל כלום בבית הספר"
אחת מתופעות הלוואי של תרופות להפרעת קשב וריכוז היא דיכוי תיאבון, שחולף לאחר כמה שעות. עם זאת, יש דרכים רבות להתמודד עם הבעיה ואין סיבה להיכנס לתסכול.
הסוד הוא לתכנן נכון את תזונת הילד. חשוב להקפיד על ארוחת בוקר מלאה ומזינה לפני נטילת התרופה בבוקר. אם לילד אין תיאבון בצהריים, אל תלחצו ואל תגערו בו.
הוא יוכל להשלים את החסר בעוד כמה שעות. תוכלו להכין לו לבית הספר קופסת נשנושים קטנים. חתכו את הסנדוויץ' לחתיכות קטנות, תוכלו גם לתת קוביית שוקולד קטנה שעשויה "לעורר" את התיאבון. אם אתם נתקלים בבעיה, היוועצו ברופא/ה המטפל/ת או בדיאטנ/ית.
12. "אני צריכה להתחנן כדי שיילך להתקלח"
נסו להקדים את שעת המקלחת. ילד עייף יתקשה מאוד להביא את עצמו להתקלח או לבצע כל משימה "משעממת" אחרת.
13. פחות זה לפעמים יותר
ילד עם הפרעת קשב וריכוז מושפע מאוד מהגירויים שמסביב. דאגו שהחדר שלו יהיו עם כמה שפחות גירויים, מעוצב בצבעים מרגיעים שלא יוצרים עומס ויזואלי.
בכיתה, נסו לבקש מהמורות שלפחות קיר אחד שסמוך לילד יהיה מנוטרל מגירויים. שיעורי בית הרבה יותר מהנים כשפותרים תרגילים עם טוש מחיק על החלונות או כשקופצים על כדור הפיזיו ועושים בין תרגיל לתרגיל שכיבות סמיכה.
הפחיתו את הגורמים המפריעים בזמן שיעורי הבית (רעשים, שיחות טלפון, טלוויזיה). עם זאת, מוזיקה שקטה ברקע עוזרת לחלק מהילדים להתרכז. נסו סוגים מסוימים של מוזיקה אינסטרומנטלית ושל צלילים מהטבע.
14. הומור זה בריא
הרבה יותר קל להתמודד עם החיים בעזרת הומור, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהפרעת קשב שמזמנת לחיינו סיטואציות שסטנדאפיסטים לא מעטים עושים עליהן קריירה. תצחקו - זה בריא, מקרב, מוריד שיפוטיות וביקורת.
15. קשר זה כל הסיפור
תקשורת טובה, שלא קשורה למטלות ולביצועים של הילד, אלא יותר להתעניינות בחוויות ובתחושות שלו, תעזור מאוד בהתנהלות היומיומית איתו.
תיזמו פעילות משותפת במשך 20-10 דקות ביום ותנסו להיות בפרק הזמן הזה ללא הסחות דעת. קריאה משותפת, משחק, יצירה, ספורט או צפייה בשמיים בניסיון לדמיין את הסיפור שהעננים מנסים לספר - הכל מצוין.
שלחו לו סרטון מצחיק שקיבלתם ומתאים לגילו. תשאלו מה דעתו ושתפו בחוויה שלכם. "לא יכולתי להפסיק לצחוק", "התרגשתי", "הייתי חייב לשתף אותך". תשאלו לדעתם על הסוגיות השונות שמעסיקות אתכם.
16. זה לא ה"מה" אלא ה"איך"
ברגעי משבר, התוכן של מה שנאמר פחות משמעותי מהאינטונציה ומשפת הגוף שלכם. ילד לא מווסת זקוק להורה מאזן. צעקה וכעס לא מאזנים. הם מעצימים תוקפנות. לעיתים צריך לאפשר פסק זמן לילד להתארגן על עצמו.
אפשר להדגים זאת על ידי שימוש במטפורה של בקבוק עם מים וחול בפנים. כאשר אנחנו מטלטלים את הבקבוק, המים הופכים לעכורים וזה מה שקורה בזמן סערת הרגשות: קשה מאוד לראות ולחשוב בבהירות. כאשר מניחים את הבקבוק ומאפשרים לו מנוחה, החול שוקע והמים הופכים לצלולים. זה התהליך שמדמה את החשיבה שלנו ואת השליטה על הרגשות בזמנים של עימותים וסערה רגשית. תמתינו! ההמתנה היא מתנה.
17. רשת תמיכה
התחברו לקבוצות במדיה החברתית שיאפשרו לכם לקבל מידע, טיפים, תמיכה ולעיתים אתנחתא קומית. הורה לילד עם הפרעת קשב זקוק לפניות רגשית רבה. טפלו בעצמכם, צרו לעצמכם רשת תמיכה משפחתית, חברתית ומקצועית.
18. ספורט
ילדים רבים עם הפרעת קשב לא מפסיקים לזוז ולקפוץ. יש להם אנרגיה רבה ויש לאפשר להם לשחרר את האנרגיה באמצעות פעילות ספורטיבית, שהיא בעלת תרומה עצומה עבור ילדים עם הפרעת קשב, החל משיפור הכישורים החברתיים והדימוי העצמי ועד לשיפור הקואורדינציה.
זה נכון לא רק לגביהם: יש קשר מדהים בין פעילות גופנית להשפעה על מוחנו. אימון סדיר תורם למערכת הקשב ולמצב הרוח.
19. הכל נשאר במשפחה
הסבירו לסבים וסבתות שמעורבים בגידול הילד מהי הפרעת קשב. חשוב שיבינו שלא מדובר ב"חינוך לקוי" או פינוק יתר אלא בתכונות שונות והתנהלות אחרת של הילד.
חשוב שיהיו שותפים ויתרמו לבניית הדימוי העצמי שלו. בקבוצות ההורים לילדים עם הפרעת קשב יש לא פעם סבים וסבתות שמבקשים להצטרף על מנת לקבל מידע וכלים להתמודדות עם הנכדים.
20. ביקור בסופר
ביקור בסופר יכול להיות חוויה לא פשוטה אם לא נערכים אליה מראש. ראשית, חשוב שהילד לא יגיע רעב. יש להכין מראש את רשימת הקניות ולכלול בקשות מיוחדות של הילד.
תוכלו לשלוח את הילד להביא את המצרכים שאותם בחר בבית. אם הצליח - חזקו אותו על כך. זכרו לתחום את הביקור בסופר בזמן והיצמדו לרשימה.
21. ליצור ולהתלכלך
יצירה מרפאת, מווסתת, מרגיעה, ממקדת ומאפשרת חופש. לאחר שתיצרו יחד תנאים לכך, אפשרו להם ליצור, להתלכלך, למרוח, להרגיש מרקמים, שתפו אותם בבישול, פיסול, בנייה וסריגה.
22. מעברים
שינויים ומעברים קשים לכולם, אך לילדים עם הפרעת קשב הם קשים במיוחד. הבקרים שמהווים מעבר בין לילה ליום, ההשכבה שמהווה מעבר בין יום ללילה, מעבר מתקופת חופש חזרה ללימודים, לעיתים גם החופשה עצמה - כולם יכולים להכניס את הילד למצב של אי־שקט.
גם המעבר ממשחק למקלחת או לסידור תיק הוא מסובך, כי הילד מתקשה לעצור את המשחק ולהתפנות לפעילות סיזיפית שקשורה להתארגנות. לכן, יש לתזכר את ההתארגנות 15-10 דקות בטרם תחילתה. אפשרו לילדים את זמן החסד להסתגל למצבים החדשים.
כדי לאפשר שגרת בוקר רגועה יותר, ההורה צריך לקום מוקדם יותר ולהתארגן בנחת על מנת לנהל את ההשכמה בנחת, מה שישפיע מיידית וייתן את פירותיו. כדאי במידת האפשר לסיים את מה שאפשר יום קודם: בחירת בגדים, מילוי בקבוק מים, סידור תיק, כך שיישארו מינימום משימות לבוקר.
שינוי לא מתוכנן מסובך עוד יותר. הוא עלול להיחוות על ידי הילד כפתאומי וליצור חוסר אונים וחרדה. הילד עלול להגיב בכעס ובסרבנות. לכן, חשוב לעדכן מראש את הילד במידה שיש שינוי גדול, כדי לאפשר לו זמן להסתגל למצב החדש.
23. שינה
כשליש מחיינו אנחנו מבלים בשינה, שחשובה לא רק לערנות של מחר, אלא גם לעיבוד הנתונים של היום שחלף. שעות שינה חשובות מאוד גם לתפקודי הקשב.
למדו לייצר רוטינת שינה שכוללת בתוכה את ההרגלים ואת סדר היום שנועדו להקל את הכניסה לשינה. הקפידו על תאורה מינימלית בחדר, הפחיתו רעשים והימנעו מפעילות מעוררת לפני השינה.
יש להימנע משימוש במסכים לפחות שעה לפני השינה. העדיפו קריאת סיפור ולא צפייה בטלוויזיה או בטאבלט בשלב זה של היום.
24. חזית הורית אחידה
אם המשפט "אבל אמא מרשה לי" מוכר לכם, אתם לא לבד. פעמים רבות אין התאמה בין החוויה ההורית של שני ההורים.
לפיכך, חשוב שהורים המגיעים מתפיסות שונות יתאמו ביניהם את הכללים המתאימים למשפחתם וידאגו לאכוף אותם באופן שווה ועקבי. הדבר עשוי לגרום גם להורה וגם לילד לתחושות ביטחון וודאות. אם אתם לא מצליחים להגיע לעמק השווה, היעזרו באיש מקצוע.
25. דימוי עצמי
הדימוי העצמי מתעצב כתוצאה מפידבקים מהסביבה. ילדים עם הפרעת קשב חווים מצבים רבים של תסכול וכישלון. לא פעם הסביבה עלולה להביע בפניהם תחושות אכזבה ואשמה.
חשוב לחפש הזדמנויות קטנות של הצלחה, לשבח אותם על חוזקותיהם ולתת לחוזקות אלה גם ביטוי ביומיום. כך, למשל, אם ילדה נכשלת בעברית אך טובה בספורט, ניתן לבחור איתה חוג ספורטיבי שיבליט את יכולותיה.
אם הילד אוהב בישול, תוכלו לבקש ממנו להכין משהו בבית ולחזק אותו על כך. בנו ציפיות המותאמות ליכולות של הילד על מנת שיוכל לחוות תחושה של מסוגלות והצלחה.
26. אחר כך
דחיינות היא אחד המאפיינים הבולטים של הפרעת קשב וריכוז. איך תוכלו להתמודד עם ה"עוד מעט", "תכף" ו"כבר"? למדו את הילד לספור אחת-שתיים-שלוש, ואז להתחיל במטלה.
זאת משום שהדחיינות נוצרת לרוב חמש שניות מרגע קבלת המטלה. השיטה תסייע ותייצר הרגל חדש, שעם הזמן יהפוך לטבעי.
27. כתיבה יוצרת
מחקרים מראים שכתיבת חמישה דברים טובים שקרו לך במהלך היום תורמת לשיפור בתפקוד, לתחושה הכללית ולדימוי העצמי.
נהלו עם הילד יומן בערב, שבו אתם כותבים חמישה דברים קטנים טובים שקרו, והילד מוסיף את שלו. כך תיצרו מציאות של הנאה משותפת ושמחה.
הדברים צריכים להיות קטנים וצנועים, כמו הביס הראשון של הארטיק בסוף יום הלימודים.
28. החטא ועונשו
עונשים לא עוזרים. העונש יכול להפסיק התנהגות מסוימת בסביבה ספציפית, אך ככלל, עונשים עלולים לפתח הימנעות.
הילד עלול להתרחק מאנשים וממקומות שעלולים לסבך אותו בצרות, לגלות למשל חוסר רצון להגיע לבית הספר, או לפתח הרגל של אמירת שקרים.
מעבר לכך, כאשר הילד מתרגל לעונשים - הרף כנראה יעלה כל הזמן. לכן, נסו להבין איפה הקושי של הילד וחשבו יחד על פתרונות. חיזוק ותגמול חיובי עובדים טוב יותר מענישה.
