יש שקרים שאם חוזרים עליהם מספיק פעמים הם הופכים למציאות. ילדיי ואני חובבי מארוול, וראינו ביחד את הסרט "שומרי הגלקסיה 2". בסרט יש איש-עץ שמת ונשאר ממנו רק ענף שהם שותלים וגדל מחדש. בהתחלה הוא ילד-עץ מצחיק ושובב, אחר כך הוא גדל לנער-עץ שיושב עם הגב לכולם ולא מוכן לדבר עם אף אחד, ואז כשפונים אליו הוא מגדף וכולם כועסים עליו.
אתם מבינים? בעיני הקהל של הסרט מרד גיל ההתבגרות הוא כל-כך ברור מאליו, שאפילו חייזרים עצים חווים אותו. זו מציאות כל כך טבעית שאפילו בגלקסיות מקבילות זה מה שקורה לכל היצורים.
בכל גיל יש אתגרים ובכל גיל יש ילדים שמורדים ורבים עם ההורים
אבל מדובר בשקר. בכל גיל יש אתגרים ובכל גיל יש ילדים שמורדים ורבים עם ההורים, המחנכים, עם החברים ובעיקר מתחבטים ונאבקים עם עצמם. לגיל ההתבגרות יש התמודדויות משלו – מיניות, ספרציה מההורים ובניית זהות אישית עצמאית. קל מאוד לבלבל את האתגרים הללו עם הרעיון האמריקאי של מרד הנעורים.
אם תקראו על שבטים של לקטים ציידים או על תרבויות עתיקות תגלו כי בכולם נערכים לאורך אלפי שנים טקסי מעבר והתבגרות לנשים וגברים. עם זאת, לא תראו באותם טקסים סממנים המעידים על מרד נעורים. לא בסיפורי האחים גרים, לא בתנ"ך, לא בעלילות גילגמש, לא באיליאדה ובאודיסאה ולא בסיפורי המדורות של שבטי לקטים-ציידים.
הכוונה במרד נעורים היא לא לוויכוח או לקושי בהתבגרות. כל זה, כאמור, קורה בכל גיל. הכוונה היא לוויכוחים וצעקות אין סופיים, התנהגות מזיקה ומסוכנת, הסתגרות ארוכה בחדר, חוסר דיבור עם ההורים וכו'.
קראו עוד:
כשאני שואל סטודנטים מי מרד בילדותו ומי לא, מתברר לרוב שבערך שני שלישי עונים שהיו לאורך רוב גיל ההתבגרות ביחסים סבירים עם ההורים, ולא חוו איתם ריבים ומאבקים קיצוניים.
מרד הנעורים של גיל ההתבגרות הוא ממש לא הכרח. בהרבה מקרים הוא תוצאה של קושי בגבולות שפשוט התעצם ככל שהילדים התבגרו
מרד הנעורים של גיל ההתבגרות הוא ממש לא הכרח. בהרבה מקרים הוא תוצאה של קושי בגבולות שפשוט התעצם ככל שהילדים התבגרו והפכו למפותחים ומתוחכמים יותר. אבל אפקט פיגמליון, אותה נבואה שמגשימה את עצמה, הוא כוח חזק.
הורים וילדים לומדים מסדרות, מסרטים ומסיפורים שגיל ההתבגרות חייב לכלול מרד ובחלק מהמקרים הם פשוט נכנסים לדמות. אחרים כל כך מאמינים למיתוס עד שהם מסבירים שאם אין מרד זה מראה שמשהו לא בסדר בהתפתחות של הילד, ולכן הם אומרים שהם שמחים שהילד שלהם צועק עליהם וטורק דלתות בעוצמה.
יש לי היום חמשה ילדים בגיל ההתבגרות. במשך שנים כשסיפרתי על שקר גיל ההתבגרות להורים ולסטודנטים, היו כאלה שסירבו להיפרד מהמיתוס ואמרו לי "חכה, חכה שתגיע לגיל הזה". אז הגעתי. כל הילדים שלי בגיל ההתבגרות, ואני חושב שהיחסים שלנו מעולם לא היו טובים יותר. אין טריקות דלתות, אין צעקות וצרחות, ויש הרבה שיח, שיתוף והקשבה.
אני גם מרגיש שהם עוזרים לי להתפתח. הם כל הזמן מלמדים אותי דברים חדשים ושואלים שאלות שמחייבות אותי לחשוב, ולפעמים לשנות את מחשבתי והתנהגותי. יש לנו מחלוקות ולפעמים צריך גם להציב גבולות. יש להם שאלות והם חווים לפעמים גם קשיים, אבל לרוב הם מרגישים שהם יכולים להיעזר בנו כדי לחשוב עליהם.
אז בואו נגיד את זה בצורה ברורה – גיל ההתבגרות כולל הרבה מאוד אתגרים, אבל הוא ממש לא חייב לכלול את "מרד הנעורים", כפי שמציגה אותו התרבות האמריקאית. הבעיה היא שכשחוזרים על שקר מספיק פעמים, בכל סדרה סרט או סיפור, לפעמים הוא פשוט הופך למציאות.
ד"ר עוז גוטרמן הוא ראש חטיבת משאבי אנוש באקדמית גליל מערבי ומרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן. מנהל קבוצת הפייסבוק "מר מחר"
