אופיר בן השלוש נתקל בבעיה. הנדנדה האהובה עליו כרגע תפוסה על ידי ילד אחר והוא ממש רוצה להתנדנד. גם יערה בת התשע נתקלה בבעיה. אמרו בכיתה להתחלק לזוגות, אבל חברתה הטובה לא הגיעה לבית הספר והיא ממש אבודה. אפילו נתי בן ה-14 נתקל בבעיה, חבריו הזמינו אותו ללכת איתם לים ישר אחרי בית הספר, והוא ממש רוצה ללכת איתם, אך דווקא היום אמו ביקשה ממנו להשגיח על אחותו הקטנה.
הצורך להתמודד עם בעיות כאלו ואחרות הוא חלק בלתי נפרד משגרת יומם של ילדים (ומבוגרים) בכל הגילים. כולנו נדרשים לפתור בעיות, להתמודד עם קונפליקטים ועם מצבים מאתגרים, מלחיצים או בלתי צפויים.
אולם היכולת להבין מה הבעיה ולפתור אותה בצורה מיטבית לא מובנת מאליה ולא נלמדת באופן פורמלי בבתי הספר. כישורי פתרון בעיות הם כלי מאוד חשוב לחיים, ואנו כהורים, יכולים לעזור לילדנו לטפח ולשכלל את היכולת שלהם.
איך אפשר ללמוד או ללמד פתרון בעיות?
שלושה פסיכולוגים, חוקרים מובילים בתחום פתרון הבעיות, תומאס דז'ורילה יחד עם שותפיו כריסטין וארתור נאזו, פיתחו טיפול מבוסס פתרון בעיות הנקרא PST - problem solving therapy. זוהי בעצם התערבות פסיכולוגית, הנשענת על טיפולים התנהגותיים קוגניטיביים (CBT), ששמה דגש על פתרון בעיות. ההתערבות שהם פיתחו נועדה לפתח ולטפח את היכולת לפתור בעיות ולהתמודד עם מצבי לחץ.
הורים רבים מופתעים לטובה מהיצירתיות של ילדיהם והפתרונות הטובים שלהם
לדבריהם, ישנם חמישה צעדים שכדאי ללמוד וליישם כדי לפתור בעיות יומיומיות בצורה טובה. הורים יכולים ליישם את חמשת הצעדים בעת פתרון בעיות יחד עם ילדיהם. בכך להוות מודל ולאפשר להם לטפח את היכולת שלהם לפתור בעיות באופן עצמאי בהמשך.
1. זיהוי היחס שלנו לבעיה
במהלך שלב ראשוני זה עוסקים בזיהוי והבנה של היחס שלנו כלפי הבעיה. אחת הדרכים לעזור לילדים לזהות מה יחסם כלפי הבעיה שלפניהם היא לעצור ולהתבונן במה הם מרגישים. הרגשות שלנו יכולים לעזור לנו להבין מה הכיוון אליו אנו שואפים ללכת, מה המטרה, מה מפריע לנו וכדומה.
אפשר לחשוב יחד עם הילדים ולעזור להם להבין האם מה שהם מרגישים הוא פחד, אולי אשמה, אולי אכזבה, אולי חוסר אונים, אולי דווקא התרגשות? כשמדובר בבעיה בינאישית, כדאי לנסות לזהות מה מרגישים שני הצדדים.
כששוב ושוב רותי מגיעה בלילה למיטת ההורים, והדבר מקשה עליהם לישון, אפשר להתחיל בלזהות יחד איתה את רגשות שני הצדדים ויחסם לבעיה. ההורים יכולים לשתף שהם מרגישים עייפים, שקשה להם לישון כשרותי מגיעה למיטתם, והם יכולים "לנחש" יחד עם רותי מה היא מרגישה ומה יחסה כלפי הבעיה.
כך הם יכולים להציע למשל שנראה שרותי מתעוררת לפתע בלילה וקשה לה לחזור לישון, אולי היא מרגישה לבד, אולי היא מפחדת, אולי משהו מפריע לה כשהיא מתעוררת ולמעשה כאן טמון הקושי.
הרגשות שלנו יכולים לעזור לנו להבין מה הכיוון אליו אנו שואפים ללכת, מה המטרה ומה מפריע לנו
2. הגדרת הבעיה והצבת יעד מציאותי
בשלב הזה מגדירים את הבעיה באופן ברור ומדויק. זיהוי נכון של הבעיה הוא כבר חצי הדרך לפתרונה. כשמגדירים את הבעיה כדאי להבין האם מדובר בקונפליקט בין רצונות או צרכים, למשל בין הרצון של רותי לישון במיטת ההורים ורצון ההורים שרותי תישן במיטה שלה, האם מדובר באירוע חד פעמי או במשהו שחוזר על עצמו, האם מדובר במשהו צפוי או במשהו בלתי צפוי שצץ לפתע ועכשיו צריך להתמודד איתו וכדומה.
בנוסף, כדאי כבר בשלב הזה לחשוב על יעד מציאותי לסוף התהליך. בדוגמה של רותי והוריה נראה שההגדרה המדויקת של הבעיה היא שמשהו מפריע לרותי בלילה, היא מתעוררת, מרגישה לבד, פוחדת וזקוקה לנוכחות המרגיעה של הוריה כדי לשוב ולהירדם אולם הוריה מעוניינים שהיא תישן במיטתה ולא תגיע אל חדרם משום שקשה להם לישון כשהיא במיטתם.
קראו עוד:
3. סיעור מוחות של רעיונות יצירתיים לפתרון הבעיה
בשלב הזה חשוב מאוד להניח לרגע את הביקורתיות או השיפוטיות בצד ולאפשר לילדים לחשוב ולומר כל רעיון שיש להם. מכיוון שמדובר בתהליך משותף של פתרון בעיות יחד עם הילדים שלנו, כשהמטרה היא ללמד אותם להצליח בכך באופן עצמאי בעתיד, אז יש חשיבות רבה לפתרונות שהם מעלים.
לצד זאת, כמובן שיש מקום להציע גם פתרונות שיש לנו ההורים, וכדאי מאוד לשמור על ראש פתוח, שכן לעיתים קרובות הילדים יישענו גם על הפתרונות שלנו או שיציינו בעקבותיהם משהו דומה עם שינויים קלים או התאמות.
מומלץ בשלב הזה אפילו לכתוב את כל הרעיונות היצירתיים שעולים, כפי שמציעות אדל פייבר ואלין מייזליש בספרן "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו". הורים רבים מופתעים לטובה מהיצירתיות של ילדיהם והפתרונות הטובים שלהם.
חשוב להדגיש שבשלב הזה יכולים להיכתב גם פתרונות שאינם מקובלים על אחד הצדדים. כך למשל בדוגמה שלנו, רותי יכולה להציע כפתרון שהיא תבוא בשקט למיטת ההורים בלי להעיר אותם, סביר להניח שזה לא פתרון שיהיה מקובל על ההורים, אך בשלב הזה הוא בכל זאת יילקח בחשבון.
4. חיזוי ההשלכות של הפתרונות, בחירת פתרון ויצירת תכנית
בשלב הזה חושבים על הפתרונות שהוצעו, על ההשלכות שלהם, סיכויי ההצלחה שלהם, על הרלוונטיות שלהם לבעיה שהוגדרה וכדומה. בעקבות זאת מוחקים פתרונות שאינם ישימים או כאלו שאינם תואמים לבעיה שהוגדרה, עד שנשארים עם הפתרון המיטבי.
בתור הורים, כאן המקום לשים לב לכך שאנחנו לא מתבצרים רק בפתרונות שאנחנו הצענו אלא דווקא מנסים לברור מבין הפתרונות של הילדים את הפתרון המיטבי ושומרים על איזון.
כדאי בשלב הזה לתכנן תוכנית כדי להוציא לפועל את הפתרון שנבחר. למשל בדוגמה של רותי והוריה, יכול להיות שאחד הפתרונות הישימים שייבחרו על ידי רותי והוריה, ויתאימו להם בשלב הזה, הוא שבמקום שרותי תגיע לחדר ההורים היא תיקרא לאחד ההורים והוא יגיע אליה, ירגיע אותה ויעזור לה לחזור לישון. ניתן לראות שפיתרון זה עונה הן על הרצון של ההורים שרותי תישן במיטה שלה והן על הצורך של רותי בהרגעה כשהיא מתעוררת וחשה לבד או מבוהלת.
בעצם העצירה והחשיבה על הדברים טמונה גם היכולת לוויסות שחשובה מאוד בהתמודדות עם מצבים מלחיצים
5. הוצאת הפתרון לפועל ובדיקת ההצלחה שלו
לאחר שהוחלט על הפתרון המיטבי לבעיה מגיע השלב שבו מוציאים את הפתרון לפועל ומנסים אותו. לאחר מכן אפשר לדבר על ההתנסות הזו, ואם יש צורך לשנות משהו אז אפשר לחזור על התהליך או על חלקים ממנו כדי לשפר ולדייק את הפתרון.
גם בהמשך, במידה ומרגישים שהפתרון שהוצע, ואולי אף יושם בהצלחה למשך תקופה, כבר לא מתאים או כבר לא יעיל, גם במקרה כזה כדאי שוב לחזור על התהליך או על חלקים ממנו, להגדיר שוב את יחסינו לבעיה, את הבעיה עצמה ולהעלות הצעות לפתרון.
פתרון בעיות קשה גם לילדים וגם למבוגרים. לעיתים קרובות אנחנו פשוט פועלים, מבלי לעצור, לחשוב ולתכנן. אולם ככל שמתרגלים את צעדי פתרון הבעיות מגלים שזה הופך בהדרגה להיות יותר טבעי ומהיר, עד שזה כמעט טבע שני. בנוסף, בעצם העצירה והחשיבה על הדברים טמונה גם היכולת לוויסות שחשובה מאוד בהתמודדות עם מצבים מלחיצים.
הכותבת היא פסיכולוגית המתמחה בפסיכולוגיה קלינית
