"אני הולכת לעשות שפתיים", מספרת לי האחיינית שלי, נערה בת 15, כאילו זה הדבר הכי טריוויאלי בעולם, כמו לקנות חולצה חדשה. אני מסתכלת על השפתיים המושלמות שלה, ולא מבינה מה היא רוצה. "אני מתכננת להגיד את זה לאמא שלי ממש בקרוב", היא מוסיפה, "אני מקווה שהיא תזרום איתי על זה כי אני ממש חייבת".
אני מביטה בשפתיים של הנערה היפה הזאת, ומנסה להבין על מה לעזאזל היא מדברת. אני מצמצמת את מבטי מתוך ניסיון לבדוק האם יש בהן איזו אי-סימטריה או בעיה אחרת, אבל לא רואה שום דבר כזה. השפתיים שלה, בעיניי, מושלמות. אני נזכרת שכשהיא הייתה תינוקת, היינו אומרים שיש לה "שפתיים מצוירות", כאלו שנראות כאילו נלקחו מאיזו תמונה מיוחדת. ועכשיו הילדה הצעירה הזאת מסבירה לי ש"לעשות שפתיים" זה מאסט: זה הכי מגניב שיש, ככה כולן עושות, זה מצטלם מעולה, וגם, לטענתה, "חוסך קמטים" כשמתבגרים (כאילו, מה?!).
אני מקשיבה לה תוך שאני חושבת על הפרצוף ההמום של אמא שלה כשהשיחה הזאת תגיע לפתחה. אני מנסה, בעדינות, להסביר לה שלא צריך להזריק לשפתיים חומרים, להגדיל אותן, לנפח סתם ככה בגיל צעיר כל כך, אבל היא לא מקשיבה. בעוד אני מדברת, היא שולפת את הסמארטפון שלה, ומראה לי תמונות של בנות שמילאו שפתיים, ולדעתה נראות פשוט מושלם. אני מביטה בתמונות, ונושכת את שפתיי כדי לא להמשיך ולהראות את הזעזוע שלי. אני חוששת שאם אמשיך לבקר אותה, היא פשוט תקום ותלך.
אחרי שהביקור מסתיים אני מנסה להבין - מה קורה לבנות דור ה-Z שכל כך רוצות לשנות את המראה שלהן בכלל, ואת השפתיים בפרט? האם זה נובע מרצון לשלמות בסטורי הבלתי פוסק? האם זה סוג של אסקפיזם בתקופה הנוכחית, שבה הן מעדיפות לעסוק בשפתיים שלהן, ולא בזוועה שמתחוללת בחוץ? ואולי זה בכלל טרנד של הדור הזה , שרוצה לחוות הכול, בלי לדפוק חשבון?
אין ספק שחלק מהייחוד של בני דור ה-Z הוא שרובם לא חוששים לנסות ולהגשים את החלומות שלהם, כאן ועכשיו. בניגוד לבני הדור שלנו, שתמיד חיכו: חיכינו שיהיה לנו מספיק כסף, חיכינו שתהיה לנו עבודה רצינית, לעיתים פשוט חיכינו שהסביבה תיתן לנו אישור, ולאחר מכן חיכינו שהילדים יגדלו. אפשר לומר שבדור שלנו הגשמת החלומות והפנטזיות החלה בגיל מאוחר יותר, ולא סתם קוראים לזה משבר גיל ה-40 (שלא לדבר על 50), שבו הרבה אנשים מחליטים להתחיל לעשות את מה שהם חולמים עליו: אם זה לעבור עיר, לעבור מקצוע, למצוא זוגיות חדשה, להתחיל ללמוד, לרוץ מרתון ועוד.
לעומתנו בני דור ה-Z לא מחכים. הם רוצים ליהנות כאן ועכשיו, מבחינתם אלו לא חלומות באספמיה אלא החיים עצמם. ולכן אם אני חולם לגור בתל אביב, אני אגור שם עכשיו, ואוותר על חיסכון לדירה, ואם אני רוצה לעשות שפתיים - אני לא אחכה.
וכל זה מתחבר, כמובן, לדימוי גוף. רבים מבני הדור הזה מדברים על זקנה כעל משהו לא רצוי. שמעתי מהרבה בנות, בגילאי 15 וגם בגילאי 20, שעדיף להתחיל לעשות בוטוקס בגיל צעיר כי לטענתן זה מונע קמטים. ולא, רובן לא מפחדות מההשלכות והסיכונים. הן מסבירות שחומצה ההילארונית, למשל, קיימת בגוף, והיא משתלבת בו מצוין. האומנם? והאם זה משתלב מצוין גם בגיל 15 כשהגוף עדיין מתפתח ומשתנה? ומה יקרה עוד 30 שנה? איך זה ייראה?
אין ספק שברשתות מדובר בתעשייה שלמה. אינסטגרם וטיקטוק מלאים בצעירות שמדברות על שפתיים משל מדובר באירוע רבתי במזרח התיכון. יש כאלה שמתלבטות, וכאלה שכבר הגדילו שפתיים - ומתגאות בתוצאה. יש צעירות שמדברות על תוספת פיגמנט לשפתיים, אחרות שמלמדות איך לאפר את השפתיים כדי שיראו מלאות ו"מוש", ואפילו כאלה שמלמדות איך לעשות מסכות לשפתיים בבית כדי שיהיו נעימות ורכות. בואו נאמר שאם לא חשבת עד היום שיש לך בעיה בשפתיים, אחרי שתראי את כל הסרטונים האלו - תחשבי אחרת.
ובעוד אני עוברת סרטון אחר סרטון, ואט אט מרגישה שאני עוברת סוג של שטיפת מוח, אני חושבת על נערה בת 15 שרואה את כל הסרטונים האלו ומסתקרנת. בשלב הבא היא מתחילה לקבל יותר ויותר סרטונים כאלו, ומבינה שגם אם היא תשתמש בפילטר באינסטגרם, היא עדיין לא תיראה ככה. ובעוד שלי זה גורם להרמת גבה, הרי שילדה בת 15 מתחילה לחשוב שזה בדיוק מה שהיא צריכה לעשות, ויפה שעה אחת קודם.
וצריך לזכור שבכל הסיפור הזה ישנו גם עניין של גיל. בגיל ההתבגרות, שלפי מחקרים מתחיל כיום בגיל תשע לערך ונמשך עד גיל 30, נושא הלחץ החברתי תופס מקום נרחב. בגילאים אלה המתבגרים עוברים תהליך של היפרדות מההורים. במקביל, קבוצת בני גילם נעשית חשובה יותר ויותר עבורם. מחקרים מראים כי למעמדו החברתי של המתבגר ולמידת המקובלות החברתית שלו יש השפעה רבה על כל תחומי חייו - החל מהסתגלות כללית, דרך תפיסת העצמי, הערכתו העצמית ועוד. בשלב זה יש עלייה ברצון שלו להתאים עצמו לחבריו ולדרכי התנהגותם על מנת להרגיש שייכות, וזאת מול הרצון שלו בייחודיות ובשונות. כך בעצם המתבגר נע בין רצונו להיות ייחודי ואותנטי, לבין הרצון להיות חלק מקבוצה ולהרגיש כמו כולם. לעיתים, הרצון הזה הוא שעלול לגרום למתבגר להיגרר אחר חבריו ולקבל החלטות שגויות בכל הנוגע לסכנות ולסיכונים.
ואולי זה גם הרצון למושלמות, שגם חלק מאיתנו, ההורים, חוטא בכך. מתמונות של משפחה מאושרת (גם אם רגע לפני כולם צרחו אחד על השני באוטו) ועד ריבועים בבטן.
אומרים שהטרנד הבא של הדור הצעיר, שקורה כבר ממש בימים אלו, הוא החזרה ליופי טבעי. קצת פחות איפור, פחות לק ג'ל, פחות צבעים בשיער והחלקות. ואולי הטרנד הזה יהיה הסנונית ראשונה של שינוי מחשבתי, כזאת שתביא עימה את הרצון להישאר עם השפתיים שיש לי, כי זה מה שהטבע נתן לי. בינתיים כדאי לשוחח עם הילדה על דימוי גוף וביטחון עצמי בכלל, ולנסות להבין על מה כל הסיפור הזה יושב, לחזק את הביטחון שלה בכישורים ובכישרונות שלה, ולא רק במראה, ומדי פעם פשוט לחבק אותה ולומר: "בעיניי את מושלמת ,ככה, בדיוק כמו שאת".
