הבן שלי טרנסג'נדר. אני לא יודע בדיוק כמה זמן עבר ומה בדיוק קרה שם בחדר שלו, בראש שלו ובלב שלו, כשעמד אי-אז מול הראי, הביט בגופו וחיפש תשובה. אני לא יודע מה בדיוק עבר עליו בימים הארוכים כשחפר במעמקי הנפש כדי לדייק את עצמו. אני לא יודע כמה רגעים חלפו כנצח עד שהעלה על דל שפתיו את האמת, עד שאזר אומץ לומר לעצמו שהוא בן, לומר לנו שהוא טרנסג'נדר, להתייצב קבל עם ועדה ולעשות תהליך להתאמה מגדרית.
אבל אני יודע שזה היה כרוך בכאב גדול. אני יודע שהיה מדובר בעינוי הגוף והנפש. אני יודע שזה היה מחול שדים, שזו הייתה רכבת הרים.
קראו עוד:
ואני יודע שלאורך הדרך הזו, בתוך הדרך הזו, על אף הדרך הזו, הבן שלי ידע לומר כן. לומר כן לעצמו. לומר כן למי שהוא חולם להיות, למי שהוא משתוקק להיות. לומר כן למי שהוא. הבן שלי היה אמיץ לומר כן, לקחת את החירות לומר כן. ואני רוצה להאמין שאת הכוח הזה להיות מי שהוא, לבחור להיות, לומר כן, נתנו לו גם אנחנו. שאת הביטחון לדייק את הגוף ולחבק את הנפש, אפשרנו כהורים.
כשהבן שלנו בחר לספר לנו שהוא בן, כשאמר שהוא יודע שאנחנו אוהבים אותו ונאהב אותו תמיד, שהוא יודע שלא נזרוק אותו מהבית, שלא נפריד אותו מעלינו, כפי שקורה עדיין לצערנו לטרנסג'נדרים.יות רבים.ות במשפחה הגרעינית ו/או המורחבת שלהם.ן, וזה עוד לפני האתגרים והקשיים הרבים מחוץ למשפחה ולבית - הסטטיסטיקה על מחשבות וניסיונות אובדנות איומה והמספרים על הדרה והתנכלות קשים מנשוא - אנחנו אמרנו כן.
ולא שלא היו שאלות, ולא שלא היו תהיות, ולא שלא היו כאבים ופחדים. ועדיין יש פה ושם, כמו עם כל אחד מהילדים שלנו. אבל הרגע הזה שאמרנו כן היה רגע של אמת, רגע של ריפוי, רגע של התחלה חדשה, רגע של חירות אמיתית לבחור ולהיות מי שאתה.
"לא שלא היו שאלות, ולא שלא היו תהיות, ולא שלא היו כאבים ופחדים. ועדיין יש פה ושם, כמו עם כל אחד מהילדים שלנו. אבל הרגע הזה שאמרנו כן היה רגע של אמת, רגע של ריפוי"
הדרך שעברנו יחד מאז היא דרך חיים. לא פעם הגענו לתהומות ופעמים נגענו בפסגות. לא ידעתי עד אז שיכול להיות כזה כאב ולא שיערתי לעצמי כמה האושר יכול להיות גדול. אולם מעל לכל בדרך הזו הבן שלי לימד גם אותי לומר כן. נתן לי את החירות להגיד כן. לומר כן לחלומות שלי, לומר כן לאהבות שלי, לומר כן אפילו לפחדים שלי, להיות מי שאני רוצה להיות. הוא ניער אותי מהמסלול, שכמו נקבע מראש: לימודים, משפחה, עבודה, שחרר אותי מכבלי המותר והאסור והראה לי את הדרך להיות חופשי יותר.
ובכלל, פתאום הקלישאה של לחיות את הרגע וליהנות מהרגע הפכה כל כך מוחשית, אבל גם העוצמה של לחיות את החיים שאני רוצה, לא להסתגר במוסכמות חברתיות, לא לעשות מה שצריך, לא לפחד ולומר כן לכל כך הרבה דברים שניקרים בדרך ויכולים לפתוח אפשרויות וחוויות שלא חלמתי עליהן לפני כן.
מחר מציון בעולם יום הנראות הטרנסג'נדרית, שכשמו מבקש לראות כל אחת.ד כמו שהו.יא ולתת לכל אחד.ת מקום בעולם. אבל הנראות במקרה הזה היא כפולה ומכופלת, כיוון שיום הנראות החל כתגובה להסתרה, להדרה, לאפליה ולאלימות כלפי טרנסג'דרים.ות, ובו בזמן הוא גם מבקש לחגוג את יופייה של הקשת המגדרית ואת העוצמה והכוח לומר כן: לעצמך, לבני משפחתך, לחברים ולעולם כולו. אבל אני גם רוצה לזכור ולהזכיר שהבן שלי הוא הרבה יותר מטרנסג'נדר, או מכל הגדרה מגדרית כזו או אחרת. יש לו עולם ומלואו, והוא אדם אוהב, לעיתים שמח ולפעמים כואב, כמו כולנו.
"אני גם רוצה לזכור ולהזכיר שהבן שלי הוא הרבה יותר מטרנסג'נדר, או מכל הגדרה מגדרית כזו או אחרת. יש לו עולם ומלואו, והוא אדם אוהב, לעיתים שמח ולפעמים כואב, כמו כולנו"
חג הפסח, הוא חג החירות, בפתח, והשבועות האחרונים בהם המחאה נגד המהפכה המשפטית גואה ברחובות, מזכירים לכולנו שוב את הזכות ואת החשיבות להיות בני חורין. אני חוזר ומהרהר במשמעות המילה חירות, ויודע שכמו שבני לימוד אותי היא חדה ופשוטה: היכולת לבחור להיות מי שאתה.
*
חירות
לֹא מַאֲמִין שֶׁהָיִיתִי טוֹרֵחַ לְהִתְעַכֵּב
עַל הַמִּלָּה הַזֹּאת
בִּלְעָדֶיךָ –
אֲבָל אִתְּךָ
אֲפִלּוּ הַמּוּבָן מֵאֵלָיו
זוֹכֶה לְמַשְׁמָעוּת אַחֶרֶת, חֲדָשָׁה.
וַדַּאי לֹא הָיִיתִי מְדַקְדֵּק בַּהֶבְדֵּל
הַחַד שֶׁבֵּין חֹפֶשׁ
לִדְרוֹר
אוֹ מַשְׁקִיעַ
מַאֲמָץ עַל מְנַת לָרֶדֶת לְחֵקֶר הַמִּלִּים
הַמִּתְיַמְּרוֹת הַלָּלוּ, הַחוֹרְקוֹת כְּאַהֲבַת אָב לִבְנוֹ.
אֵין לִי סָפֵק שֶׁאַתָּה מֵבִין לְלִבִּי וְחָשׁ בְּכֹבֶד
הַמִּלָּה וְהַשָּׁעָה. רַק
מִי שֶׁאֵין
לוֹ יוֹדֵעַ
מָה הוּא
אַיִן. זָר לֹא יַבְחִין בָּאֱמֶת הָעֵירֻמָּה.
וְאוּלַי הַתְּשׁוּבָה הַרְבֵּה יוֹתֵר פְּשׁוּטָה.
הַבְּהִירוּת הַזֹּאת:
הַיְּכֹלֶת
לִבְחֹר
לִהְיוֹת
מִי שֶׁאַתָּה.
הכותב הוא משורר, פרופסור להנדסה כימית ופעיל בנושאי איכות הסביבה והקיימות בישראל. מחבר הספרים "אֲנִי אַבָּא שלך" (הוצאת פרדס, 2019) "בגוף ולא רק בו" (פרדס, 2021) ו" - כמו שהיורֶה" (פרדס, 2022)
