ד"ר לסלי א. בקסטר, חוקרת ומרצה ללימודי תקשורת באוניברסיטת איווה שבארצות הברית חוקרת בעיקר את התקשורת המשפחתית. בחקירתה את סוגי נקודות המפנה של משפחות משולבות בארבע השנים הראשונות שלהן יחד, היא ועמיתה גילו שנקודת מפנה שכיחה ביותר היא חגיגת החגים והאירועים המשפחתיים. אחד האתגרים הידועים בספרות המקצועית של משפחות פרק ב' הוא שילוב המנהגים והמסורות, ולא רק בספרות.
קראו עוד:
שני שליש מהמשפחות שהשתתפו במחקר דיווחו כי החגים עבורן הם נקודת מפנה חיובית. שליש מהמשפחות דיווחו על חוויה שלילית, ויש להן סיבות טובות. חגים נושאים ציפיות מתוחות כלפי כל השיתוף הזה, ומעוררים אכזבות כשהוא לא קורה, והשוני במסורות מוסיף עוד חוויה של אובדן. מסקנתה של בקסטר הייתה שכשהרגשות סוערים מדי, הבחירה לחגוג את החגים הגדולים הראשונים בנפרד דווקא, יכולה לעזור להתפתחות המשפחה.
לדבריה, עדיף לתת עוד זמן להסתגלות מאשר להסב לשולחן חברי משפחה מתוחים, ובכך לנטוע זיכרונות שירדפו את כולם בחגים הבאים.
"למרות המורכבות, לכל אחד היה מקום"
שלוש משפחות שצלחו את החג הראשון יחד, כל אחת בדרכה, משתפות בחוויית "סדר הפסח הראשון".
תמר מעיין אביעזר (34) ודורון אביעזר (38) מכפר אלדד נשואים חמש שנים. לדורון יש שלושה ילדים (13, 11 ותשע), לתמר בן אחד בן 14, ולשניים יש ילדה משותפת בת שלוש.
"את הפסח הראשון שלנו יחד חגגנו לפני חמש שנים. שנינו 'דתיים לייט', התחתנו שלושה שבועות לפני החג והזמנו את ההורים של דורון ואת אחותו ובעלה. עד אז כל אחד מאיתנו חגג בנפרד עם המשפחה שלו, והנה פתאום יש לנו בית. היינו בתחילת בניית המשפחה, וחלק מהחיבור בינינו הוא גם חיבור המסורות, אז עשינו סדר במשותף", תמר מספרת.
"בנינו שולחן נמוך שסביבו ספה ומזרנים, ושם קראנו בהגדה, היה שולחן אוכל שאליו עברנו לאכול את הארוחה", היא ממשיכה, "כל ילד החזיק הגדה, חילקנו תפקידים וכל אחד קרא בתורו. עשינו מזה הצגה שלמה - אחד היה פרעה, אחד ייצג את העבדים היהודים. עבדנו על הסדר יחד כחלק מבניית המשפחה שלנו. היה גם סל הפתעות, וכל מי שענה תשובה נכונה והתנהג יפה, הוציא מתנה, פתח אותה ובחר למי מבני המשפחה לתת אותה.
"עד היום הילדים נזכרים בגעגוע בליל הסדר הראשון המשותף, זו הייתה חגיגה משפחתית. מאז לא הצלחנו לשחזר את אותה התרגשות", היא מודה, "כמובן שאנחנו חוגגים את הסדר יחד מדי שנה, אבל ההתרגשות והחוויה של האיחוד אז היו ראשוניים. הם יצרו הרגשה שלכל אחד מהם יש מקום, למרות המורכבות".
איזו מורכבות?
"היה אירוע אחד שאותו דורון ואני זוכרים עד היום. בשלב מסוים בארוחה היה משבר, כי אחת מהבנות רצתה איזשהו משחק ובכתה. אני כעסתי עליה, ודורון סימן לי לבוא איתו לחדר ואמר לי - 'תקשיבי, היא לא ילדה רגילה. את חייבת להתייחס לזה ולהבין את זה'. הוא התכוון לזה שהיא באה מבית שהתפרק, ושחוויית הגירושים הייתה קשה עבורה. אמרתי לו - 'דורון, אם אתה תמשיך להתייחס אליה כאל ילדה לא רגילה, היא לא תהיה ילדה רגילה כל החיים. די, אנחנו בונים עכשיו את הבית שלנו, בונים את המשפחה שלנו, והיא תהיה ילדה רגילה עם הזמן'.
"יישרנו את ההדורים וחזרנו לסלון, והאווירה חזרה להיות נעימה. כל אחד בא עם מטענים, אבל התמקדנו בכך שזו ההתחלה שלנו יחד כמשפחה. עד היום, למעט פעם אחת שבה היינו אצל ההורים שלי, אנחנו חוגגים בבית. הילדים מבקשים שנחגוג את ליל הסדר בבית. הילדים של דורון והבן שלי, שמאוד אוהב את אבא שלו, מבקש להיות איתנו בליל הסדר, כי זה זמן המשפחה שלנו. זו הצלחה שסימנו, זה מנהג שחוזר על עצמו מדי שנה ומשאיר חוויה שמחכים לה בכל פעם מחדש".
איך תחגגו השנה?
"נחגוג כולנו יחד, אנחנו והילדים. הם רוצים להיות בליל הסדר איתנו ועם סבא וסבתא. השנה החגיגה תהיה כפולה, כי בערב החג אנחנו עוברים לבית שבנינו. ארוחת החג תחנוך רשמית את הבית החדש".
אצלנו זה ככה, אצלנו זה אחרת
יסמין כהן אלגאוי (46) וחיים אלגאוי (52) מחולון יחד עשר שנים, ונשואים שמונה חודשים. ליסמין שני ילדים (19, 16), ולחיים ארבעה ילדים (24 ,22, 18, 12).
"את הפסח הראשון המשותף שלנו חגגנו בשנה שעברה, אצל ההורים שלי בחולון, רגע לפני שחיים ואני התחתנו", מספרת יסמין. "זו הייתה תקופת קורונה אז חגגנו במתכונת מצומצמת: הוריי, הילדים שלי ושני הילדים הצעירים של חיים. למען האמת, מפגשים משפחתיים מוכרים לנו. אני מכירה את הילד הצעיר של חיים מאז שהיה בחיתולים, והוא מכיר את ילדיי מאז שהם למדו בבית ספר יסודי, אבל עד אז מעולם לא חגגנו ליל סדר יחד.
"המנהגים שלנו שונים", היא מסבירה, "אני באתי מבית פרסי, ההורים שלי דתיים ורגילים לסגנון מסוים. חיים חצי טריפוליטאי וחצי אנגלי. ניסינו לשלב בין המסורות, עם המון כבוד ורצון טוב. לכל אורך הסדר דאגנו לכבד גם את המסורת הפרסית וגם את המסורת של חיים. אבל הטון הדומיננטי בהחלט היה פרסי. אבא שלי וחיים הובילו את קריאת ההגדה, ולכל אורכה עשינו השוואות משעשעות כאלה - אצלנו זה ככה, אצלנו זה אחרת. על אף שמהלך הסדר היה יותר מוכר לילדים שלי, אני חושבת שהילדים של חיים הסתקרנו מאוד והרגישו רצויים מאוד. אפילו היה רגע עם הפוגה קומית".
מהו?
"יש לנו מעין מנהג - בכל פעם שאומרים את המילה 'דיינו', מצליפים אחד בשני בבצלים ירוקים. זה היה רגע מצחיק כי הוא הפך להיות סוג של 'חיסול חשבונות' - אחד מתחבא, אחד מחזיר. כולם התגלגלו מצחוק".
איך תחגגו השנה?
"השנה אנחנו מתכננים חגיגה ענקית. מאז שנישאנו עברנו לחיות בדירה עם גג גדול, ושם נארח 25 אנשים - את כל הילדים ואת המשפחה המורחבת שלי. נערוך שולחן ארוך ונעשה מזה אירוע אמיתי. יש רשימה מסודרת של מאכלים ומנות, כל אחד יכין משהו, ואחרי הסדר כולם יישארו לישון פה. חיים ואני מאוד אוהבים לארח. למרות המורכבות והקושי, של הארגון וההכנות והניקיונות שאחרי, החגים והשבתות הם הכיף שלנו.
"עד עכשיו המסורת היחידה שחווינו יחד היו ארוחות שישי. כל הילדים מגיעים ויש המון אוכל מגוון על השולחן, כי יש לנו צליאקי, אחת צמחונית ואחד עם אלרגיות. הארוחות המשותפות שלנו מאפשרות שיח ומחברות בין כולם. יש כאן שלושה צעירים בצבא, ועוד אחד שמתגייס בעוד שלושה חודשים, אז יש להם מכנה משותף. כללית, ההחלטה של חיים ושלי להתחתן חיברה בין כולם. השנה נכניס את ליל הסדר אל ריטואל המסורות שלנו. אנחנו ממש מחכים לזה".
"הארוחות המשותפות שלנו מאפשרות שיח ומחברות בין כולם. כללית, ההחלטה להתחתן חיברה בין כולם. השנה נכניס את ליל הסדר אל ריטואל המסורות שלנו, אנחנו מחכים לזה"
כרמל סחף סלע (37) ותומר סלע (44) מפרדס חנה יחד חמש שנים. לתומר שלושה ילדים (16 וחצי, 13, תשע וחצי), וכרמל גרושה ללא ילדים. לשניים יש ילד משותף בן שנתיים.
"לא הרגשתי צורך להוכיח משהו מול הילדים שלו"
"את הפסח הראשון המשותף עם הילדים של תומר חגגנו אחרי שהיינו כבר שנתיים יחד, אצל ההורים של תומר בקיבוץ עם כל המשפחה המורחבת" מספרת כרמל, "עדיין לא גרנו יחד, וזה היה כחצי שנה אחרי שהכרתי את הילדים שלו. הם היו מאוד צעירים עדיין, ובעיקר שיחקו עם בני הדודים שלהם. לא ניסיתי לתפוס איזה מקום שהוא לא שלי מול הילדים, לא הרגשתי שיש לי שם איזו אחריות עליהם או צורך להוכיח משהו ביחסים איתם. והאמת שגם לא הרגשתי נטע זר. זה היה ליל הסדר השני שלי עם המשפחה שלו, שנה קודם לכן גם חגגנו איתם אבל בלי הילדים. בכל אופן, מהרגע הראשון הם קיבלו אותי מאוד יפה והרגשתי איתם נוח.
"הפערים היחידים בין המשפחה שלי לבין המשפחה שלו הם בכמות האנשים שנוכחים באירועים המשפחתיים", היא ממשיכה, "המשפחה שלי מאד קטנה, לאחים שלי אין ילדים, ואצל תומר יש משפחה גדולה עם המון ילדים, ולרוב הם חוגגים את החגים בהרכבים ממש גדולים. נכון שהתגרשתי בלי ילדים, אבל בכל גירושים אתה תמיד מפסיד חלק מהרשת שלך, שמונה חברים משותפים ומשפחה מורחבת. כשנכנסתי למשפחה של תומר, הרגשתי שאני מרוויחה עוד משהו. אני מאוד אוהבת את המשפחה שלו".
איך משלבים בין מנהגים ומסורות שונות?
"גם תומר וגם אני קיבוצניקים לשעבר, והמשפחות שלנו עדיין גרות בקיבוץ. חגים עבורנו הם הזדמנות להיפגש ולאכול, כך שגם ליל הסדר נע בעיקר סביב חווית המפגש, המשפחתיות והשמחה".
איך תחגגו השנה?
"מאז שיש לנו ילד משותף, אני מרגישה בנוח לשלוח אותו עם תומר לארוחת החג ולפנות לעצמי ערב חופשי. אולי גם השנה אני אעשה את זה. בהתחלה היה לי חשוב מאוד להגיע, להשתלב, אבל היום אני מרגישה במקום טוב שבו אני יכולה לשחרר".
סיגל קפלן היא יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות
