תארו לכם שהילדים שלנו היו לומדים בבית הספר שיעור שבועי על כוחות פנימיים. לא כאלה שפועלים באטמוספרה או במעבדת הפיזיקה, אלא על הכוחות הרגשיים שלהם. שעה קבועה במערכת שמוקדשת לתכנים כמו ביטחון עצמי, מוגנות, משמעות ושמחה. ותארו לכם שהיו שיעורים כאלה גם למורים. אז יש.
בשנתיים האחרונות נכנסה למערכת השעות של כמה כיתות ג' עד ו' בבתי הספר היסודיים תוכנית בשם "המשחק", ואחרי פיתוח מוצלח, היא תתרחב בשנת הלימודים הקרובה לעוד ועוד מוסדות חינוך ברחבי הארץ. המטרה: ללמד ילדים לגלות ולפתח את החוזקות שלהם. האמצעים: משחקי דמיון, קלפים ושיחות, וגם מדיטציה - ולא לפני שהמורים והמחנכים לומדים את זה קודם בעצמם.
קראו עוד:
"התוכנית נולדה מתוך הרצון שלנו ללמד את הילדים שלנו את מה שאנחנו למדנו במסע החיים שלנו, ובעצם להנגיש את הידע ואת הכלים לכל הילדים", אומרת פריידי מרגלית, שיזמה ופיתחה את התוכנית לצד מאיה ורדימון, שגם מנהלת אותה. מרגלית מוכרת בתחום פיתוח התודעה: בשנת 2010 היא ייסדה את שיטת המטאיזם והקימה את "מרחב מודעות", שמונה כיום כ-40 אלף חברים. ורדימון היא מטפלת, מנחה ומנהלת תחום ילדים במרחב מודעות, שמלווה את מרגלית כ-12 שנים.
7 צפייה בגלריה
ילדים מגלים כוחות פנימיים. פריידי מרגלית ומאיה ורדימון
(צילום: מילי סדנאות צילום השראה)
ספרו על התוכנית, ובמה היא שונה משיעורי כישורי חיים?
"התוכנית מבוססת בראש הראשונה על תוכנית 'כישורי חיים' שקיימת לתלמידי היסודי, וגם על עקרונות מתחום ה-SEL, הלמידה הרגשית-חברתית. בשיעורי כישורי חיים המורים או היועצות עובדים עם הילדים על מיומנויות שונות, אישיות ובין-אישיות, ותוכנית 'המשחק' תומכת בחיזוק שלהן, אך בנוסף ללמידת מיומנות חדשות בנות זמננו. אנחנו מלמדים כלים שנדרשים לילדים בעולם החדש הזה שמשתנה מיום ליום. לתפיסתנו, החקירה העצמית של הילד את עצמו ואת סביבתו, וההבנה שהוא יכול לשנות, להשפיע ולשפר את חייו, הן משמעותיות מאוד".
והוא חלק אינטגרלי ממערכת השעות.
"כן, המשחק משתלב בשעות כישורי חיים במערכת הליבה, משום שהוא נותן מענה לערכים שלהם זקוקים התלמידים לצורך התפתחותם כבוגרים עם כישורים פנימיים. בני אדם שמכירים את הכוחות המתקיימים בהם, ומצליחים לזהות ולפתור אתגרים. אגב, כשהתחלנו את המסע הזה, לא ידענו מה יש או אין במערכת החינוך, אלא הגענו עם חזון ברור משלנו - לעזור לילדים להתמודד בצורה מיטבית עם אתגרי החיים. עדיין לא היה לנו מושג שלפנינו תקופה כל כך מאתגרת - הקורונה, המרחק מהחברים, האלימות, וכל מה שהביאה איתה המציאות בשנתיים האחרונות. הקמנו עמותה ללא מטרות רווח, ויצאנו לדרך", אומרת מרגלית.
אל הדרך הזו הצטרפו עוד אנשי מקצוע רבים מתחומי הפסיכולוגיה, החינוך, הטיפול, הפילוסופיה ועוד. במשך שלוש שנים, הן מספרות, הן פגשו עשרות מורים, מחנכים ומנהלים, ביקרו בבתי הספר, חקרו ולמדו, עד למחקר ולפיתוח מוצלח שערכו בשיתוף משרד החינוך.
"'המשחק' משתלב בשעות כישורי חיים במערכת הליבה, משום שהוא נותן מענה לכל אותם הערכים שלהם זקוקים התלמידים לצורך התפתחותם כבני אדם עם כישורים פנימיים, שיודעים את הכוחות המתקיימים בהם, ומצליחים לזהות ולפתור אתגרים"
מה קורה בשיעורים עצמם?
"הילדים מצטיידים בארגז כלים מנטליים שנוגעים בתחומי החיים, הם לומדים להתבונן פנימה, להתוודע לתהליכי חשיבה פנימיים, לחקור ולהבין את עצמם. מדי שבוע הם מכירים 'כוח' חדש שמתקיים בתוכם, שאותו הם יכולים להפעיל בעזרת הדמיון. למשל, כוח ההגנה, כוח הביטחון, כוח הרגש, כוח הביטוי, כוח השמחה ועוד", אומרת ורדימון.
"הפעלת הכוחות והשימוש בדמיון טבעי ונגיש לילדים. הכוחות האלה עוזרים להם להעלות את תחושת הביטחון, להשתחרר ממחשבות ומזיכרונות לא נעימים, לווסת רגשות חזקים, לסלוח לעצמם ולזולתם ולקבל נקודות מבט שונות. המשחק מעודד אותם לדמיין ולהרגיש את המציאות הרצויה להם, ולהמיר רגשות שליליים כמו עלבון וכעס לרגשות חיוביים של שמחה והקלה. הם לומדים לדייק את הרצונות שלהם ולבטא את עצמם, והשאיפה היא גם לבסס אצלם תחושות של מסוגלות ושל חוסן. יש דגש גם על האפשרות להעז, לשאוף ולחלום. בכלל, ההבנה שעבודה אישית ופנימית יכולה ליצור שינוי שמתורגם החוצה, מעבירה את הכוח אל הילדים. זה מעודד אותם לאחריות ולעצמאות".
זה מתחיל במורים
מטרת התוכנית היא אמנם לסייע לילדים, אבל אחרי שנת הפיתוח הראשונה ורדימון ומרגלית הבינו שאי אפשר לעשות זאת במנותק ממנהלי בתי הספר, מהמחנכים ומהמורים.
"המורים הם אלה שעומדים מול הכיתה, הם המודל. ועוד לפני הכניסה לכיתה - הם בעצמם אנשים, הורים, אחים, בני ובנות זוג, שרוצים להתעורר בבוקר עם תחושה של משמעות. ובאמת, החלק הראשון של התוכנית מתחיל בהכשרה שלהם. הם עוברים בעצמם תהליך לגילוי העוצמות שלהם ורק אז מתחילים השיעורים מול התלמידים", אומרת ורדימון.
7 צפייה בגלריה
עבודה עם קלפי הכוחות בכיתה. "מחנכים קיבלו את הרעיון בפתיחות"
(צילום: מילי סדנאות צילום השראה)
איך המורים הגיבו? הייתה רתיעה ממושגים כמו תודעה, משמעות?
"היו מחנכים שקיבלו את התוכנית ואת התכנים בפתיחות רבה, הרגשנו שהם היו צמאים לה ממש. בטח אחרי תקופת הקורונה וכל המורכבות שהיא הביאה לחיים שלנו. כן, היו גם התנגדויות. עבדנו יחד, דייקנו והתאמנו את השפה ואת הכלים לעולמם. קיבלנו מכתבים והודעות, הייתה מורה שכתבה לנו שבפעם הראשונה היא קיבלה השתלמות שרואה בתהליך הפנימי והאישי שלה חלק משמעותי להתפתחות ולשינוי בית הספר, למשל, או פידבקים על שפה אחידה שבה תלמידים משתמשים בהתמודדויות עם קשיים. זה מאוד מרגש".
מה למדתן על המורים והמחנכים מתוך העשייה הפנימית הזאת?
"הבנו שהם בעיקר מותשים. הם צועקים כבר שנים, הרבה לפני המאבקים הנוכחיים. הם עובדים בימים ובערבים, בחגים ובחופשות. כשנחשפנו לכל מה שהם עושים הרגשנו הערצה עצומה כלפיהם. ראינו עם איזה דברים עצומים הם מתמודדים, וידענו שאנחנו חייבים להשקיע בהם, להכשיר אותם, להעצים אותם כך שיגלו את הכוחות הפנימיים שלהם".
כמו מסכת החמצן במטוס שהורים צריכים לעטות לפני הילדים.
"כן, בדיוק. אבל המורים רגילים לחמצן מסוג מסוים, להשתלמויות מקצועיות, לימי גיבוש וכדומה. כאן מדובר בסוג אחר של חמצן. הוא מגיע דרך משמעות, שייכות, אמת פנימית וחיבור לעצמם".
"הבנו שהמורים בעיקר מותשים. הם צועקים כבר שנים, הרבה לפני המאבקים הנוכחיים. הרגשנו הערצה עצומה כלפיהם. ראינו עם איזה דברים עצומים הם מתמודדים, וידענו שאנחנו חייבים להשקיע בהם, להעצים אותם כך שיגלו את הכוחות הפנימיים שלהם"
איך הילדים הגיבו לכלי המדיטציה? איך הגיבו בכלל?
"בשנים האחרונות נפתחה הדלת לעולם המדיטציה לכל דורש. היא הפכה נגישה, ומוכחת מדעית, מה שאפשר לנו להשתמש בכלי הזה באופן אקטיבי, במהלך כל שיעור. עם מוזיקה קבועה ומרגיע שמתנגנת ברקע, הילדים מתבקשים לעצום עיניים ולנשום עמוק, ובאמצעות הדמיון הם, וגם המורים, לומדים להפעיל את הכוח בתוכם. הילדים מתמסרים לרגעי המדיטציה ונהנים מהשקט שהם לומדים לגלות בעצמם", מרגלית אומרת.
"הם כמו ספוג פתוח", מסבירה ורדימון, שפוגשת את התלמידים והמורים בשטח. "הם סופגים את הידע החדש ומתאהבים בכלים החדשים שמוצעים להם. למורים לעיתים יותר קשה להתמסר, אך הם לא נכנסים לכיתות לפני שהם בעצמם לומדים את ערך הכלים. הם לומדים לאהוב את הרגעים האלה שבהם הם עוצמים עיניים ונכנסים פנימה אל עצמם. בהתחלה לא כולם עוצמים את העיניים, אלא מתבוננים בנעשה סביב, עד שלאט לאט, ממפגש למפגש, הם משתלבים. הם מרפים ומאפשרים לעצמם את הבחירה להתכנס ולהכיר את עצמם מבפנים".
"הילדים סופגים את הידע החדש ומתאהבים בכלים החדשים. למורים לפעמים קשה יותר להתמסר, אבל הם לא נכנסים לכיתות לפני שהם בעצמם לומדים את ערך הכלים. הם לומדים לאהוב את הרגעים האלה שבהם הם עוצמים עיניים ונכנסים פנימה אל עצמם"
אז מה למדתן על ילדים? מה מרכיב את העולם הפנימי שלהם?
"הבנו שחסר להם מקום, דבר שיש להם צורך גדול בו. זה הצורך האמיתי של כל בני האדם, לשייכות ומשמעות. האמנו קודם שלכל ילד ולכל ילדה יש את הכישרון הייחודי והמיוחד לו, זה לא היה לנו חדש, אבל התרגשנו לראות שזה פשוט כך. למדנו שהם אינדיבידואלים, ובהחלט ראינו כמה שעוד מעט גם יהיו מנהיגים של ממש, בארץ ובעולם. לכל אחד ואחת יש מתנה, ואנחנו עוזרות להם לגלות אותה. הילדים מכירים את הרגשות שלהם, את כל קשת התחושות, ולומדים איך להתנהל בה ואיתה. הם לומדים שזה ממש בסדר להרגיש כעס, קנאה או עלבון, יש להם כלים להתמודד עם זה. הם לומדים איך לשמור על עצמם, בעצמם".
- עוד בתי ספר יכולים: התוכנית מוכרת כחלק ממערכת גפ"ן, שנותנת חופש פדגוגי למנהלי בתי ספר להזמין את התוכניות לפי שיקול דעתן, והיא נמצאת במסלול הירוק בפיקוח משרד החינוך. לחצו כאן להצטרפות >>
